מדעי ההתנהגות

    איזה בושות! למה אנחנו כל כך מפחדים ממבוכה?

    יש את האירוע המביך שאתם מספרים עליו בחיוך לחברים, ויש את זה שאתם לא מעיזים לספר לאף אחד כי מתהפכת לכם הבטן רק מלחשוב עליו. מכירים? אז על המבוכה הזו אנחנו חייבים לדבר

    אור יניר
    מה התפקיד של הרגש המוזר הזה? גבר נבוך (צילום: ShutterStock)

    זוכרים את הפעם ההיא שבאמצע מצגת שאלו אתכם שאלה שממש הייתם אמורים לדעת לענות עליה, אבל בדיוק ברחה לכם התשובה מהראש? או את הפעם הראשונה שפגשתם את ההורים של בן או בת הזוג ולא הבנתם למה הם בוהים בכם במבט משונה עד שגיליתם שיש לכם כתמי זיעה בגב? לפני שאתם ממשיכים לקרוא, נסו להיזכר באירוע מביך שקרה לכם, אבל לא זה שאתם שולפים באופן אוטומטי ביום גיבוש כשאתם צריכים לספר על דבר מביך, זה שבאמת הביך אתכם ולא סיפרתם עליו לאף אחד. למה בעצם אנחנו חווים מבוכה, ומה התפקיד של הרגש המוזר הזה?

    עוד בוואלה!

    9 סימנים שאתם חושבים יותר מדי, והדרך לעצור את זה

    לכתבה המלאה

    מבוכה היא רגש שקל יחסית לעורר באנשים. מדובר ברגש מורכב בעל מאפיינים פיזיים ופיזיולוגיים (למשל הסמקה והרכנה של המבט), ולמרות שמבוכה היא קרובת משפחה של בושה ואשמה, ישנם הבדלים במקור הרגש ובתפקיד שלו. כמו כל רגש, יש לה צדדים חיוביים וצדדים שליליים - היא יכולה לסייע לנו בבניית ובחיזוק קשרים חברתיים, אך היא יכולה גם למנוע מאיתנו לנסות ולעשות דברים, להתחפר בזיכרון שלנו ולהמשיך להשפיע עלינו גם שנים אחרי שקרה הדבר המביך.

    אנחנו חווים מבוכה כשאנחנו עושים משהו שנתפס כלא תקין מבחינה חברתית, בדומה לאשמה ובושה. אם לתאר את שלושת הרגשות האלה בצורה פשטנית, אשמה היא רגש שנחווה כשאנחנו פועלים בניגוד לערכים שלנו, בין אם מישהו ראה אותנו ויודע על כך ובין אם לא; בושה היא רגש שנחווה כשאנחנו עושים משהו שמנוגד לערכים שלנו וחושבים מה אדם אחר היה חושב על מה שעשינו; מבוכה היא רגש שנחווה כשאנחנו עושים משהו שמנוגד לנורמות חברתיות - אך לא בהכרח בניגוד לערכים שלנו - ואנחנו יודעים שאדם אחר מודע לכך.

    אפשר לחשוב על זה כך, אשמה היא מה שנרגיש אם ניקח סוכריה מילד קטן, בושה היא מה שנרגיש כשנחשוב מה אמא שלנו הייתה חושבת על זה שלקחנו סוכריה מילד קטן, ומבוכה היא מה שנרגיש כשהילד קטן יצביע עלינו ברחוב אם יצאנו בפיג'מה. כלומר, אשמה ובושה קשורות לערכים שלנו בעוד מבוכה קשורה לנורמות חברתיות, בעיקר של הקבוצה החברתית אליה אנחנו משתייכים או רוצים להשתייך, ובהכרח קשורה לאדם אחר שיודע על מה שעשינו (או שאנחנו חושבים שאדם אחר יודע על כך).

    למבוכה יש גם יתרונות

    להשתייכות לקבוצה חברתית ישנם יתרונות רבים, שהבסיס שלהם הוא הישרדותי. אמנם היום אנחנו לא ממש תלויים בחבר או חברה שיצילו אותנו מחיות טרף כשאנחנו יוצאים לצוד, אבל בדידות ודחייה חברתית הן מוטיבציות חזקות לרצון להשתייך לקבוצה. מכיוון שכך, רוב האנשים אינם רוצים להפר (לפחות לא במודע) נורמות חברתיות של הקבוצה אליה הם משתייכים, אבל זה בכל זאת קורה לפעמים, וכשזה קורה אנחנו נמצאים במצב מורכב - הפרה של הנורמה החברתית עלולה להוביל לדחייה חברתית, מצב שאנחנו רוצים להימנע ממנו, ולכן עלינו לנקוט בפעולה מתקנת, מעין בקרת נזקים. כאן נכנסת לפעולה המבוכה ומסמנת לעולם "היי, סורי, לא התכוונתי לעשות את זה!".

    המבוכה מסמנת לעולם "סורי, לא התכוונתי לעשות את זה!". אישה נבוכה (צילום: ShutterStock)

    מחקרים שונים שנעשו מדגימים את היתרונות החברתיים של הצגת מבוכה. מחקר שנעשה באוניברסיטת קליפורניה הראה כי אנשים שנטו לבטא מבוכה גדולה יותר בזמן שתיארו רגעים מביכים תיארו את עצמם גם כיותר חברתיים, יותר נדיבים ויותר אדיבים. לא רק שהם תיארו את עצמם ככאלה, ניסוי המשך במחקר מצא שאלה שהובכו יותר בקלות התגלו באמת כנדיבים יותר כאשר התבקשו לחלוק כרטיסי הגרלה עם זרים. מחקר נוסף של אותה קבוצת חוקרים הראה שכאשר אנשים מראים סימנים של מבוכה הם נתפסים כאמינים יותר בעיני אחרים. כך שמבוכה היא אמנם לא תחושה נעימה, אבל יש לה תרומה ויתרונות חברתיים.

    למרות זאת, ולמרות שמבוכה קשורה באופן מובהק בקבוצה חברתית, לא כל הקבוצות נולדו שוות, והיתרונות של המבוכה תלויים בשאלה מי בדיוק רואה אותנו. במחקר שהתפרסם בשנת 2011 נמצא שאנשים חווים יותר מבוכה כאשר הם מפירים נורמה חברתית מול חברי הקבוצה החברתית שלהם מאשר מול חברי קבוצה חברתית שאליה הם לא משתייכים, ובמיוחד אם אותה קבוצה נתפסת בעיניהם כבעלת סטטוס נמוך יותר. אם מצרפים את הנקודות, נוכל להבין שלמבוכה ישנו תפקיד חברתי חשוב שעוזר לנו לתקן אינטראקציות חברתיות שליליות בתוך הקבוצה ולהגביר את הסיכוי שיסלחו לנו, אך ביחד עם זאת היעדר מבוכה יגביר את הפערים, במיוחד בין קבוצות חברתיות שונות ומתחרות.

    הרצון להימנע ממבוכה עלול לסכן אותנו

    מעבר ליכולת של מבוכה לעזור לנו לתקן סיטואציות חברתיות או להגביר פערים, למבוכה יכולים להיות גם צדדים שליליים נוספים בעלי השפעות קונקרטיות על החיים שלנו. מכיוון שמדובר ברגש לא נעים, אנחנו מנסים להימנע ממנו באופן טבעי, ולפעמים הניסיון הזה עלול להוביל להתנהגויות לא רציונליות ולפגוע באופן ממשי באיכות החיים ובבריאות שלנו. כך למשל מחקר שנערך באוניברסיטת דיוק ופורסם בשנת 2006 ובו נמצא שהמבוכה שלעיתים כרוכה בקניית קונדומים עלולה לגרום לאנשים - בעיקר בני נוער - לוותר על כך ולהעמיד את עצמם בסיכון למחלות המועברות במגע מיני או להריונות לא רצויים, רק כדי להימנע מתחושת מבוכה. זו דוגמה אחת, אך גברים עלולים לוותר על בדיקות ערמונית, נשים עלולות לוותר על בדיקות ממוגרפיה וחלקים גדולים מהאוכלוסייה עלולים לוותר למשל על השימוש במכשירי שמיעה, רק כדי להימנע מהאפשרות של מבוכה.

    הרצון חהימנע ממבוכה עלול להוביל להתנהגויות לא רציונליות (צילום: Giphy)

    הרצון להימנע ממבוכה יכול למנוע מאיתנו גם לבקש עצה או עזרה, לקחת חלק באירועים חברתיים, לצאת לדייטים ובאופן כללי לשתף אחרים באירועים שקורים לנו, זאת למרות שדווקא השיתוף הזה יכול לקרב בנינו לבין אחרים. אחת הבעיות עם התנהגות לא רציונלית מהסוג הזה היא שכאשר אנחנו נוהגים כך, אנחנו לא תופסים את ההתנהגות כלא רציונלית. למה? כי אנחנו מושפעים משתי הטיות קוגניטיביות עיקריות בהקשר הזה - אנחנו לוקים בהערכת חסר כמה אחרים חווים מבוכה, ואנחנו לוקים בהערכת חסר בנוגע לשאלה עד כמה ניתן למבוכה להשפיע עלינו בעתיד. כך למעשה אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שאומר משהו בסגנון "זה בסדר שלא אעשה את זה עכשיו כי בפעם הבאה לא תהיה לי בעיה לעשות את זה", וגורמים להתנהגות שלנו להישמע רציונלית לגמרי, אבל נחשו מה קורה בפעם הבאה.

    אנחנו פשוט מפחדים

    כדי להתמודד עם מבוכה טוב יותר, צריך להכיר אותה ולהבין אותה. חישבו שוב על אותם רגעים מביכים שביקשתי מכם להיזכר בהם בהתחלה, מה היה בהם שכל כך הביך אתכם? מבוכה היא, בבסיס, פחד. פחד מדחייה חברתית, פחד מלהיראות מוזרים, פחד מלהרגיש פתטיים, פחד מהשאלה (המיותרת רוב הזמן) מה יחשבו עלינו. אם נבין מבוכה בצורה הזו, יהיה לנו מעט יותר קל להתמודד איתה. מבוכה היא גם רגש אגואיסטי במובן הזה שהיא גורמת לנו לחשוב שאנחנו מרכז העניינים ושלכל מי שסביבנו אין משהו טוב יותר לעשות מאשר לבחון את ההתנהגות שלנו ולדרג אותה. יותר מכך, אנחנו מדמיינים כיצד אחרים ישפטו אותנו, ובחלק משמעותי מהזמן פועלים על פי הדמיון הזה, ויש עם זה בעיה משמעותית - אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה גדולה יותר מאשר אחרים שופטים אותנו, וזה נתמך בתוצאות של עשרות מחקרים. כלומר, גם אם נעשה משהו קצת מוזר או חריג, ככל הנראה לא יתייחסו לזה בחומרה שאנחנו חושבים שיתייחסו לזה.

    עוד בוואלה!

    למה אנחנו לוקחים דברים באופן אישי ואיך להפסיק עם זה

    לכתבה המלאה

    כשקורה דבר מביך, לאנשים יש, בהכללה, שתי אסטרטגיות התמודדות - התעלמות והתמודדות ישירה. התעלמות היא (לרוב) לא בחירה טובה, משום שהיא לא מתייחסת למצב בשום צורה, ולהעמיד פנים שמשהו לא קרה לא משנה את העובדה שהוא כן קרה. אתם אולי החלטתם שמכיוון שאין דבר שאתם יכולים לעשות בנידון הכי טוב הוא פשוט להעמיד פנים שזה לא קרה ולהמשיך הלאה, אבל לא בטוח שכולם יסכימו איתכם.

    אם מדובר באנשים שאתם פוגשים על בסיס קבוע, הסיטואציה המביכה עלולה לעלות בראשכם בכל פעם שתיתקלו בהם (גם אם הם לא יזכירו אותה) ולהביך אתכם מחדש בכל פעם. לכן להתייחס למצב מביך ולהתמודד איתו באופן ישיר היא אסטרטגיה טובה בהרבה.

    הדרך הנפוצה שבה רוב האנשים מתמודדים עם מצבים מביכים היא באמצעות הומור. שימו לב שזו אסטרטגיית התמודדות טובה רק אם אתם אלה שעשו את הדבר המביך ולא מישהו אחר - חברים שלכם לא ממש יעריכו אתכם אם תצחקו על משהו מביך שקרה להם ותזכירו להם אותו, אבל יש סיכוי גבוה שהם יעריכו את האומץ שיש לכם להתמודד בצורה ישירה ולקחת אחריות על הפעולה החברתית המביכה שהרגע ביצעתם, אפילו אם זה לגמרי לא בכוונה.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully