תחזיקו חזק. בדיוק כשחשבתם שפיצחתם את הנוסחה לחיים ארוכים ובריאים - פחות פחמימות, יותר סקוואטים ושמירה על המשקל - מגיע מחקר חדש שטורף את הקלפים. אחרי שנים שבהן מומחים הזהירו אותנו מעודף משקל, מסתבר שהסכנה האמיתית אורבת דווקא בקצה השני של הסקאלה. כן, קראתם נכון: להיות רזה מדי עלול להיות קטלני יותר מלהיות בעל עודף משקל קל, או אפילו מה שמוגדר כהשמנת יתר מתונה.
הדרמה המדעית הזו מגיעה מכנס של האגודה האירופית לחקר הסוכרת (EASD), שם הוצגו ממצאיו של מחקר דני רחב היקף. החוקרים עקבו במשך חמש שנים אחר 85,761 איש ואישה (רובם נשים, בגיל ממוצע של 66) והצליבו בין נתוני מדד מסת הגוף שלהם (BMI) לבין שיעורי התמותה. התוצאות, איך לומר בעדינות, מפתיעות.
המספרים שמספרים סיפור אחר
החוקרים גילו שנקודת המוצא הבטוחה ביותר לחיים ארוכים, ה-"Sweet Spot", היא דווקא בקצה העליון של טווח המשקל התקין (BMI של 22.5 עד 25). לעומתם, אלו שנמצאו בתת-משקל (BMI נמוך מ-18.5) היו בסיכון תמותה גבוה פי 2.7 (!) מהקבוצה הבטוחה.
אבל כאן הסיפור מסתבך. באופן מטריד, גם אלו שהיו בטווח "התקין" אך בחלקו התחתון לא יצאו נקיים. אנשים עם BMI של 18.5 עד 20 היו בסיכון תמותה כפול, ואפילו אלו במרכז הטווח התקין (BMI של 2 עד 22.5) היו בסיכון תמותה גבוה ב-27%.
ומה עם "השמנים"? ובכן, כאן מגיעה הפואנטה. אנשים שהוגדרו כבעלי "עודף משקל" (BMI של 25 עד 30) ואפילו אלו בדרגת "השמנת יתר מתונה" (BMI של 30 עד 35) - לא הראו כל עלייה בסיכון לתמותה בהשוואה לקבוצת הייחוס הבריאה. זוהי ההגדרה המדעית לתופעת ה-"שמן אבל בכושר" (Fat but fit) - מצב שבו משקל עודף קל אינו מהווה גזר דין מוות, כל עוד שאר המדדים הבריאותיים תקינים. מחקר זה מפריך מחקרים קודמים שקבעו שהמושג "fat but fit", הוא אולי חביב אבל ממש לא אמיתי ושאנשים שסבלו מהשמנת יתר אבל נראו בריאים היו בסיכון גבוה ב-50 אחוזים לחלות במחלת לב כלילית מאשר אנשים שהיו בעלי משקל תקין. בנוסף, הם היו בסיכון מוגבר של 7 אחוזים למחלות לב וכלי דם - בעיות המשפיעות על אספקת הדם למוח - מה שעלול לגרום לשבץ, ומכפיל את הסיכון לאי ספיקת לב.
עוד בנושא
המבחן הפשוט שיבדוק אם המשקל שלכם תקין
המשקל שלכם באמת לא משנה. וזה ההסבר שישכנע אתכם
אז מה, לרוץ למקרר? לא כל כך מהר
לפני שאתם מבטלים את המנוי לחדר הכושר וחוגגים עם מגש פיצה, חשוב לדייק. המחקר מצא באופן חד משמעי שהשמנת יתר חמורה היא עדיין מסוכנת מאוד. אנשים עם BMI מעל 40 היו בסיכון תמותה גבוה פי 2.1.
אז מה הסיפור פה? ד"ר סיגריד בירגה גריבסהולט, החוקרת הראשית מבית החולים האוניברסיטאי ארהוס, מציעה כמה הסברים. אפשרות אחת היא "סיבתיות הפוכה": ייתכן שאנשים מסוימים יורדים במשקל בגלל מחלה סמויה. "במקרים אלו", היא מסבירה, "המחלה היא זו שמעלה את סיכון התמותה, לא המשקל הנמוך. זה יכול ליצור רושם מוטעה ש-BMI גבוה יותר הוא גורם מגן".
בנוסף, המחקר מדגיש שוב ש-BMI הוא כלי מדידה גס ולא מדויק. צורת הגוף חשובה לא פחות. שומן בטני עמוק (שומן ויסצרלי) המקיף את האיברים הפנימיים, מסוכן הרבה יותר משומן תת-עורי בירכיים או בישבן. אדם עם מבנה גוף "תפוח" נמצא בסיכון גבוה יותר מאדם עם מבנה "אגס", גם אם ה-BMI שלהם זהה.
בשורה התחתונה, המחקר הזה לא נותן אור ירוק להזנחה בריאותית. הוא כן קורא לנו לעצור, לנשום, ולהפסיק לקדש את אידיאל הרזון הקיצוני נוסח ה"הרואין שיק" של שנות ה-90. יכול להיות שהגיע הזמן להבין שגוף בריא מגיע במגוון צורות וגדלים, ושקצת "ריפוד" במקומות הנכונים הוא לא בהכרח האויב. למעשה, הוא עשוי להיות דווקא החבר הכי טוב שלכם.