"יש לנו המון כוח לעשות נזק": הכתבה הכי חשובה שתקראו על השמנת ילדים

מציאות הקורונה שנכפתה על כולנו השפיעה על הילדים שלנו בלא מעט דרכים, ואחת המדאיגות בהן היא מגיפת השמנה. פרופ' רונית לובצקי, מנהלת מחלקת ילדים והמרפאה לתזונה וטיפול בהשמנת יתר בילדים באיכילוב, התארחה בפודקאסט "מרפאת מומחים" כדי להסביר מה ההשפעות של השמנה על ילדים, ומה הדרך הנכונה להתמודד עם זה.

את הנזקים של השמנה כולנו מכירים, אבל חשוב אפילו יותר להכיר את המחיר הרגשי שילדים עלולים לשלם כאשר ההורים שלהם ניגשים לנושא בצורה לא נכונה, או לא רגישה. "יש לנו המון כוח לעשות נזק בתור הורים", הבהירה פרופ' לובצקי, "ילד מחכה מהורה לדבר אחד חשוב בחיים, וזה המבט האוהב, המתפעל והמעריץ - זה מה שילד צריך. הוא יכול לספוג הרבה דברים, אבל ילד שמרגיש שההורה שלו לא מרוצה ממנו, מבקר אותו, שופט אותו - זה קטסטרופה", היא הוסיפה שגם אם ננסה להסוות את הביקורת שלנו - זה לא יעבוד שכן לילדים יש חיישנים מאוד חזקים, כל גלגול עיניים נרשם.

אז מה כן עושים? איך אמור להתמודד הורה שמודאג מהמשקל של הילד אבל לא רוצה לפגוע בביטחון ובהערכה העצמית שלו? כאן התשובה מורכבת, שכן גם ההימנעות מזיקה. "כל הדרכים לעקוף את הנושא שאתה רוצה לדבר עליו, הן לפעמים יותר מזיקות. מרוב הפחד לגרום נזק - ההימנעות מזיקה", אמרה פרופ' לובצקי. היא הסבירה כי גם אם הילד רזה מדי ולא גדל טוב וגם אם הוא במשקל עודף - ההתייחסות של ההורה כמעט זהה. "ההורה לא מרוצה וחושב שהוא נכשל כהורה, כי משהו לא עובד טוב, כי הוא לא עושה עבודה טובה. ואז הוא בעצם מנסה לבחור אסטרטגיה, והרבה פעמים האסטרטגיות מזיקות בצורה משמעותית, וזה כולל גם 'בוא נאכל בריא', או שאתה מגיע למקום עם שולחן מלא כל טוב ואתה מנסה להצביע לילד על העגבניות או לכוון את הילד לתותים ולא לעוגה".

הנושא של איך מדברים עם ילד על נושא של משקל דורש רגישות, אבל גם לא מעט אומץ. "אין תשובה אחת שמתאימה לכולם, אבל קודם כל - לא לרמות את הילד, אם יש בעיה אז עדיף לפתוח אותה. לא להתנהג כאילו זה משהו שאסור לדבר עליו, שהוא טאבו, ואנחנו מדברים עליו בכאילו, כי אנחנו לא עובדים על אף אחד, ואז זה גם מביא את זה לממדים לא נכונים", אמרה פרופ' לובצקי.

"אם אנחנו חושבים שיש בעיה, אז להגיד, לא להגדיל, אבל להגיד, 'אני חושבת שאולי יש בעיה עם האכילה, עם המשקל, עם הפעילות הגופנית או עם אורח החיים שאתה מנהל, ואם אתה רוצה אז בוא נדבר על זה, או בוא ננסה לגשת לעזרה'", אמרה פרופ' לובצקי, "לא הייתי הופכת את זה לאישיו המרכזי בבית, אבל כן הייתי פותחת את זה ומנסה להוציא מזה את העוקץ". היא הבהירה כי חשוב להוציא מנושא המשקל את "הטון האפולוגטי, המתנצל, לא להרגיש כישלון, לא להרגיש רגשות אשם, או שזה משהו שאסור לדבר עליו".

אחרי שהבהרנו שצריך להוציא את השיפוטיות והביקורתיות מהשיח, אבל בכל זאת לדבר על הנושא באופן פתוח, לא מתנצל וכן, יש עוד דבר אחד שכל הורה חייב לזכור - אל תהפכו להיות הדיאטנים של הילדים שלכם. "לא להפוך את כל היום לדיאלוג על תזונה. הורים הופכים להיות מן דיאטן צמוד לילד, וזה אסון. אני הרבה פעמים אומרת לאבא או לאמא, מי שמשמש כדיאטן הראשי בבית, תדמיין שהבן זוג שלך הוא אתה. שיש שני בני זוג שאחד כל הזמן נותן לשני ייעוץ תזונתי, זה בלתי נסבל", הבהירה, "הכל מלא בניסיונות מלאי רצון טוב, ומסתיימים באירועים קשים".

"אי אפשר לעשות דיאטה בשביל מישהו אחר, לא דיאטת השמנה ולא דיאטת הרזיה, זה לא קורה", הבהירה פרופ' לובצקי, והוסיפה כי גם אתם מרגישים איזה הצלחה בתחום, כנראה שבדרך נגרם לילד נזק נוראי. "אחת העצות הכי טובות שאני יכולה לתת על תזונת ילדים, היא שאתה כהורה שמנהל בית יכול להיות אחראי על מה יש בבית, אחראי על מה אתה קונה, מה אתה מבשל ומה אתה מאשר כהזמנה או כקנייה בחוץ. זה השטח שלך. בשום פנים השטח שלך הוא לא להיכנס למישהו אחר לגוף, ולהגיד משפט כמו "לא יכול להיות שאתה רעב" - זה לא לגיטימי... אתה לא יכול להיות בתוך הגוף של מישהו אחר", אמרה פרופ' לובצקי.

"ההורים אחראיים על מסגרת, אתה יכול לעשות בית שהוא כולו בית טוב ואז הילד יכול לבחור ממה שהכנסת לתוך הבית, אתה יכול לעשות חוקים מסודרים, לא להגזים אבל לנהל את זה, אבל בכל מקרה - מתוך היצע שיש בבית, מה וכמה הילד שלך צריך להיות מסוגל לבחור", הוסיפה פרופ' לובצקי. היא הוסיפה כי היא מתנגדת ללשים לילד כמויות מדודות, כי זה יוצר תחושת מצוקה. "אתה לא יכול להחזיק בן ערובה בבית ולשלוט עליו. זה נידון לכישלון... בבית עם הרכב תזונתי הגיוני, אפשר לתת לילד לאכול מתוך המבחר מה וכמה שהוא רוצה, זו הדרך הכי הגיונית להתמודד עם הדבר הזה".

"יש גם עניין של דוגמא אישית, הכוח שיש בלהגיד 'בוא תראה יש פה מלפפון' הופך לרעש רקע, אבל אם את באופן קבוע בכל ארוחה תאכלי קערת סלט טובה ומגרה, ותהני ממנה באמת ולא בכאילו, ותשמשי דוגמא אישית טובה - בסוף היום הילדים שלך יאכלו סלט, גם אם זה יקח 7 שנים עד שזה יקרה", הוסיפה, "לדוגמא אישית יש אפקט חשוב".

ובסוף היום צריכים לזכור שמשקל הילדים לפעמים מפעיל אותנו באופן לא מידתי, ולבדוק היטב למה. "כולנו קצת שרוטים בנושא של אכילה, כולנו חשופים לעולם שבחוץ וכולנו מתעסקים עם זה. הבעיה היא שאצל הילדים זה הילד עצמו, מה שהוא חשוף אליו, ואיתו יש את המשפחה וההורים - והכוח של ההורים הוא כוח אדיר, וברגע שהילד מרגיש שההורה לא מרוצה ממנו על בסיס המראה שלו או האכילה שלו - זה אירוע קשה מאוד לילד", סיכמה פרופ' לובצקי.