אופטימיות, רבותי, זה שם המשחק בימים אלו. נכון, אחרי האבידות הבלתי נתפסות שספגנו בששת ימי הלחימה האחרונים והתמונות והסרטונים המזעזעים שניבטים אלינו מכל מסך, אופטימיות היא הדבר האחרון שאנחנו אמורים להרגיש. אבל אופטימיות היא המנוע שלנו, כאן ועכשיו, להמשיך הלאה, לחיות.
אופטימיות היא אמונה שיהיה טוב, שבסופו של דבר העניינים יסתדרו לטובה. איך אפשר להיות אופטימי במצב הנורא שקרה לנו? אפשר להסתכל על נקודות האור, בהחלט לא להתעלם או לשכוח את נקודות הקושי, או את הזעזוע העמוק ממה שקרה לנו, אבל המציאות המטורפת מספקת לנו גם נקודות אופטימיות. הנה שבע מהן, רק מהיממה האחרונה.
1. העם הקדים את מנהיגיו, הערבות ההדדית חוצה גבולות
ישראלים, לא רק מקומיים, אלא מכל פינה בעולם, מתייצבים ומבקשים להתגייס למילואים. אנשים נלחמים על מקומות בטיסות המעטות שמגיעות כעת לישראל, רק כדי לממש צו 8 כדי להגן על המולדת. 130 אחוזי גיוס. אין מילים.
גם אל על הצטרפה למאמץ הלאומי ותצא בשבת הקרובה (לראשונה מזה 41 שנה) לשתי טיסות חילוץ מארה"ב והמזרח, במחיר עלות ובמימון גופים כלכליים אמריקאים.
חרדי מניו יורק הגיע למשרדי אל על ובחצי מיליון דולר רכש 250 כרטיסי טיסה לכל מי שצו 8 בידו. נשים חרדיות מבשלות לחיילים בחזית. התחושה היא שהרחוב החרדי, בשונה ממנהיגיו, מבין שגם הוא מחוייב לתרום למאמץ המלחמתי. זוהי שותפות גורל לצד הבנה שלא ייתכן שכל המעמסה והחללים יפלו בלעדית על צד אחד.
2. יש לנו ממשלת חירום רחבה
באיחור של חמישה ימים, ראש הממשלה הקשיב לרצון העם, חוצה מגזרים ושיייכות פוליטית והמחנה הממלכתי נכנס, לתקופה קצובה של הלחימה, לממשלה.
נוספו שני רמטכ"לים לשעבר (אחד מהם עם רזומה של שר ביטחון) לקבינט המלחמה המצומצם. אפשר להרגיש יותר בטוח כשקבינט המלחמה יכלול את נתניהו, גלנט וגנץ עם איזנקוט ודרמר כמשקיפים.
מעולם לא הצבעתי לבני גנץ אבל אני מסיר את הכובע בפניו. האיש שם בצד שלושים מנדטים שיש לו בסקרים, התעלה, לא חשב על האלקטורט של פוטנציאל מצביעיו והבין היטב את רצון העם. בנאומו לא שכח להזכיר את מחוייבות ההנהגה לדאוג לשבויים, לחטופים ולנעדרים; הישיר עיניו למצלמה והבטיח למשפחות שיעשו הכל כדי להחזירם בשלום הביתה.
3. יש לנו שר בריאות במשרה מלאה
אחרי יותר מ-3,000 פצועים, יש לישראל שר בריאות במשרה מלאה. יו"ר ש"ס אריה דרעי מינה את ח"כ אוריאל בוסו לתפקיד. ברוך הבא. חיכינו לשר במשרה מלאה. מקווים שהניסיון שלו כיו"ר ועדת הבריאות בכנסת יסייע לו בעבודת הקודש.
4. שאיבת זרע מחלל ללא בירוקרטיה
היועץ המשפטי של משרד הבריאות החליט שבגלל מצב המלחמה החריג, בני משפחה של חללים יוכלו זמנית לבקש שאיבת זרע בלי לפנות לבית המשפט, אבל כן יזדקקו לאישור בית המשפט לפני השימוש בו. מאז 2016 יצאו מבית המשפט העליון שישה פסקי דין בהם קבע שרק אם המת הותיר הנחיות ברורות בעניין זה, או שבת הזוג רוצה לעשות שימוש בזרע, ניתן יהיה לעשות זאת. כעת נעשה בידול בין שימור הזרע לשימוש בו.
חשוב לדעת שניתן לשאוב זרע בטווח של 12-24 שעות מרגע המוות, אם כי ניתן לעשות זאת גם 72 שעות אחרי. ניתן להקפיא את הזרע שנשאב למשך תקופה ארוכה. ככל שחולפות השעות מרגע המוות, איכות הזרע יורדת ולכן חשובה השאיבה כמה שיותר מהר. השעון מתקתק והזמן הוא קריטי לסיכוי שהזרע הנשאב יוכל להפרות ביצית ולהשיג הריון.
הזרע שנשאב מגופתו של יהב וינר ז"ל בעלה של שי-לי עטרי, שהתחננה וזעקה לממש את צוואתו ולהביא אחים לבתם בת החודש, כבר אינו שמיש כי הגופה המתינה שעות רבות בחום.
בתי החולים שיבא , בילינסון וקפלן ביצעו תהליך של שאיבת זרע מלוחמים שנהרגו על ידי חמאס, לבקשת המשפחות השכולות על ידי רופאי הפיריון. לאור החלטת היועץ המשפטי נחסכה כרגע מההורים פנייה לבית המשפט.
5. ביידן ממשיך לרגש
אתמול כינס הנשיא בבית הלבן את ראשי הקהילות היהודיות בארה"ב לדיון ארוך ופורה. הם הזכירו לו שבזמן מלחמת העולם השנייה הנשיא רוזוולט סירב לקבל את פניית ראשי האירגונים היהודים לנוכח שואת ורצח יהודי אירופה. כמה המצב עכשיו שונה שיש לנו מדינה יהודית.
הנשיא ביידן נשא דברים, לא מהכתב ולא מכרטיסיות, הסביר שקיומה של מדינת ישראל היא חיונית ונדרשת למען כל יהודי העולם וארה"ב צועדת יד ביד באופן מלא ומוחלט עם ישראל.
בדמעות סיפר הנשיא לנוכחים על כאבו הפרטי, כשרעייתו הראשונה ובתו בת השנה נהרגו בתאונת דרכים שבועות אחרי שנבחר לסנט ועל בנו, שנפטר מסרטן בגיל 40 בהיותו סגן נשיא.
6. חבר ממשלה ראשון מודה - אנחנו אחראיים
כל הכבוד לשר החינוך יואב קיש שבאומץ ציבורי הבין את רחשי העם והודה מול המצלמות: "אנחנו אחראים. אני אחראי כחבר ממשלה. התעסקנו בשטויות, שכחנו איפה אנחנו חיים. זה קרה בממשלה שלנו. יוסקו מסקנות ונקבל אחריות". קיש הוכיח שלא שכח את עברו כטייס קרב בצה"ל בדרגת סא"ל. העם מצפה ממנהיגיו לקחת אחריות. זהו צורך פסיכולוגי לאומי של השעה.
7. 10,000 איש בלוויה של העולה החדשה
שרי הממשלה אולי לא פוקדים את הלוויות ההרוגים, כפי שהיה נכון לעשות, אבל הציבור לא משאיר את החללים ללכת לבדם בדרכם האחרונה. אמה ואחותה של העולה החדשה מברזיל, ברונה ולאנו ז"ל, שנרצחה במסיבה ברעים, חששו שבלוויה לא יהיה מניין. אחרי שהסיפור נחשף ברשתות החברתיות, פקדו את מסע ההלוויה למעלה מעשרת אלפים איש שהתייצבו לתת לה כבוד אחרון. הפקק הענק מול בית העלמין ירקון הוכיח שוב שהעם מלמד את מנהיגיו כיצד לנהוג. פסיכולוגיית ההמון שאמורה לחלחל לראשי ומנהיגי ישראל.
לכתבה הראשונה של ד"ר אילן רבינוביץ' - לחצו כאן
אני קורא לכל מי שמרגיש מצוקה, חרדה או דיכאון וגם לאלו שרוצים לשאול שאלות אישיות, ליצור עמי קשר בווטסאפ או במסרון בלבד במספר 054-4693068 אשמח לעזור לכל אחד ואחת מכן/ם, גם באנונימיות