כמה אחוזים מהישראלים ידרשו לטיפול נפשי אחרי שהקורונה תגמר?

בווידאו: מאבקם הכלכלי של העצמאים בישראל עולה שלב

הקורונה שמטה את השטיח תחת האנושות כולה, שלא חזתה אפשרות כזו ולא נערכה לה. כשהמדענים והמוסדות המדינתיים חושפים את מבוכתם מולה, קל וחומר שהאימה מהלא נודע אוחזת בכלל אזרחי המדינה.

הציבור ניצב בפני שינוי מהותי וכמעט חסר תקדים באורח החיים, המביא עמו אי-וודאות (איך ייראה המחר?) וחוסר-אונים (מי שולט בגורלנו?). הסגר הארוך, ההתמודדות האפשרית עם מוות רחב היקף והעובדה שהאויב הוא בלתי נראה, הם מתכון לתסמיני פוסט טראומה (PTSD), חרדה, דיכאון ואף לאובדנות בקרב כמיליון אזרחים.

מחקרים שנעשו אודות השפעתם של אסונות רחבים על בריאותו הנפשית של הציבור מצאו קשר ישיר בין תנאים ממושכים של אי וודאות וחוסר אונים בעת משבר, לבין התפתחות של תסמיני PTSD, חרדה ודיכאון. תנאי סגר, מקרי מוות רבים ונזק כלכלי רחב מחריפים את התסמינים. בחינת אסונות טבע, תקלות בכורים גרעיניים או מתקפות טרור מהעבר מלמדת על היקפה האפשרי של המגפה שאחרי המגפה: ניתן להעריך שכ-10 אחוזים מהאזרחים, שהם כמיליון איש, יזדקקו לסיוע בשל הפרעות אלו.

מלבד המציאות הנראית לעין, אחד הגורמים לחוסר הוודאות וללחץ בו אנחנו מצויים, הוא האופן בו מתווכת המחלה והמאבק בה, לציבור האזרחים. במקרה שהפנייה לציבור מתווכת באופן מרושל, לא אחיד ולא מדויק בידי גורמי ממסד מרובים הסותרים זה את זה, המסר הוא שגם למקורות הסמכות אין מושג איך להתמודד עם המשבר בפניו אנו עומדים.

זו שעתם של מוסדות המדינה להנהיג ולייצר אמון. התחושה שיש לאזרחים על מי לסמוך מפחיתה דרמטית את גורמי הסיכון לפגיעה נפשית המונית. לפי שעה, התנהלות נציגי המדינה עושה את ההיפך, ומסכנת את הציבור. יש צורך בשינוי באופן פניית הגורמים הפונים לציבור, שינוי שיכול לעצב מחדש את המצב התודעתי הציבורי ולצמצם באופן מהותי את הנזק.

איך עושים את זה? בשורה התחתונה, נדרשים מסרים המייצרים אמפתיה, כדי שכל אזרח ידע שהוא מובן ולא לבד; שקיפות, דיוק ואמינות כדי שידע כל אזרח שיש לו על מי לסמוך; ושיתוף מלא בשיקולים, מתוך עמדה של צניעות, כדי להעניק תחושה של משמעות לסבל ותחושה של שותפות במאמץ הלאומי.

מעבר לכך, על משרד הבריאות להיערך באופן מובחן להתמודדות עם עלייה משמעותית בהיקף הדרישה לטיפול פסיכיאטרי עוד במהלך המשבר המתמשך. בין הצעדים המתחייבים - הגדלת המשאבים העומדים לצורך מתן המענה הפסיכיאטרי, עידוד הפנייה למערך המעובה ויצירת מתודות חדשות למתן מענה אפקטיבי למטופלים.

ראוי לשקול מעבר לטיפול פסיכיאטרי מקוון במקרים המתאימים לכך, הקמת מרכזי בריאות נפש טלפוניים באמצעותם יינתן מענה ראשוני לחרדה שמתפתחת, פיתוחן של קבוצות טיפול מקוונות, הדרכת הורים להתמודדות עם בריאות הנפש של ילדים ונוער, ועוד. עיבוי מערך הפסיכיאטריה במהלך המשבר יאפשר צמצום של הנזק לבריאות הנפש של הציבור הרחב אחרי המשבר, וכן יספק בסיס איתן להתמודדות עם השלכות מגפת בריאות הנפש הצפויה בעקבותיו.

לכשל המתמשך בניהול המשבר מול הציבור יש השלכות חברתיות וכלכליות. סביר שנזקי בריאות הנפש והטיפול בהם יעלו לקופת המדינה כ-2.9 מיליארד שקלים: בהתבסס על אסונות מהעבר, ניתן להעריך שכ-6 אחוזים מהציבור ידרשו לטיפול בתסמיני PTSD (פוסט טראומה) טיפול שעלותו למדינה כ-5,100 שקלים. כ-4 אחוזים נוספים ידרשו לטיפול בתסמיני חרדה, טיפול שעלותו למדינה כ-1,400 שקלים. לפגיעה בנפש של כמיליון בני אדם יש גם השלכות על המשק ושוק העבודה הישראלי.

כיום קופות החולים הציבוריות מטפלות בכ-170,000 מטופלי בריאות הנפש. אם אכן התגובה הציבורית לקורונה תהיה דומה בהיקפה לאסונות קודמים בעולם, יידרש משרד הבריאות לפתח פתרונות ושיטות חדשות להתמודדות עם הדרישה שתגבר לטיפול. האוכלוסיות המצויות בסכנה הרבה ביותר ללקות במחלות מתחום בריאות הנפש הינן נשים ואזרחים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. תסמינים פוסט טראומתיים יופיעו קודם כל בקרב הצעירים, ולאחר כשנתיים בקרב מבוגרים.

ד"ר צבי פישל הוא יו"ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל ודבריו הועלו באתר ההתייעצות של הקבינט האזרחי.