מה באמת קורה במוח כשאתם חולמים בהקיץ?

בסרטון: חמש עובדות על חלומות

במשך יום שלם בעבודה ניסיתם למצוא פתרון לבעיה שלא נותנת לכם מנוחה. יום שלם עבר ובו "שברתם את הראש" בניסיונות חוזרים ונשנים להפיל את החומה המנטלית שלא מאפשרת לרעיונות לזרום בחופשיות. ואז נגמר היום, חזרתם הביתה מתוסכלים ומותשים, ובשנייה שבה אתם נעמדים מתחת לזרם המים החמים מקלחת - פתאום נשטפים גם כל הרעיונות המדהימים שחיכיתם להם כל כך הרבה זמן.

תהיתם פעם למה זה קורה? למה כל הרעיונות הטובים תמיד באים דווקא כשאתם "לא עושים כלום" ולא כאשר אתם משקיעים את כל המאמצים והאנרגיה כדי לזמן אותם? השאלה הזאת העסיקה גם מדענים רבים מכל רחבי העולם, שהחליטו לבחון מה באמת קורה במוח שלנו כאשר מופעלת בו "רשת ברירת המחדל" (default mode network או DMN).

כפי ששמה מרמז, רשת ברירת המחדל היא מערכת במוח שמתפקדת כ"טייס אוטומטי", כאשר המוח לא נדרש למאמץ מיוחד, כמו לדוגמה כשאנחנו נוהגים, שוטפים כלים או מוציאים את הכלב לטיול. במילים פשוטות אנחנו קוראים לזה "חלומות בהקיץ". במילים מורכבות יותר, זהו מצב מנטלי שמשפיע עלינו בדרכים רבות.

"לא כל המוחות שנודדים הם אבודים", קבע הפסיכולוג והחוקר ד"ר סקוט בארי קאופמן מאוניברסיטת קולומביה. זאת לאחר פרסומים שהזהירו מפני ההשפעות המזיקות של החלימה בהקיץ על הבריאות הנפשית. בפודקאסט המצליח שלו הוא קרא לחלימה בהקיץ "מסע מנטלי בזמן" והסביר שהמצב הזה מסייע לנו לתכנן, לפתור בעיות וגם להפיג חרדה.

לדבריו, כשאנחנו חולמים בהקיץ, "נדלקים" במוח שלנו אזורים שאחראיים על זיכרון, למידה, דמיון ותכנון. הוא מסביר שכדי לתכנן את העתיד, המוח שלנו נדרש לנבור בעבר, דבר שהוא לא יכול לעשות כשהוא טרוד בפעולות מורכבות. לכן זהו זמן חיוני שדרוש לכל אחד מאיתנו.

הקביעה הזאת מתיישרת עם מחקר שפורסם עוד בשנת 2001 ובו חוקרי מוח חיברו עשרות אנשים לסורקי PET ופשוט נתנו להם להשתעמם. הם גילו שבזמן הזה המוח "מכבה" אזורים מסוימים ו"מדליק" אזורים אחרים, בהם "קליפת המוח האחורית" (posterior cingulate cortex) והפריכונוס (precuneus). אלו אזורים שממלאים תפקידים חשובים בתהליכים שהציג ד"ר קאופמן.

חלימה בהקיץ נראית לנו כמו זמן מרגיע, כמעט קסום, שמזמן רעיונות טובים ופנטזיות נעימות, אבל מתברר שה"טייס האוטומטי" שלנו גם יכול לסכן אותנו - בייחוד אם הוא מופעל למשך תקופות ממושכות.

זיגמונד פרויד הציע שהנפש של כל אחד מאיתנו מורכבת משלושה חלקים - האיד שדורש לספק צרכים ודחפים מיידיים, הסופר אגו שמרכז את המוסר והערכים - והאגו שמאזן בין השניים ובעצם מגדיר יותר מכל את מי שאנחנו באמת. מומחים מעריכים כי כאשר מופעלת במוח "רשת ברירת המחדל", זהו הביטוי המדויק ביותר של האגו שלנו.

במילים פשוטות, האזורים במוח שפועלים בעצימות גבוהה כשאנחנו לא חושבים על כלום הם גם אלו שעוזרים לנו להכיר את עצמנו לעומק, לנתח ולגבש תובנות על מי שאנחנו באמת. זה אמנם נראה כמו דבר חיובי, אך מתברר שהוא גם עלול להזיק. מחקר מ-2016 מצא כי אנשים שנוטים לחלום בהקיץ עלולים לסבול בשיעורים גבוהים מהרגיל גם מחרדה, דיכאון ולחץ נפשי בגלל העיסוק האינטנסיבי בעצמם והניתוח המוגזם של מה שקורה להם.

ד"ר ג'ודסון ברוואר הוא מנהל מערך המחקר והחדשנות במרכז המיינדפולנס של אוניברסיטת בראון בארצות הברית. הוא מצא שבזמן שאנחנו חולמים בהקיץ, "נדלקים" במוח גם אזורים שגורמים להשתוקק לדברים מזיקים ומקשים על הריכוז. במחקר שפרסם ב-2011 הוא מצא שתרגול מיינדפולנס עוזר "להשקיט" את האזורים האלו במוח בצורה שעוזרת להגביר את השליטה העצמית והריכוז.

הנתונים כאמור מראים כי חלומות בהקיץ יכולים לגרום לנו להתעסק יותר מדי בעצמנו או בשפה שכולנו מבינים - פשוט להיות אגואיסטים. זה כאמור יכול לגרור חרדה, מחשבות טורדניות וגם תחושת בדידות. רבים ברחבי העולם מאמינים שסמים פסיכודליים משפיעים על המוח שלהם בצורה הפוכה - שגורמת להם להיות פחות אגואיסטים ויותר מחוברים לסביבה. חלקם אף מאמינים שמדובר באמצעי ריפוי לכל דבר.

השיח הזה, מתברר, עשה את דרכו גם לכמה מכוני מחקר מובילים ברחבי העולם. באוניברסיטת ג'ונס הופקינס אף הקימו מרכז לחקר חומרים פסיכודליים ותודעה, אשר כמה מהממצאים שפרסם הכו גלים ברחבי העולם. מחקר אחד של המרכז הזה מצא לדוגמה כי פסילוציבין, החומר הפעיל בפטריות הזיה, הפחית במידה ניכרת תסמינים של דיכאון וחרדה בקרב חולי סרטן סופניים. במחקר אחר של אותו המרכז חשפו כי ה"חוויה המיסטית" שיוצר החומר הזה עזרה למכורים כבדים לניקוטין להפסיק לעשן.

מחקרים דומים בוצעו גם על קטמין ן-LSD. בכמה מהבולטים ביותר שבהם נמצא כי החומרים האלו, כמו גם פסילוציבין, הצליחו להשפיע על רשת ברירת המחדל במוח בצורה דומה לתרגול מיינדפולנס. כל הכלים האלו, טוענים החוקרים, הצליחו להפחית את העיסוק של אנשים בעצמם ולחבר אותם לסביבה בצורה ששיפרה את מצבם הנפשי.

באחרונה אף נכנס לסל הבריאות בישראל טיפול לדיכאון המבוסס על קטמין. אולם על אף המסקנות שבפרסומים האחרונים על סמים פסיכודליים, מזהירים החוקרים כי כאשר נוטלים אותם באופן עצמאי וללא פיקוח רפואי - לא רק שזה לא תורם לריפוי בעיות נפשיות - זה אף עלול לעשות בדיוק את ההיפך ולעודד את הופעתן.

מכל המחקרים שהצגנו כאן נראה שאנחנו כבר יודעים בדיוק איך המוח שלנו פועל כשהוא לא עושה כלום, אך מומחים מדגישים שככל שאנחנו לומדים יותר על רשת ברירת המחדל, כך אנחנו מבינים שלא ניתן להסביר אותה בצורה פשוטה.

בעוד שמיינדפולנס, הטרנד הלוהט של השנים האחרונות, מפציר בנו שלא לאפשר למוח לנדוד למחשבות וקורא לפתח מודעות למה שמתחולל בו בכל עת, יש מומחים שדווקא מאמינים שאנחנו צריכים לאפשר לעצמנו לא לעשות כלום כדי לשפר את תפקוד המוח. כפי שהבנתם, גם המחקרים על רשת ברירת המחדל נוטים לכאן ולכאן - וייתכן כי יחלפו עוד שנים רבות, אם בכלל, עד שנבין הכול על המערכת המסקרנת הזאת.

אז בשורה התחתונה, מילת המפתח לשמירה על בריאות המוח היא איזון. חשוב שתחלמו בהקיץ - בייחוד אם אתם סובלים מעומס חריג, לחץ וחרדה לאורך היום. אבל חשוב ביותר גם לא להגזים. אם אתם מרגישים שאתם "גולשים" ללופים של מחשבות טורדניות - תדעו לעצור את זה בזמן ולהעסיק את המוח עם משהו אחר. בסופו של דבר, אתם מכירים את המוח שלכם יותר מכל מדען. פשוט חשוב שתהיו קשובים למה שמתחולל בתוכו במקום להיסחף ללא שליטה אחר כל מחשבה שמתעוררת בו.