תלויות הפוך מהתקרה: זה האימון הכי מרים שעשינו השנה

מתישהו, ברגע אחד, הנוף הנשקף מחלונות המכונית בדרך דרומה הופך מירוק לצהוב. אחרי שעוברים את גדרה קשה שלא להבחין שתוואי הדרך הופך צפוף ועירוני הרבה פחות, בין יישוב ליישוב מפרידים יותר שטחים חקלאיים, מטעים ירוקים, חורשות פה ושם. אבל הנגב מתגנב ביעילות ומהירות גדולות יותר. מרגע שחצינו קו בלתי נראה, הכל פתאום צהוב. יפה, אבל צהוב.

עשינו את הדרך הזאת קצת לפני שהתחיל כל הבלאגן שהיום מתכנס תחת הכותרת 'מבצע שומר החומות'. השמים היו כחולים ונקיים מפטריות עשן של יירוטים ואף רקטה לא חצתה אותם במעופה תלול המסלול.
נסענו בכבישים הצרים שמובילים מצומת דבירה אל קיבוץ דביר, ומתפתלים בתוכו סביב הבנייה הוותיקה ואל הבתים החדשים והנאים של ההרחבה, שהיו די שוממים בשעת בוקר מאוחרת של אמצע השבוע. הבית האחרון בקצה השכונה החדשה פונה אל כביש המערכת של הקיבוץ, ואל שדותיו המצהיבים. אין שמות לרחובות פה, והבתים לא ממוספרים אבל בקומה התחתונה של הבית פעור חלון מלבני רחב, ומעבר לו - בתוך החלל, מתנדנדים ברוח היבשה 6 ערסלים בצבע טורקיז, תלויים מהתקרה. זה חייב להיות המקום.

בעוד פחות משעתיים נשכב בתוכם במאוזן, חנוטות כמו בתוך גולם (או כמו גוויות, תלוי בעולם המושגים הפנימי שלכם), מתנדנדות אנה ואנה. ואלה יהיו הדקות הכי נעימות ומרגיעות שלנו באותו שבוע (תיקו צמוד עם פיקניק של פיצה ובירה ביער דביר שהגיע מיד אחרי הסדנה). אבל עוד חזון למועד. קודם נסביר איך הגענו לכאן. הגענו 3 נשים מהמרכז (גבולות גזרה גמישים), כדי להשתתף בסדנת "יוגה ערסלים" שכל האסוציאציות המוקדמות שלנו לגביה גלשו למחוזות הרוחניות מרימת הגבה. אבל הסקרנות והפיתוי לשבור שגרה הכריעו את הכף, אז באנו. איזה מזל, לפעמים לא צריך לחשוב יותר מדי.

"תרגול בערסל יכול להתאים כתרגול פיטנס, חיזוק ועיצוב, יכול להיות כלי או אביזר נוסף בתרגולי פילאטיס ויוגה, או בנפרד מהם. הוא משמש גם ככלי טיפולי בהיותו עוטף ומכיל ומשום שהוא מאפשר ניתוק מהקרקע (בדומה למים ולטיפולי הידרותרפיה) - אלמנטים המאפשרים גם טיפול רגשי ושחרור", מסבירה הלה גרבי, בעלת שאיפות - סטודיו ליוגה, ומי שהזמינה אותנו לכאן. לדבריה, השימוש בערסל יכול להתאים כתרגול או שיעור שבועי קבוע ומתמשך, בטיפולים חד פעמיים או מתמשכים וגם כסדנה חד פעמית למשפחות או לקבוצות קטנות.

הדקות הראשונות של הסדנה מוקדשות להסברים הטכניים וגם להיכרות עם פיסת הבד הזאת שתלויה מווים המקובעים בתקרה ושאנחנו צריכות לבטוח בה שתישא את משקלנו ותסכל את הנטייה הפיזיקלית של כל גוף על פני כדור הארץ, אבל במקרה הזה - את 3 הגופים הספציפיים שלנו - מלהתרסק אל הקרקע. הלה מבטיחה לנו שאין ממה לחשוש, הערסלים, לדבריה, חזקים מאוד ויכולים לשאת גם אנשים במשקל גבוה שיכולים ליהנות בזכותם מתחושה של ריחוף והקלה מחוסר המשקל.

התרגילים בסדנה מתפתחים בהדרגה, האמון נבנה באיטיות. בהתחלה את רק נתלית לשנייה עם הידיים, והרגליים מתנתקות מהקרקע לרגע קט בלבד. "תנסו להיות פיות, כמו טינקרבל", מפצירה בנו הלה לנחות ברכות, ללא הועיל. אחר כך נכנסת רגל אחת לערסל, שמאפשר להעביר חלק ממשקל הגוף אליו ומסייע בביצוע מתיחות ותנוחות יוגה מוכרות כמו "לוחם" (תנוחה שהלה מקפידה לכנות ובצדק "לוחמת". אהבנו ואימצנו). אחר כך היא כבר מבקשת מאיתנו לדרוך את כף הרגל בתוך הבד ולמשוך את הגוף מעלה - הנה אנחנו באוויר. לא פיות, לא רכות, אבל באוויר.

הידיים עובדות מאוד קשה כאן - לכל אורכן. הזרועות והשכמות במאמץ כל הזמן למשוך את הגוף מעלה, לייצב אותו. כפות הידיים לופתות את רצועות הבד משני הצדדים, האצבעות נעולות זו מעל זו. חלק מהשרירים הללו לא מגוייסים בפעולות היומיום שלנו, ולכן 20 דקות לתוך הסדנה כבר תתחילו להרגיש אותם. גם פרקי האצבעות יכאבו. הקטע של הפיטנס כאן הוא לא מס שפתיים, הכל עובד, גם שרירי הליבה ורצפת האגן. את הזרועות והשכמות הרגשנו היטב גם בימים הבאים.

האתגר כאן הוא לא רק פיזי - חלק מהתרגילים מפחידים וכוללים גם היפוכים עם וייב אקרובטי, לפעמים נתלים עם הראש למטה. האימון דורש גם התמודדות עם פחדים והליכה נגד האינסטינקט הטבעי הזה של לשמור על הראש רחוק מהרצפה - אתם יודעים, כעניין של מדיניות הישרדותית. אם מצליחים, הרווח הוא כפול: גם ההנאה הפיזית של השהייה בתנוחות הלא שגרתיות הללו וגם הניצחון על עצמך, פריצת עוד גבול של הגוף והתודעה.

הלה, שהיא גם מרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים, מסבירה ש"בדיוק מהסיבות האלה הערסל מתאים כאביזר טיפולי לילדים ומבוגרים המתקשים בהתארגנות גופנית, בוויסות חושי ובעלי תשתית גופנית חלשה. בנוסף הערסל משמש ככלי לתרגילי אקרובטיקה והנאה". עם זאת, היא מבהירה שהתרגול בערסל לא בהכרח מתאים לכולם. הניתוק מהקרקע והתנוחות ההפוכות שבהן הראש נמצא למטה והרגליים למעלה, אינן מתאימות לכל אחד ויש לקחת את זה בחשבון לפני התרגול, במיוחד מי שסובל ממצבים כמו לחץ דם גבוה, כאבי ראש, בחילות תכופות וכדומה.

"התרגול בערסל גבוה מתאים עד גיל 60 ללא אישור רופא ומעל גיל 60 חייב אישור מרופא. מעל גיל 70 יעשה שימוש רק בערסל נמוך, קרוב לקרקע. כך גם לגבי נשים בהריון - תרגול נמוך קרוב לקרקע, מותאם על פי הצורך", אומרת הלה. הקצה השני של טווח הגילאים הוא 7 כשמדובר בסדנאות קבוצתיות או משפחתיות, "בעיקר בשל הצורך התכוף בתיווך והסבר לילדים צעירים. אך בעבודה פרטנית אין הגבלה לגיל, כל עוד התרגול נעשה עם מדריך או מטפל מוסמך".

קשה להגדיר במשפט אחד את הסדנה הזאת - זו גם פעילות גופנית מאומצת, גם אתגר מנטלי שלך מול עצמך, יש בה אלמנט משחקי-אקרובטי שלרובנו שהחיים הבוגרים השכיחו מרובנו והיא מסתיימת בכמה דקות מדיטטיביות של רגיעה בשכיבה בתוך הערסל, בשקט ועם עיניים עצומות. זה לא "רק" שום דבר, זה הרבה דברים יחד - וכולם השאירו אותנו בתחושה מאוד טובה וממלאת.

לפרטים נוספים על סדנאות יוגה ערסלים עם הלה גרבי