איך חיים עם אחת הבעיות הרפואיות הכי מביכות שיש?

יש כמה בעיות רפואיות שגורמות למבוכה שעוצרת אנשים מלקבל עזרה רפואית, ודליפת שתן בהחלט נמצאת בראשן. ד"ר יריב שטבהולץ, מומחה בתחום אורולוגיה תפקודית ושיחזור רצפת אגן בבית החולים איכילוב, התארח בפודקאסט "מרפאת מומחים", כדי להסביר מה גורם לדליפות שתן אצל גברים ונשים, ואיך מתמודדים עם זה.

ד"ר שטבהולץ הסביר כי דליפת שתן היא בעיה שגורמת למבוכה ובושה רבה אצל מטופלים, ולכן רבים מהם מעדיפים לשלם את המחיר הכבד שהיא גובה, ולא לגשת לטיפול. "אני מעודד את הפניה לרופא משפחה ולאורולוג בכל מצב של דליפת שתן. בסופו של דבר, זה לא עניין של חיים ומוות, אבל זה עניין של איכות חיים", אמר, "יש מדרגות שונות של טיפול, מהקל לקשה, אבל לא תמיד אנשים יודעים שיש הרבה מעבר לטיפולים שאנחנו מכירים היום - יש פיזיותרפיה, הדרכות, אימוני שלפוחית, הרגלי שתיה. אני ממליץ ללכת לאיש מקצוע בתחום הזה כי שינויים קטנים יכולים לשנות לחלוטין את אורח החיים".

ד"ר שטבהולץ הוסף כי הוא חושב "שבכל תחום יש מחלות שאנשים לומדים לחיות איתם. כשזה קשור לחיים ומוות - אונקולוגיה או מחלות לב - אנשים רצים לטיפול, אבל בעניינים של איכות החיים זה תלוי בן אדם. אני לא אדחוף אף מטופל לקחת כדורים או לעבור ניתוחים שהוא לא צריך, אבל אני כן אנסה לתשאל אותו איפה וזה מפריע לו, ואנסה להציג לו איך הדברים יכולים להיראות אחרת. יש אנשים שמפחדים מניתוחים , שלא רוצים לקחת תרופות, ומעדיפים להישאר עם חיתול... ויש לזה גם מחיר אישי, גם מחיר פסיכולוגי וגם מחיר כלכלי".

דליפת שתן היא למעשה מצב שבו יש אובדן שליטה על השתן, והיא נחלקת לכמה סוגים, בהם: Urge urinary incontinence, דליפת שתן כתוצאה מדחיפות, ו-Stress urinary incontinence - "אובדן שליטה במאמץ. מצבים בהם מטופלים צוחקים, משתעלים, עושים פעילות או מרימים נכדים, ואז עולה הלחץ התוך בטני, מפעיל לחץ על שלפוחית השתן, ואם אין מספיק כוח בשרירי האגן - שתן יכול לברוח", הסביר ד"ר שטבהולץ. זו אחת הסיבות שיש משמעות מאוד גדולה לחיזוק רצפת האגן לפני ואחרי לידות ולפני ואחרי ניתוחים כירורגיים.

ישנו גם מצב הקרוי שלפוחית רגיזה. "זו תסמונת יותר נפוצה ממה שתתארים", אמר ד"ר שטבהולץ, והסביר כי מדובר במצב שבו שלפוחית השתן רגישה יותר, ומתכווצת בעוצמות חזקות יותר - בנפחים קטנים יותר. "זה אומר, שבמקום שאנשים ילכו 6-8 פעמים ביום לשירותים, הם יגיעו למצב שהם הולכים לשירותים 15- 20 פעמים ביום". הוא הוסיף כי שלושת התלונות הכי נפוצות בתסמונת של שלפוחית רגיזה הן תכיפות, דחיפות ונוקטוריה - סיטואציה שבה אנשים מתעוררים כל הלילה בגלל צורך להשתין".

חשוב לדעת כי מעל גיל 60, אצל גברים ונשים, שליש מהאוכלוסייה יסבול מדרגות שונות של דליפת שתן, מטפטופים ועד דליפה משמעותית. בכל מצב כזה, כאמור, רצוי לפנות לרופא, שכן אין סיבה לחיות בחוסר נוחות ובמבוכה, ויש מגוון של טיפולים שיכולים לסייע.

כך לדוגמא, במקרה של Stress urinary incontinence הקווים הראשונים של הטיפול הם שמרניים: תרגילים, פיזיותרפיה ושינוי הרגלים. אם זה לא מספיק, והבעיה פוגעת באיכות החיים, יש אופציה של ניתוח, עבור נשים. "הניתוחים הנפוצים היום הם למעשה סרט שתומך בשלפוחית השתן ובשופכה, ועוזר לחזק, מהווה תומך לשרירי האגן החלשים יותר. זה ניתוח יחסית קטן שעושים בגישה ואגינלית", הסביר ד"ר שטבהולץ. הכאבים אחרי הניתוח הם מינוריים, ההפרעה בהשתנה לא משמעותית, ואחוזי ההצלחה גבוהים מאוד. פתרון נוסף, עבור נשים, הוא הזרקה של חומר שמוריד את הקוטר של השופכה, וכך מעלה את הלחץ שהשופכה מסוגלת ליצור כדי למנוע דליפות.

אצל גברים, התופעה הנפוצה ביותר של Stress urinary incontinence היא אחרי ניתוחי כריתת ערמונית בגלל סרטן. "אנחנו רואים באחוז לא מבוטל מהאנשים שהם דולפים שתן אחרי הניתוח", אמר ד"ר שטבהולץ, "וחלק לא קטן מאותם מטופלים גברים - שהם האוכלוסייה היותר נבוכה בכל הקשור לדליפת שתן - מגיעים למרפאה ומי שלמעשה מלווה אותם, או יותר נכון מעודד אותם, זו האישה, הוא היה יושב בבית ומתרגל למצב. והיא באה ומדברת את אשר על לבו וגם את אשר על לבה".

גם במקרה הזה יש אפשרות לסרט תומך, ובמקרים קצת יותר מורכבים יש היום גם סוגרים מלאכותיים. "זה מכשיר שעוטף את השופכה ויש לו משאבה קטנה בתוך שק האשכים, והמטופל יכול לשלוט בעצמו מתי לתת שתן ומתי לא. רוב היום המשאבה הזו סגורה", הסביר ד"ר שטבהולץ, "אף אחד לא יודע, רק האדם ובת הזג שלו יודעים שזה נמצא שם". הוא הוסיף כי "זה קיים לא מעט שנים בעולם וגם בארץ, אבל אנשים לא שמעו על זה או לא מדברים על זה מספיק, זה פתרון שאולי נשמע קצת בדיוני, אבל זה פתרון שאנשים מרוצים ממנו ב-96 אחוזים מהמקרים והיו ממליצים עליו לאחרים".

לסיכום, אמר ד"ר שטבהולץ כי הוא חושב "שאנשים יותר ויותר עסוקים, ובצדק, באיכות החיים ובאורח החיים שלהם. יש גם יותר גישה למידע, ויש את הטרגוט של המידע, וזה מביא מידע שאנשים לא חשבו להתלונן עליו, ופתאום מבינים שיש עוד ועוד פתרונות".