סרן שגיא גולן ז"ל, קצין לוט"ר (היחידה ללוחמה בטרור), שנפל בקרב על בארי בהובילו את לוחמיו, היה מפקד נערץ; ראשון בכל מערכה; מודל לחיקוי ומופת בכל. הוא ניגן בצורה מופלאה על פסנתר, היה מוביל חברתי, הצטיין בלימודיו, התקבל ליחידת המודיעין הנבחרת 8200 אבל בחר להיות לוחם ומפקד קרבי, בשטח. מלח הארץ, החבר שכל אחד היה חולם שיהיה לו.
לקצין יפה התואר הזה הייתה אהבה מזה שש שנים, עומר אוחנה. על פסגת ההימלאיה, לפני כשנה, הציע שגיא נישואין לעומר, ושם על ידו את טבעת האירוסין.
טקס החתונה היה אמור להתקיים בשבוע שעבר. החליפות המגוהצות כבר היום מוכנות, תלויות בארון. אלא שמוזמני החתונה הגיעו במקומה להלוויה, שם פגשו את חיילי לוט"ר מבכים את מפקדם הנערץ; מחזה קורע לבבות. עברי לידר, שאמור היה להכניס את הזוג היפה הזה לחופה לצלילי שירו "זכיתי לאהוב", שר את השיר אל מול הקבר הפתוח, והשמיים בכו.
שגיא יצא מהארון בפני פקודיו לפני שנים. איש לא עשה מזה עניין. סיפר להם על אהבתו לעומר בצורה הכי טבעית ואמיתית. סיפור אהבה מהסרטים של שניים בחורים יפים, מבחוץ בדיוק כמו שמבפנים. כששגיא נפל בקרוב בדרום, עומר, חובש קרבי במילואים, היה בחזית הצפונית. כשהתקבלה הידיעה על מות אהובו, התעלף בזרועות המג"ד שלו.
לא יתכן שבמדינת ישראל יהיו לזוגות להט"בים רק חובות ומיעוט זכויות
שגיא ועומר חלמו להקים משפחה ולהיות הורים. אחרי מותו נשאב זרעו של שגיא לפי בקשת הוריו, בצו שעה, בלי צורך להגיש בקשה לבית משפט. בקשת ההורים לממש את צוואת בנם ולאפשר לעומר להיות אביו מגדלו של בנם המשותף, מזרע ארוסו שגיא. הם מן הסתם יעברו שבעה מדורי גיהנום משפטיים כדי שיוכלו לממש את צוואת בנם, הלוחם שהגן בגופו על מדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר.
לא יתכן שבמדינת ישראל יהיו לזוגות להט"בים רק חובות ומיעוט זכויות. המדינה חייבת לאפשר להם לממש חלומם ולהינשא בישראל כדת וכדין. אהבה זו אהבה. בן הזוג חייב להיות מוכר על ידי משרד הביטחון וקצין הנפגעים כבעל שכול ולזכות ליחס זהה של אלמנה עם אותן זכויות בדיוק. אנחנו חייבים ומחויבים לו. הוא הקריב למעננו את היקר לו מכל. מחבלי החמאס לא רק רצחו את שגיא, אלא ניסו לרצוח גם את המשפחה שרצה להקים. את זה לא נאפשר להם.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה פנה לשר הביטחון גלנט בבקשה לתת יחס שווה לזוגות בני אותו מין: "אין הבדל בין דם לדם, ואין הבדל בין משפחה שכולה לרעותה ככל שהדבר נוגע לזכויות הניתנות בחוק", כתב. משרד הביטחון הבהיר בכתב כי חוק תגמולים ושיקום חל על גם על משפחות של זוגות בני אותו המין וכך המשרד מתנהל". אלא שבשטח, עומר, שרק איבד את ארוסו, אהוב ליבו בשש השנים האחרונות, מודר מכל שלב בהתנהלות הצבא אחרי מותו של שגיא. קצין הנפגעים התעקש להתנהל רק מול ההורים השכולים.
נושא הזוגות החד-מיניים אינו זר לצה"ל. המקרה הראשון ש"ניער" את הצבא בנושא היה בסוף שנות ה-80', עם אל"מ דורון מייזל. גם לאחר שנודע שהוא הומוסקסואל, הוא מונה לתפקידים בכירים ואף הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לקצין רפואה פיקודי בפיקוד הדרום. תפקיד אחד נמנע ממנו - הרופא הראשי של חיל הים, לאחר שבעת בחינת מועמדותו התגלתה עובדת היותו הומוסקסואל, דבר שהביא לדיון מחודש בהתייחסות הצבא אליו.
ב-91', לאחר שנפטר ממחלת הסרטן, נאלץ משרד הביטחון, לאחר מאסקים מרים, להכיר בבן זוגו של מייזל, אדיר שטיינר, כבעל שכול והעניק לו את מלוא הזכויות הנובעות מכך.
לכן מפליא שגם ב-2023, שוב עולה הנושא בעקבות החלטה שרירותית, עטופה בדעה קדומה, של קצין נפגעים ברגעים הקשים ביותר של משפחתו של שגיא וארוסו. קצין נפגעים שלא מפנים זאת - לא מתאים לשרת בתפקיד כה רגיש ותובעני.
קשה להאמין שב-2023, צריך עדיין להזכיר למישהו שהומוסקסואליות היא דבר מולד. לפחות 10% מהאוכלוסייה (11.3 אחוז מהגברים ו-15.2 אחוז מנשים דיווחו במחקרים שהם נמשכים לבני מינם). משיכה לאותו מין נקבעת ברחם האם ואינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם. לפיכך, אין שום יכולת (או צורך) לשנות נטייה מינית וכל "מטפלי ההמרה" מקומם בכלא.
עוד ב-2009 פרסמה האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה החלטה לפיה יש להמנע לחלוטין מהצעת טיפולים לשינוי הנטייה המינית של מטופל, נוכח הפגיעה הנפשית שדבר כזה עשוי לגרום. הוכח שטיפולי המרה עשויים לגרום לדיכאון, חרדה, הרס עצמי ועד התאבדות. האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה הגיעה למסקנות זהות. יתרה מכך, אם כי באיחור רב, ב-1973 הוצאה הומוסקסואליות מה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטרי בו משתשמים בכל העולם. עד אז היא הוגדרה כהפרעה פסיכיאטרית.
גם בישראל התפרסם גילוי דעת של הסתדרות הפסיכולוגיים, בה נאמר: "זהות להט"בית אינה תוצר של הפרעה פסיכולוגית, אינה משקפת קלקול נפש ואינה מהווה סטיה".
במדינה דמוקרטית של חברה שוויונית, חובה לדאוג שעומר יספר לבנו שיוולד, שאבא שגיא היה גיבור, הציל את ישראל, היה ערכי והכי הכי אהב את הילד שלא זכה להכיר.
לכתבות קודמות של ד"ר אילן רבינוביץ מתקופת הלחימה:
1. תהיו בטוחים - אנחנו ננצח. אבל בינתיים הקפידו על הכללים הבאים
2. אופטימיות, עכשיו? אז כן, ויש לכם 7 סיבות להרגיש כך
3. להעלות מינון הציפרלקס? להתחיל עם כדורי שינה? הפסיכיאטר עונה לשאלות גולשים
4. מה-7 באוקטובר הכל השתנה: הטיפול הלאומי שאנחנו עוברים כעם
5. "ואז שלושתנו בכינו במכונית": המוות הבלתי נתפס של אב ובתו הנכה
כל שאלה בנושא דיכאון , חרדה ילדים , הפרעות שינה , הפרעות קשב וריכוז בתקופת מלחמה, הגיל השלישי , מידע מתווך לילדים ועוד ניתן להפנות במסרונים או ואצאפים בלבד בטלפון: 054-4693068