הג'יהאד המוסלמי איים על שיגור טילים לתל אביב ב-8 בערב. אפשר היה לחתוך את המתח באוויר הקליניקה. ואז הנשיא ביידן עלה לשאת דברים. לצידו ,כדי להפגין קונצנזוס של תמיכה בלתי מסוייגת וחשיבות הדברים, סגניתו ומזכיר המדינה האמריקאי.
נאום חסר תקדים של מנהיג העולם החופשי בתמיכה גורפת במדינת ישראל ובעם היהודי; תמיכה מילולית ותמיכה פיזית לא מסוייגת, באמצעי לחימה מתקדמים ובנושאת המטוסים הגדולה בעולם, ג'רלד פורד. פגיעה בישראל היא פגיעה בארה"ב ובעולם החופשי, הוא אמר.
מנומק, חכם , ענייני והכי מרגש. דברים של ידיד אמת שיוצאים מהלב וחודרים לכל לב יהודי ונפש הומיה. זהו הנאום שציפינו לשמוע מראש ממשלת ישראל. נאום שהיינו כה זקוקים לו.
חדר ההמתנה העמוס בקליניקה של מלחמה נאלם דום. ביידן גרם לקטרזיס של בכי משחרר מצד כל הצופים הנוכחים. הוא הזכיר עובדות של רצח ברברי, אונס וחטיפה של אזרחי ישראל - צעירים, נשים, ילדים וזקנים, שנטבחו וחוללו רק כי הם יהודים. יצאנו ממנו מעודדים ומחוזקים, וגם הרבה יותר בטוחים.
הרגע החזק בנאום היה בו הזכיר את פגישתו במלחמת יום-כיפור עם ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר. אצלי מיד זה גרם לדה-ז'ה-וו, עת הייתי תלמיד ביסודי. מחדל מודיעיני וקו בר-לב שקרס, היסטוריה שחוזרת כעבור יובל.
הנשיא ביידן היה צריך להזכיר לנו את דברי גולדה, שסיכמו הכל. הסנטור הצעיר היה מודאג והביע חשש לקיומנו כמדינה. אבל גולדה האירה את עיניו - "לנו יש כוח מיוחד", אמרה לביידן כממתיקה סוד. "אין לנו מקום אחר ללכת אליו. לכן ננצח". דבריה התבררו כנכונים אז, ויהיו נכונים גם היום.
משוגע מי שלא חרד בתקופה קשה של מלחמה בה אנו קוברים את מתינו .1,200 נכון לעכשיו, והמספר הנוראי הזה רק מטפס. הכי נורמלי ואנושי להיות מפוחד וחרד. לפעמים, חולשה היא מקור כוח, סמל לאנושיות, להיותנו בני אדם.
האזנה לסיפורי הגבורה של הלוחמים שמסרו נפשם כדי להגן עלינו ועל המולדת; צפייה שורטת לב בתמונות של משפחות שלמות שנרצחו מחובקות ואז נשרפו; הקולות שזועקים לעזרה בהודעות הוואטסאפ מתוך חדרי הממ"ד בישובי עוטף עזה, עד שקולם נדם; צעירים שרצו לחגוג ולרקוד במסיבת שמחת תורה והוריהם שומעים אותם נפגעים ומדממים למוות בזמן אמת; אב שמזהה סרטון של אישתו ושתי בנותיו נלקחות לשבי החמאס בעזה, לגיהנום שלא ברא השטן.
חיים ילין, מקיבוץ בארי, לשעבר ראש המועצה האזורית אשכול וח"כ מטעם יש עתיד, מספר ובוכה אך מישיר מבט וחוזר על דברי גולדה: "ננצח כי אין לנו מקום אחר".
לא נורמלי לא לפחד
אחיי, אתם נורמליים. קבלו לגיטימציה לבכות, לכאוב, להרגיש. אנא דברו ושתפו. אל תדחיקו, תנו לגיטמציה לעצמכם להוציא הכל, להיות אנושיים ובני תמותה. אל תנסו להיות "גיבורים" בעת הזו. יש למשחק הזה מחיר. גם אם הילדים רואים אתכם בוכים, מותר להסביר להם שזה בכי אנושי וגם הורה חזק ועוצמתי יכול לכאוב.
שתפו, דברו והרגישו שאתם לא לבד. העם נמצא כבר במקום אחר, הערבות ההדדית הנדירה של כל ישראל חזרה. אני רואה את עוצמת הפעילויות החברתיות למען העוטף והתחושה שכולנו אחים חוצה מקיר לקיר. אהבה אמיתית של משפחת ישראל בה דם סמיך ממים.
לא נורמלי לא לפחד. במלחמות, גם כאלו שנכפו עלינו, יש פצועים ויש מתים. איש לא חזר מהמוות. כנגד הטבע, הורים קוברים את ילדיהם. אסון נוראי שאין שני לו. לנצח אזכור זעקת אבי מורי כשמשלחת אנשי ביטחון דפקה בדלת לבשר לו על מות אחי. "סוף העולם" הוא זעק לאמי. הוא צדק. 43 שנים עברו ומסלול חיי משפחה שלמה הוסט ממסלולה. נכון, קמים ומתגברים כעוף החול, מוצאים כוחות יש מאין, הזמן באמת עושה את שלו - אבל שום דבר לא חזר להיות כשהיה. לנצח חיינו לוו עם עננת עצבות, חסר וגעגוע נוראיים.
ההפתעה היא לרועץ במלחמה הנוכחית; חוסר הוודאות; העדר השליטה והעדר המידע. לשבת בקליניקה פסיכולוגית-פסיכיאטרית דרוכים, לרוץ לממ"ד המוכן כי האוייב מותח את עצבינו ומהתל בנו באיום טילים. משוגע מי שלא חרד, ואנחנו לא משוגעים.
10 כללי חיים לימים של מלחמה
1. תהיו בטוחים - אנחנו ננצח. לא רק כי אין לנו מקום אחר ללכת אליו. עובדתית, יש לנו את הצבא האיכותי ביותר באזור עם אמצעי הלחימה המתקדמים בעולם, שמונהג על ידי המפקדים והחיילים הכי אמיצים שיש. וגם כי כוחנו באחדותנו. העזרה ההדדית למען לוחמינו האמיצים, רוח התנדבות כזו שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם, אהבת העם והמדינה. זכות אדירה וכבוד גדול להיות ישראלי בימים אלו. צריך רק אורך רוח וסבלנות, וחשוב לזכור ולשנן זאת כל הזמן. אופטימיות מלווה בעובדות ריאליות היא שם המשחק.
2. הקפידו על סדר יום מגוון. בימים מורטי עצבים כאלו, חייבים לדאוג לשגרת חיים עמוסה, עשירה ואינטנסיבית, כמובן תוך הקפדה על הוראות פיקוד העורף. זמן פנוי לא משרת אותנו בתקופה כזו. חשוב לנהל סדר יום אקלקטי, ובראשו חזרה לעבודה מלאה (גם אם מהבית). מי שאין לו מקום עבודה, שיצא להתנדב, האפשרויות רבות. דאגו שהילדים, שמושבתים מבתי הספר, ילמדו מרחוק בזום. חשוב לדאוג להם לתעסוקה בבית - משחק, שיעורי בית, קריאה ומחשב.
3. התחילו לזוז קצת יותר. פעילות גופנית היא כורח השעה כי היא משחררת סרטונין ואנדורפינים במוח. הללו מורידים מתח ומשרים רוגע ושלווה. אפשר לעשות את זה בבית. הרשת מלאה בסרטונים כאלו.
4. מננו צפייה בשידורי החדשות. בימים טרופים אלו הצמא למידע הוא רב והאובססיה לכלי התקשורת מרקיעה שחקים, 24/7. קל להשאב ולהתמכר. אבל חשוב להקפיד על מינון נכון. בנוסף, הטילו ספק בכל מידע שמגיע אליכם ברשתות החברתיות. סרטוני הפייק לעיתים קרובות משרתים את אויבינו.
5. בקרו במיוחד את חשיפת הילדים. כשכל זאטוט מחזיק טבלט או טלפון חכם, אי אפשר למנוע לגמרי מהילדים להיחשף למידע. אבל עדיין, היו ערים לסוג המידע שהם מקבלים ולמינון שלו. ענו להם על שאלות, תווכו את המידע בצורה אמיתית אבל מוגבלת, גלו אוזן קשבת, אמפטיה ןסימפטיה. הסבירו בלי לשקר אך תוך עידון ושידור ביטחון ואופטימיות. לילדים חושים נפלאים, שיודעים להרגיש אותנו כמו מכונת רנטגן. ככל שתטפלו טוב יותר בעצמכם, כך תוכלו לטעת ביטחון ורוגע ולנסוך אמונה בילדים.
6. אל תתעלמו מסימני מצוקה. קוצר נשימה, דופק מואץ, לחץ בחזה, גלי חום והזעה, רעד, אי סדירות של מערכת העיכול, כאבי ראש ואפילו כאבי גב - כל אלו עשויים להיות סימפטומים של מצוקה נפשית. אל תתעלמו ממצוקה זו. אפשר להקל על אלו על-ידי תרגילי הרפיה, נשימות עמוקות עם הוצאת אוויר איטית, שתית מים קרים ,שטיפת פנים ומקלחת, מוסיקה מרגיעה, יוגה ומדיטציה. שהייה במקום בטוח, מוקפים באנשים שאתם אוהבים גם כן יריגעו את הנפש. מרגישים הצפה בתסמינים? אל תפחדו לפנות לעזרה, שתסייע בצורה מיידית.
7. עכשיו יותר מתמיד - חייבים לישון טוב. שינה סדירה ואיכותית של לפחות שבע שעות רצופות בלילה היא הכרחית לתפקוד איכותי ובריאות נפשית בעת זו. רצוי להסדיר את שעות השינה אצל כל בני המשפחה ולהשתדל לא להפוך סדרי בראשית: יום ללילה ולילה ליום. שעת כיבוי אורות קבועה לכל בני הבית.
8. אזהרת פוסט טראומה. אנשים שנחשפו לזוועות וחשים חרדה ודיכאון ובעיקר פלאשבקים של אירועים שלא מרפים, חייבים טיפול מיידי לבל יהפכו לפוסט טראומתיים. אל תהיו גיבורים ואל תטפלו בעצמכם לבד. תהיו אמיצים ופנו לעזרה.
9. תנו, כי תקבלו הרבה יותר. הכלל שכשאני נותן, אני מקבל הרבה יותר, מקבל משנה תוקף כעת. עיזרו לחלשים, אם יש באפשרותכם, פתחו את בתיכם וארחו את תושבי הדרום, התרימו ותירמו, הציעו לשמור על הילדים של לוחמי המילואים. עיזרו למשפחות חד הוריות או לשכן הקשיש. חנכו את הילדים לתת. חברה שלא דואגת לחלש - אין לה זכות קיום.
10. מרירות לא גרה כאן יותר. בזמנים כאלו, קל לשקוע למרירות ולרחם על עצמנו. לי, למשל, יש כל סיבה בעולם להיות מריר. כאב לשני ילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך, עול הטיפול היומי בהם עובר אלי כי גם החינוך המיוחד מושבת, כי המדינה לא השכילה למגן את המרכזים היומיים לתעסוקה שיקומית. אבל בחרתי לא להיות מריר על המציאות הלא הגיונית כי זה לא יתרום - לא לי ולא לילדיי. אז בימים אני עובד ומטפל באנשים, ובלילות, בשעות לא שעות, אני אוסף את ילדיי לנסיעות ארוכות ללא מטרה, צפונית לנתניה, מחוץ לטווח הטילים הנוכחי, תוך האזנה למוסיקה ישראלית אופטימית, כי זה מה שהם הכי אוהבים. וזה עובד, האמינו לי. מניסיון.