ילדים אולי לא נדבקים בקורונה, אבל הם משלמים מחיר כבד

משבר הקורונה משפיע על כולנו, גם על ילדים. החיים שלהם השתנו בפתאומיות בחודשים האחרונים והם נאלצים להתמודד עם מציאות לא יציבה ועם תחושת אי ודאות. איך זה משפיע עליהם בטווח הארוך ואיך אפשר לעזור להם?

בווידאו: עשרות הורים הפגינו נגד התנהלות הממשלה: דורשים הכרעה בנושא החינוך (צילום: יותם רונן, עריכה: איתי עמרם)

מגיפת הקורונה, כך לפי כל הממצאים שנאספו בחודשים האחרונים, פוגעת פחות בילדים, לפחות בצעירים שבהם. הם נדבקים פחות, מדבקים פחות ועוברים את המחלה בקלות יחסית אם הם נדבקים. אבל בעוד שהגוף של ילדים חסין לנזקי המגיפה, הנפש שלהם דווקא פגיעה. מאוד.

ילדים ובני נוער חיים כבר חודשים בתחושה של חוסר וודאות, העולם כפי שהם מכירים אותו משתנה, ואין להם מושג איך תיראה השגרה שלהם בעתיד הקרוב. מרבית הילדים נותקו מהחברים שלהם במשך ימים ארוכים, וגם כשהם חזרו למערכת החינוך - היא הייתה שונה מזו שהם מכירים - בקפסולות, עם מסיכות, ללא חוגים, בלי ימי הולדת או מסיבות סיום ועם הרבה ריחוק חברתי. ממש בעוד חודש הם אמורים לשוב לאותה מערכת חינוך, חלקם אף להתחיל גן או בית ספר חדש, ואיש לא יודע בדיוק איך תיראה שנת הלימודים שלהם. השילוב הזה של אי וודאות וניתוק מהחברים - בגילאים בהם חברים הם הכל - קשה מאוד.

עוד בוואלה! NEWS

בין קורונה לסוף שנה: איך עוזרים לילדים להתמודד עם המציאות החדשה?

לכתבה המלאה

מבעיות שינה ועד חרדות

רופאי ילדים, פסיכולוגים ואנשי חינוך מתריעים מפני המתח והחרדה שילדים מצויים בהם, אולם נכון לעכשיו אין מחקר עדכני על האופן שבו המגיפה משפיעה על בריאותם הנפשית של ילדים, בעיקר מכיוון שהנגיף הגיע והתפשט במהירות, ולמחקרים כאלה לוקח זמן. מהנתונים שכן קיימים, עולה תמונה מטרידה. במחקר אחד שנערך בסין, שפורסם ב- JAMA Pediatrics, בדקו חוקרים במחוז חוביי, קבוצה של 2,330 תלמידי בתי ספר בגין סימני מצוקה רגשית. הילדים היו בסגר 33.7 יום בממוצע. כתוצאה מהסגר, 22.6 אחוזים מהילדים האלה דיווחו על תסמינים של דיכאון ו-18.9 אחוזים חוו חרדה.

הקושי הזה של ילדים עשוי להתבטא בדרכים שונות, בהן התפרצויות זעם, ריחוק, היצמדות למסכים, רגרסיות שונות, וכמובן - בעיות שינה. במילפורד קליניק בלונדון, מרפאה שעוסקת בהפרעות שינה, דיווחו בשבוע שעבר על עלייה של כ-30 אחוזים בפניות של הורים שמתמודדים עם בעיות והפרעות שינה של ילדים בגילאי 5-13. "ראינו זינוק במספר הילדים בני 6-8 שהשינה שלהם נפגעה בגלל חרדה. ועבור ילדים קטנים יותר, שכרגע גם נמצאים בבית ולא רואים ילדים אחרים במסגרות, סביר שנראה את הקושי כשהם יתחילו לחזור למסגרות", אמרה מנדי גורני, מייסדת המרפאה.

בארץ לא נרשמה עלייה דרמטית במספר ההורים הפונים לייעוץ, אולי משום שהסגר (לפחות עד כה) היה קצר יותר. עם זאת, גם בישראל הורים רבים פנו לייעוץ במרפאות התפתחות הילד השונות בעקבות המשבר. "פניות ספציפיות שהגיעו בעקבות משבר הקורונה היו סביב קושי לנתק ילדים ממסכים לאחר התרגלות להרבה שעות מסך בתקופת הסגר, החרפה של בעיות התנהגות של ילדים לאחר תקופה ממושכת של הסתגרות בבית, חרדות סביב הקורונה וכן קושי להחזיר ילדים לשגרת לימודים סביב תחושות חרדה או לאחר שהתרגלו להיות בבית בתקופת הסגר", אמרה לוואלה! בריאות גלית זיגמן נחמיאס, פסיכולוגית קלינית וסגנית מנהל המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים.

כדי שהילדים יעברו את זה טוב, הם צריכים הורים רגועים

בעוד שהקושי של ילדים בתקופה זו הוא ממשי ונוכח, זיגמן נחמיאס מבקשת להרגיע ולהזכיר שלילדים יש כוח הסתגלות מצוין. "ילדים חווים אחרת את התקופה הזו ממבוגרים, וברוב המקרים פחות בעוצמה. ראשית, ילדים ככלל מסתגלים בקלות יחסית לשינויים ומתמודדים טוב יותר עם שגרה חדשה. שנית, כל עוד הם חשופים לתקשורת רק ברמה תואמת גיל, ילדים פחות נוטים להיכנס ללחץ ממספר הנדבקים ביום או מהמשבר הכלכלי", היא אומרת. מה שכן משפיע על ילדים, מאוד, הוא האופן שבו ההורים שלהם חווים את המציאות. "ילדים הכי מושפעים מהאופן שהמבוגרים המשמעותיים מסביבם מתמודדים עם המצב. אם משדרים להם דכדוך, לחץ ודאגה הם מושפעים מכך, ואם המבוגרים יכולים לשדר יציבות וביטחון - ילדים לא מרגישים את התקופה הזו כמאיימת", אומרת זיגמן נחמיאס.

אם אתם בדיכאון קורונה - זה יגיע גם לילדים. ילד עצוב (צילום: shutterstock)

יכולת ההסתגלות המהירה של ילדים היא אמנם נקודת אור, אבל לפני שאתם נושמים לרווחה קחו רגע לחשוב על האופן שבו אתם באמת מתמודדים עם מציאות הקורונה. מחקרים מוקדמים על ההשפעה של COVID-19 על בריאות הציבור הכללית מצביעים על כך שהאוכלוסייה הרחבה סובלת משיעורי מצוקה נפשית גבוה מהרגיל. ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל, העריך כבר עם סופו של הגל הראשון כי כ-10 אחוזים מהאזרחים, שהם כמעט מיליון איש, יזדקקו לסיוע נפשי בשל תסמיני PTSD, חרדה ודיכאון לאחר המגיפה. את הנתונים האלה חשוב לציין, שכן אם אתם סובלים מחרדה או דיכאון בעקבות הקורונה - זה ככל הנראה ישפיע גם על הילדים שלכם. גם אם תשמרו על מסרים מילוליים חיוביים בבית, ילדים שומעים גם את מה שלא נאמר, ומגיבים למצב הרגשי של ההורים שלהם.

"הדבר החשוב ביותר שההורים יכולים לעשות הוא להיות, קודם כל, קשובים לעצמם ולהרגיש האם הם עצמם משדרים בבית לחץ, בהלה או תסכול מהמצב", אומרת זיגמן נחמיאס, "ילד ששומע את הוריו מתלוננים, מתעצבנים או מודאגים כלכלית או בריאותית נמצא בסיכון גדול יותר לפתח גם הוא קשיים סביב תקופה זו". אם אתם חשים שהמציאות מציפה אתכם ואתם לא מצליחים לשדר רוגע בבית - כדאי לפנות לייעוץ ולבקש עזרה.

איך הילד שלכם התמודד עם שינויים לפני הקורונה?

בדיוק כמו שיש מבוגרים ששוקעים לעצבות קורונה בכל פעם שהם שומעים חדשות ולעומתם מבוגרים שממשיכים בחייהם כרגיל, יחסית, כך גם ילדים שונים מגיבים אחרת למציאות הקורונה החדשה. זיגמן נחמיאס מסבירה כי יש ילדים שזקוקים מאוד לשגרה בטוחה וידועה מראש, ואילו אחרים מסתגלים בקלות לשינויים. "ילדים שמתקשים במצבי חוסר ודאות זקוקים ליותר תיווך של מבוגר כדי להתמודד עם חוסר הוודאות של התקופה הזו. לעיתים התכוננות לכמה תסריטים יכולה לעזור. לדוגמא, מה נעשה אם בית הספר ייסגר לכמה ימים, מה נעשה אם נצטרך להיכנס לבידוד, מה נעשה אם נבטל את חופשת הקיץ שאני מצפה לה", היא אומרת. עם זאת, אם הילד עסוק מאד בתסריטים הללו ושואל המון שאלות, "עדיף שההורה יעצור את השיח ויענה במשפט קצר ש'נתמודד יחד עם כל אפשרות'".

לפעמים טנטרום הוא פשוט ניסיון של הילד להשיב לעצמו קצת שליטה. ילד בוכה (צילום: ShutterStock)

קחו בחשבון שילדים שמתקשים עם חוסר ודאות עשויים להפגין ניסיונות שליטה שונים, כמו שימוש יתר במסכים כחלק מהתנתקות מהמציאות המבלבלת, או התגברות של דורשנות והתקפי זעם כדי להחזיר לעצמם תחושת שליטה במצב מבלבל. "במצבים אלה דווקא חוסר כניעה של הורים ושמירה על שגרה, שבה ההורים מנהלים את הבית, מיטיבה את ההתמודדות של הילדים", אומרת זיגמן נחמיאס.

גם אם נראה לכם שהילדים שלכם מתמודדים טוב עם שגרת הקורונה, חשוב להשאיר את הנושא על סדר היום. "מומלץ לקדם, במידת הניתן, שיח פתוח עם הילדים שמאפשר להם לחלוק את הרגשות והחששות שלהם. למשל, למצוא שעת ערב נוחה כשהילד לקראת שינה, ולומר לו שאתם יודעים שזו תקופה מבלבלת, שלא בטוחים אם יהיה מחר בית ספר או לא, שצריך מסיכות וריחוק חברתי ושאתם רוצים תמיד לשמוע איך הוא מרגיש ואם משהו מפריע לו או אם הוא זקוק למשהו", היא מייעצת. לאחר מכן, "חשוב להיות בהקשבה, ולאו דווקא למהר לתת פיתרון להתמודדות שעולה, ובוודאי לא לזלזל בתחושות שלו. וכמובן, לנסות לתת תוקף לחוויה - 'זה באמת מתסכל/מפחיד /מבלבל. טוב שאתה משתף אותי'".

עצה נוספת של הפסיכולוגית היא לנסות ולשמור על שגרה גם בזמנים של שינויים. למשל - גם אם הילד נאלץ להיכנס לבידוד, לייצר לוח זמנים עם זמן לימודים וזמן שינה קבוע מראש. עוד דרך לשמור על שגרה בתקופה זו היא לעודד את הילד להיפגש עם חברים, גם אם יש חובת מרחק ביניהם, כדי לשמר את הקשרים החברתיים. "וכמובן, חשוב שההורים יהיו עם אצבע על הדופק. אם יש עדות לשינוי משמעותי אצל הילד - עליה בחרדות, שינויים באכילה, דכדוך, הסתגרות, בעיות התנהגות וכדומה - יש לפנות לייעוץ מתאים", היא מסכמת.

הכינו את הילדים לתסריטים אפשריים. מחאה בדרישה לפתוח את השנה הבאה כסדרה (צילום: ראובן קסטרו)

אם אתם חוששים לילדכם, ניתן לפנות לייעוץ דרך המערכת החינוכית אליה אתם משויכים (יועצת בית ספר, גננת, מורה), דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי של אזור המגורים שלכם, או להתייעץ עם רופא הילדים שיפנה לגורם המתאים. אפשרות נוספת נפתחה ממש השבוע במרכז שניידר לרפואת ילדים - תכנית התערבות קצרת מועד להתמודדות עם מצוקה רגשית וקשיים רגשיים וחברתיים עקב משבר הקורונה. התכנית כוללת חמישה מפגשים עם הילד או מתבגר, ובמידת הצורך גם התערבות טיפולית והדרכתית עם ההורים. התכנית מלווה בייעוץ רפואי, ובהתאם למצב המטופל מאפשרת גם התערבות פסיכיאטרית.

איך הילדים שלכם יזכרו את התקופה הזו?

מתישהו, בסופו של דבר, יימצא חיסון או תרופה לקורונה, והמגיפה הזו תתפוס את מקומה בהיסטוריה כסוג של טראומה קולקטיבית, בדומה לאירועים אחרים. הדור הצעיר שחי את ימי הקורונה האלה ינהל בעתיד שיחות עם חברים על איך הם זוכרים את ימי הסגר ואיך הם עברו את התקופה המוזרה הזו, בדיוק כמו שאנחנו מדברים על מלחמת המפרץ או על ימי הפיגועים הקשים של ישראל. עבור חלק מהילדים הזיכרונות יהיו כואבים יותר, בעיקר אלה שהקורונה פגעה בהם אישית - בין אם בבריאות ובין אם במצב הכלכלי - וחלקם יעברו את זה קל יותר. כעת, כשאנחנו בשיא המגיפה הזו, המטרה שלנו כהורים, וגם של אנשי מקצוע ונטפלים אחרים, צריכה להיות להקל על הקושי שעלול לצוף ולא לאפשר לו להפוך לטראומה, כדי שבבוא היום הם יוכלו להסתכל אחורה על הטירוף הזה בחיוך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully