איך מזהים סימני אובדנות אצל בני נוער?

בשבועות האחרונים אנחנו שוב עדים לגל של עדויות מצעירים שחווים התעללות וחרם בבית הספר, ונדמה כי גל הקורונה הרביעי שדעך הביא איתו גל אלימות שקשה להתמודד עימו. השבוע נערך שבוע המודעות למניעה ולטיפול באובדנות וזו הזמנות טובה להתוודע לחלק מהסיפורים שמגיעים למוקדי העזרה, וגם להכיר את סימני האזהרה שיכולים למנוע אובדן בחיי צעירים.

כשאלכס (שם בדוי) נער כבן 14, משתף על הבריונות שהוא חווה בשנה האחרונה הוא פותח במילים:
"אני לא יכול יותר. לא יכול לקום כל בוקר, לשים מסיכה על הפנים, שאמא לא תראה כי ת'כלס, מה היא יכולה לעשות זה סתם ישבור לה ת'לב, ומה אני צריך גם את זה על המצפון. לא יכול כל בוקר לצעוד את הדרך לכיתה ולהרגיש איך עם כל צעד נגמר לי האוויר ועולה הפחד, ואז לפגוש אותם והם תמיד בחבורה, איך לעזאזל הם תמיד בחבורה?!?!, כאילו מחכים לי שאגיע, כאילו רק כשאני מגיע ויש את מי להשפיל רק אז היום שלהם מתחיל ואצלם הכל סבבה. אם המורים רק היו יודעים איך אני סופר את הדקות לרוץ לשירותים, להוציא ת'סכין ולחתוך כי אני לא יכול לסבול את הכאב הזה שבפנים...".

כשליטל (שם בדוי), צעירה בת 19, משתפת על הפגיעה שחוותה, היא פותחת במילים: (טריגר)
"אני מתנצלת, זה לא נעים לשמוע מה שאני מתארת כי אתה מבין.. מגיע לי!!! הלכתי למסיבה ושתיתי הרבה והתלבשתי חשוף כי רציתי להרגיש יפה ורציתי שיסתכלו עלי והסתכלו!! ואז באיזשהו שלב גם נגעו ואז.. אז הם גררו אותי החוצה ואתה יודע, השאירו אותי שם. הם ידעו שאף אחד לא ישמע... אני לא מצליחה לברוח מהזיכרונות, מהמראות אני רוצה למות, לא להיות כאן יותר, זה גומר אותי".

המילים המוצגות הינן בהשראת שיחות שהתקיימו בצ'אט הסיוע, הפרטים המזהים טושטשו כמובן. סיפורים כאלה ודומים מגיעים מידי יום למרחב הבטוח של סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. בחסות האנונימיות משתפים הפונים את הסיפורים הכי כמוסים שלהם ולעיתים את מה שלא ניתן להעלות על הדעת. הם מגיעים לצ'אט פגיעים ופגועים, ופוגשים בצד השני מתנדבים שנכונים להקשיב להם ולהיות איתם בכאבם.

במענה לפונה שמתמודד עם כאב, חשוב להגיע מעמדה של ענווה. להבין שלעולם לא נדע את כל הסיפור וראוי שנגיב באופן מסוייג ומגשש, ונהווה מעין כלי קיבול למה שהפונה הצליח לשתף ברגע נתון. במקרה של אלכס וליטל, הדבר הראשון שנעשה זה לנסות ולהסיק את חומרת הסיכון, להקשיב באופן פעיל ואמפתי ולנסות להתחבר לכאב המצמית.

לקבלת סיוע נפשי בצ'אט עמותת סה"ר בעברית ובערבית

כדאי לדעת שבהתמודדות עם אדם אובדני ישנן נורות אזהרה שחשוב להכיר. חשוב להיות מודעים לקיומן של קבוצות בסיכון מוגבר כגון נפגעות פגיעה מינית, נוער במשבר וכיוצא באלה. חשוב לדעת האם ישנה נגישות לאמצעים מסכנים? האם יש יעד מתוכנן? האם ישנה התמודדות נפשית ברקע? את מי הפונה יכול לשתף? האם הוא מכיר מקורות תמיכה נוספים בקהילה?

לעולם אסור לבטל את תחושת האשמה או ההלקאה העצמית, וחשוב לתת מקום לרגש גם אם הוא כואב. במקביל, חשוב להבין מה עזר לפונה להתמודד עם הכאב במצבים דומים בעבר, כדי האם הצליח לשתף איש טיפול ובכללי, מה הם משאבי החוסן שלו.

מי שפונה לצ'אט הסיוע מגיע אליו בכוחות עצמו ועצם העובדה שהצליח, מתוך הכאב העמוק, לגייס את הכוחות עבור הפנייה, מעוררת הערכה. גם בחיי היומיום נעשים לעיתים נסיונות לשתף, לחשוף את הכאב. אלא שלעיתים תכופות הנטייה הטבעית היא להסיט מבט.

לעיתים החשיפה תהיה מילולית ולעיתים היא תהיה דווקא במראה. אם אתם רואים נער לובש בגדים שאינם תואמים את עונת השנה, נמנע למשל מלהפשיל שרוולים ולחשוף את ידיו, זה יכול להעיד על פגיעה עצמית. כשנער נראה מוזנח, עזוב, מנותק מהמרחב המשותף, נמנע משיח וממבט מישיר, הגידו לו "אני רואה אותך, אני רואה את הקושי. אתה חשוב לי, אתה לא לבד!".

כשנערה מצהירה שהיא לא ראויה, שהעולם יהיה מקום יותר טוב בלעדיה, שלעולם היא לא תוכל להחלים מהשבר והכאב לא יעלם. אם היא משתתקת ונאלמת, מזניחה דברים שפעם היו משמעותיים עבורה - כל אלו הן נורות אזהרה, יתכן והנערה באמת שוקלת לסיים את חייה. התעמתו באופן ברור עם המציאות. שאלו אותה: האם המחשבה על מוות מלווה אותך? פנו זמן רגשי ופיזי להכיל כל תשובה. השאלה המעמתת לא שותלת רעיונות, היא יכולה, הלכה למעשה, להציל חיים.

משבר הוא סדק בקיום שלנו, לפעמים סדק רחב מאוד, לפעמים פחות. ישנם גורמים רבים הקשורים בתחושת היכולת העצמית, בתחושת המסוגלות להכיל ולהתמודד. בסופו של דבר, גם אם קשה להכיל, חשוב לזכור שאנשים צומחים ממשבר. המסע לעולם לא קל אבל הרבה פעמים הוא ראוי. הוא מזמין תשומת לב לרגע ההווה, מייצר אפשרות לזהות הזדמנויות חדשות, להכיר אנשים טובים לאורך הדרך, להכיר את עצמי עוד ואחרת, לסלול נתיבים אל מציאות שראוי לחיות אותה למרות הסיפור, לצידו, דרכו - ופחות בתוכו.

ביום רביעי (17.11.21) תתקיים בהיכל התרבות בתל אביב העצרת המרכזית של השבוע לזיכרון היקירים שהתאבדו, למניעה ולטיפול באובדנות, תחת הכותרת: "אובדנות- זוכרים ומונעים"