דור ברגרסיה: הילד שוב מבקש מוצץ? זו הסיבה שצריך לתת לו

בישראל כמו בישראל, המציאות חושפת שוב את הפרצוף הרציני שלה ומכניסה את כולנו למצב ביטחוני רעוע: אזעקות, צבע אדום וסירנות, רעש הפיצוצים והרקטות, שהייה ממושכת בבתים, במרחבים המוגנים ובמקלטים. לכל אלה יש ביטויים רגשיים, פיזיולוגיים והתנהגותיים שיכולים להשפיע על תהליך ההתפתחות והעצמאות של הילדים שלנו. תהליכי הפרידה שהילדים עשו, או עדיין עושים, מבקבוק, חיתול, מוצץ או חפץ אהוב יכולים פתאום להיעצר ואפילו לחזור אחורה.

רגרסיה מתפתחת כאשר יש "הרעה בתנאים", קושי, שינוי או אתגר פתאומי ששולח אותנו בכלל ואת הילדים שלנו בפרט, לחשב מסלול מחדש. התהליך הזה מתרחש באופן לא מודע, זהו מנגנון הגנה המופעל בזמן של לחץ או חרדה באמצעותו הילד חוזר אחורה לשלב מוקדם יותר בהתפתחות שלו - שלב שהוא שולט בו ומכיר טוב, שלב בו הוא מרגיש שוב בנוח, מרגיש יותר בטוח.

תחשבו על זה רגע, גם אנחנו כמבוגרים בזמני משבר, מצוקה או חוסר ודאות יכולים למשל לחזור לעשן למרות שכבר "נגמלנו" או "לשבור דיאטה" שכבר התבססה. אז איזה יופי שהילדים שלנו יכולים לעשות את זה עבור עצמם - שהם יודעים להגיד ולבקש את מה שירגיע אותם.

ההרגשה שלנו כהורים היא שכל תקופה של שינוי כזה או אחר בהתנהגות הילדים, כל נסיגה שהילדים שלנו עוברים היא עוצמתית ורצינית, ונראה לנו לפעמים כאילו המצב הזה לא יעבור והבעיה רק תלך ותחמיר, אנחנו מוצאים עצמנו מאוכזבים מהנסיגה, כי הרי "כבר זרקת את המוצץ! למה אתה צריך אותו שוב?". העובדות בשטח מלמדות אותנו שלרוב ההתנהגויות הללו חולפות מעצמן והחדשות הטובות הן שזה לגמרי נורמלי לאור המצב הלא נורמלי שבו אנו נמצאים.

ועוד יותר חשוב לזכור - אפשר לתקן גם בהמשך, אחרי שיעבור זעם.

בגדול, המשימה ההורית שלנו בתקופה הקרובה היא לעזור לילדים שלנו להירגע ולצלוח את הסערה, וכדי שזה יקרה הילדים שלנו זקוקים לנו לצידם ולא נגדם. בבסיס הדברים עומדת הנחת היסוד שהנסיגות שחווים הילדים שלנו לא נמצאות בשליטתם. יהיו ילדים שירגעו מחיבוק, אחרים זקוקים לשטוף פנים או לשתות כוס מים, אחרים זקוקים למוצץ שלהם ואחרים לאוכל מנחם - מה שבטוח, ילדים לא נרגעים כשמאוכזבים מהם.

אז אם קטנצ'יק רוצה שוב את המוצץ שכבר תלה על עץ המוצצים - אפשרו לו, תוך כדי שאתם מתארים בפניו את מה שאתם רואים: "אני רואה שקשה לך לישון בלי המוצץ..." ומחזקים אותו על כך שמצא את הפתרון בעצמו "איזה יופי שאתה יודע לבקש את מה שאתה צריך...". אל תדאגו עכשיו לשיניים שיתעקמו או להרגל שיחזור. הוא כבר נפרד בעבר ולגמרי יצליח שוב. עכשיו יותר חשוב שיישן טוב בלילה.

הילדונת שלכם מבקשת שוב את "שמיכי" שכבר כמה חודשים נשכח בארון - תנו לה אותו, לחפץ מעבר יש חשיבות גדולה להרגעה ולוויסות, אל תיכנסו למלחמות מיותרות, תאמינו באמת ובתמים ש'עד החתונה זה יעבור' והיא לא תיכנס עם שמיכי לחופה.

בקשות חוזרות ונשנות לבקבוק החלב - כולנו בני אדם, גם הילדים שלנו. וגם להם מגיע להירגע עם אוכל מנחם בדיוק כמונו, בתקופות כאלו החזרה של הבקבוק לקדמת הבמה לא באמת צריכה להדאיג אתכם.

הילד חוזר להרטיב בלילה - ספקו "שירותי ניקיון" עם הרבה סבלנות ואמפתיה. החליפו מצעים ובגדים באופן ניטרלי (כמו שהייתם מנגבים נזלת) בלי לשאול 'למה?' או 'מה קרה?' הם לא יודעים להסביר לעצמם, קל וחומר לנו. ואולי הכי חשוב בהקשר ההרטבות הוא לזכור שהמחשבות שלנו על הילדים שלנו יהפכו להיות המחשבות שלהם על עצמם, וזה אומר שאתם צריכים באמת ובתמים להאמין שיהיה בסדר ואת התקווה הזו להעביר לילד - "אני בטוחה שעם הזמן זה יעבור ואתה תתרגל..." "אני מכיר אותך אתה הילד החזק שלי...".

הילד מבקש שוב את החיתול - נכון שחשוב לשמור על גבולות וסמכות, ונכון שאם התחלנו גמילה מחיתולים, עדיף לא להחזיר את החיתול. אבל אנחנו לא במצב שגרתי רגיל. בזמנים בהם יש הרבה חוסר וודאות, והרבה לחץ ומתח יותר חשובה האווירה בבית. חשוב שלא יהיו מאבקי כוח, מריבות, או אכזבות.

הבינו את הילד שמבקש חיתול, הוא ממש לא עושה בכוונה או בזדון, זו הדרך שלו להתמודד עם המצב, זה מנגנון ההגנה שהגוף שלו כרגע מכיר, תנו לו את הזמן שלו והיו גאים בו שהוא מוצא את הדרך שעוזרת לו לעבור את התקופה הזו.

הרבה מגע - זה נכון תמיד ובמיוחד עכשיו. למגע יש קסם מיוחד, הוא משחרר הורמונים שמשרים רוגע. חבקו, לטפו, התכרבלו חלקו הרבה ובחינם - זה לא יעלה להם לראש.

• האם ההתנהגות ממש שונה מהילד שאתם מכירים?
• האם העוצמה גבוהה ויוצאת דופן ביחס לסביבה?
• האם ההתנהגות ממשיכה יותר משבועיים לאחר זמן הרגיעה?

דנה אמר היא מנתחת התנהגות מוסמכת, מדריכת הורים, מרצה, מומחית בליווי התא המשפחתי ומפתחת סדנה ראשונה מסוגה המכינה זוגות במעבר להורות.