אין מה להתבייש, כולנו עושים את זה. לדברי ד"ר שרה ג'רוויס, אנחנו עושים קקי בממוצע של 3 פעמים ביום עד 3 פעמים בשבוע - ונופחים (או מפליצים אם תתעקשו) בין 5 ל-15 פעמים ביום. השאלה המאוד מסקרנת שמעולם לא באמת שאלתם את עצמכם היא כיצד הגוף שלכם מצליח להבחין (לרוב מבלי לטעות) מתי הוא רק צריך לשחרר גזים ומתי הוא צריך לשחרר הרבה יותר.
ברוב המקרים הגוף שלנו יכול להבדיל בקלות בין הצורך להפליץ לצורך לחרבן - וזה קשור לתהליך שנקרא רפלקס המעכב הרקטואנלי, הפועל בעזרת הכמות העצומה של קצות העצבים שנמצאים בישבן שלנו.
הגסטרואנטרולוג המוסמך ד"ר וויל בולסייביץ' טען בפני כתבי האתר ZOE שאנחנו לא צריכים להיות כל כך נבוכים בנושא הזה. "אנשים לא חושבים או מדברים על זה מספיק - והם צריכים!" אמר המומחה. כדי להבין כיצד התהליך הזה עובד, כדאי להבין קודם איך המזון עובר בגופנו. כאשר אנו אוכלים ובולעים מזון, הוא עובר מהוושט לקיבה, למעי הדק ולמעי הגס במשך מספר שעות. חלקו הסופי של המעי הגס מורכב משני חלקים: הראשון הוא הרקטום (החלחולת), שזה המקום בו הצואה שלנו מאוחסנת והוא כולל בדפנותיו שרירים המסייעים לנו לעשות קקי כשצריך, והשני הוא פי הטבעת עצמו.
התעלה האנאלית שלנו יושבת ממש מתחת לרקטום ומחברת את הרקטום לפי הטבעת, משם הצואה יוצאת. התעלה האנאלית חשובה מאוד בתהליך ההבחנה בין צואה לנפיחה. בחלק הזה של הגוף שלנו יש צמד סוגרים פנימיים וחיצוניים, שאלו טבעות שרירים שנפתחות ונסגרות. את הסוגרים החיצוניים אנחנו מפעילים במודע כדי למנוע מהצואה לצאת, כשהפנימיים פועלים באופן אינו מודע כדי למנוע מדברים לדלוף החוצה בטעות.
"ברגע שהרקטום מתמלא מעבר ליכולת הכלה מסוימת, הדפנות שלו נמתחות - מה שגורם לסוגר הפנימי להירגע", אמר ד"ר בולסייביץ', "זהו הרפלקס המעכב רקטואנלי. הוא מאפשר לכמות קטנה ממה שנמצא ברקטום שלנו לרדת לתוך התעלה האנאלית שלנו. זה הזמן שבו מתרחש תהליך דגימה. הרירית הפנימית הלחה בתעלה האנאלית שלנו 'דוגמת' האם מה שנמצא ברקטום הוא גז, נוזל או מוצק - ומחליטה אם בטוח לשחרר אותו".
שלא תדעו מצרות
זמרת אושפזה בבית החולים כי התביישה להפליץ ליד החבר שלה
דוגמנית שסירבה לעשות את צרכיה במשך שבועיים התעלפה בצילומים
רופא מזהיר: צריכים להפליץ? אל תתאפקו כי זה יצא לכם מהפה
מדענים עדיין לא יודעים בדיוק כיצד הרירית משיגה את המידע הזה, אך לתעלה האנאלית יש כמות יוצאת דופן של קצות עצבים תחושתיים, "מה שהופך אותה לרגישה להפליא לוויבראצ'יות, שינויים במתח ולחץ", אמר ד"ר בולסייביץ'.
התעלה האנאלית שלכם יכולה גם לזהות שינויים בטמפרטורה. מספר חוקרים סבורים שהרירית יכולה להבחין בהבדל בין נפיחות לצואה בגלל הטמפרטורה. לכן, ברגע שהתעלה האנאלית שלנו דגמה את תוכן פי הרקטום והחליטה אם זה גז או צואה, היא שולחת את המידע הזה למוח "ואז אתם יכולים לקבל החלטה מושכלת אם להרפות את הסוגר האנאלי החיצוני שלכם ולשחרר את החיה", סיכם ד"ר בולסייביץ'. למדנו משהו היום?