שתייה של 8 כוסות מים ביום זו אחת ההמלצות הבריאותיות הכי שחוקות וותיקות בסביבה, ויש לה לא מעט סיבות. הקפדה על שתיית מים מספקת תומכת בבריאות הכללית ובעיקר - מונעת התייבשות. אבל מחקר חדש גילה שיש לה עוד יתרון מפתיע, שישתלם לכם מאוד בעתיד - הפחתת הסיכון לכשל לבבי כמה עשורים לאחר מכן.
"המחקר שלנו מצביע על כך שהקפדה על שתיית מים עשויה למנוע או לפחות להאט את השינויים בלב שמובילים לכשל לבבי", אמרה מחברת המחקר ד"ר נטליה דימיטרייבה, מהמכון הלאומי לחקר הלב, הריאה והדם, בהודעה לעיתונות. "הממצאים מוכיחים שאנחנו צריכים לשים לב לכמות הנוזלים שאנחנו צורכים מדי יום, ולנקוט בצעדים המתאימים במידה שאנחנו מגלים שאנחנו לא שותים מספיק", הוסיפה.
המלצות המומחים לגבי כמות שתייה מספקת הן לרוב סביב 6-8 כוסות מים ביום לנשים, ואילו עבור גברים 8-12 כוסות מים זו הכמות המומלצת. ולמרות שמדובר בהמלצות מאוד מוכרות וממש לא חדשות, סקרים שנערכים לאורך השנים מגלים שוב ושוב שרובם המכריע של האנשים לא מתקרבים אפילו לכמות המומלצת.
לדברי החוקרים, מדידה של נתרן בדם מאפשרת להם למדוד בצורה מדוייקת למדי את מצב הנוזלים בגוף. כשאנשים לא שותים מספיק מים ריכוז הנתרן בדמם עולה. התגובה של הגוף להיעדר נוזלים מספקים היא לנסות ולשמר כמה שיותר מים בתוך הגוף, ואותם תהליכים שמאפשרים לו לעשות את זה הם גם אלה שגורמים נזקים לבריאות הלב ועלולים בסופו של דבר להוביל גם לכשל לבבי.
"טבעי לחשוב שריכוז הנתרן בדם ישתנה תדיר, בהתאם לשינויים בהרגלי שתיית המים שלנו. אבל האמת היא שריכוז הנתרן בדם נשאר בתוך טווח די מצומצם של ערכים למשך פרקי זמן ארוכים, דבר שמצביע על כך שמה שמשפיע עליו הוא לא שינויים קצרי טווח, אלא הרגלים קבועים בטווח הארוך", הסבירה ד"ר דימיטרייבה.
פחות מים היום, יותר בעיות לב אחר כך
במסגרת המחקר, דימיטרייבה וצוותה בדקו את ריכוז הנתרן בדמם של 15,792 מבוגרים שנמנים על מאגר הנתונים של מחקר בשם ARIC - מחקר ארוך טווח שמנסה לאמוד את הסיכונים למחלות לב וכלי דם בקהילה. כל משתתפי המחקר היו בני 44-66 בתחילת המחקר, ומצבם הבריאותי נוטר והוערך 5 פעמים לאורך תקופה של 25 שנים.
בין השאר, עקבו החוקרים אחר הרגלי השתייה של הנחקרים וגם אחרי התעבות או שינויים אחרים בדפנות של החדר השמאלי של הלב - זהו האזור שאחראי על רוב שאיבת הדם בלב. התעבות של הדפנות שם היא מאפיין שכיח אצל אנשים עם נטייה לכשל לבבי.
החוקרים חילקו את משתתפי המחקר ל-4 קטגוריות, על פי מוצע ערכי הנתרן בדמם בתחילת המחקר. ערכים אלה נעו בין 135-135.9 בקבוצה 1, 140-141.5 בקבוצה 2, 142-143.5 בקבוצה 3, 144-146 בקבוצה 4. בהמשך השוו החוקרים את הערכים האלה לאנשים שפיתחו כשל לבבי או היפרטרופיה של חדר הלב השמאלי עד לשנה ה-25 למחקר.
עוד בוואלה!
החוקרים גילו שלריכוז נתרן גבוה יותר בדם בגיל העמידה היה קשר גם לכשל לבבי וגם לניוון בחדר השמאלי של הלב בגיל מאוחר יותר. והממצאים הללו נותרו עקביים גם לאחר שקלול של משתנים נוספים כמו גיל, לחץ דם, מצב הכליות, כולסטרול, רמת סוכר בדם, BMI, מין והרגלי עישון.
בנוסף לכך, החוקרים חישבו ומצאו שכל עלייה בשיעור של יחידה אחת בריכוז הנתרן בדם מעלה את הסיכון להתנוונות בחדר הלב השמאלי ב-1.2 אחוזים ואת הסיכון לכשל לבבי ב-1.11 אחוזים.
מספר המטרה
ד"ר דימיטרייבה הסבירה שהמחקר שלה מצא שבין הגילאים 70-90 חלה עלייה בסיכון לבעיות לבביות כאשר רמת הנתרן בדם עלתה מעל 142. לדבריה, המדד הזה עשוי לסייע לרופאים לזהות אנשים שעלולים להיות בסיכון לבעיות בלב בהמשך חייהם ולבצע הערכה של מצב הנוזלים והרגלי השתייה שלהם ובמידת הצורך לאפשר התערבות שתשפר את הבריאות העתידית שלהם. היא חידדה כי מדובר ברמות נתרן שבבדיקות מעבדה רגילות לא ייחשבו מחוץ לטווח הנורמה, אבל בחינה מדוקדקת שלהן בהקשר הנכון תאפשר לזהות אנשים בסיכון.