לפני אי אילו שנים, ליוויתי את בני הצעיר לראשונה לגן הילדים העירוני. עשיתי את כל מה שידעתי שצריך לעשות כדי לעזור לו להתמודד עם הפרידה הראשונה: דיברנו על כך בבית מראש, הלכנו ביחד לראות את הגן, ארזנו ביחד את התיק ערב לפניי, הזכרנו את שמות הילדים המוכרים שיפגוש בגן, וכמה נחמד יהיה לו לשחק איתם, וגם את שמה של הגננת, שתעזור לו להיפרד בבוקר.
ידעתי והתכוננתי היטב לרגע הפרידה, לקושי ולבכי. אבל אף אחד לא הכין אותי מראש לקושי הצפוי לי, אמא שלו, ברגע הפרידה עצמה. ידיו הנאחזות בבגדיי ברגע הפרידה, מסרבות להשתחרר, ודמותו הבוכייה והדומעת, המציצה לעברי מבעד לחלון הגן - ליוו אותי במהלך כל אותו היום וחרוטים בי היטב עד עצם היום הזה.
כן, גם להורים קשה לפעמים להיפרד בבוקר. אין ספק כי הקושי להיפרד מילדינו היקרים ולהשאיר אותם בידיים "זרות" הוא קושי טבעי ומובן, ששורשיו נטועים עמוק במערכת האבולוציונית שלנו. זו שנועדה לשמור שההורה יגן על צאצאיו ויבטיח את הישרדותם ואת התפתחותם.
יחד עם זאת, המציאות מלמדת שיש הורים שקשה להם במיוחד להיפרד ולשחרר. מדוע? הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות. למשל: חוסר ביטחון ביכולתו של הילד הצעיר להתמודד בכוחות עצמו, הזדהות יתר עם הקושי והמצוקה של הילד, רגשות אשם הוריים או חוסר אמון במערכת.
הילדים מרגישים את החרדה שלכם
תהיה הסיבה אשר תהיה, הורה שמתקשה מאד להיפרד ו"לשחרר" את ילדו - באופן פרדוקסאלי עלול להקשות "ולחבל" בתהליך הפרידה שלו. בין אם נרצה בכך או לא, הילד הצעיר חש את החרדה שלנו, רואה את ההתגייסות שלנו לגונן עליו ואת הקושי שלנו לשחרר, ומקבל מכך מסר בעייתי: שאנחנו לא סומכים עליו ועל יכולותיו, שהוא עדיין קטן ולא מסוגל להתמודד בכוחות עצמו, או שאי אפשר לסמוך על אף אחד, זולת הוריו. לא במקרה, כאשר ההורה מתקשה במיוחד להיפרד מילדו, כך גם תהליך הפרידה של הילד נהיה קשה וממושך יותר.
העניין נהיה מורכב במיוחד, כאשר מדובר בילד רגיש, בעל נטייה מולדת לחרדות (כן, יש דבר כזה), בשילוב עם הורה בעל הזדהות יתר. החיבור בין השניים עלול לייצר "מעגל קסמים" שלילי, הולך ומתעצם, של חרדה שקשה מאד להיחלץ ממנה.
מה אפשר לעשות כדי להקל על תהליך הפרידה?
1. בכל מקרה בו ההורה והילד נתקלים בקשיי פרידה, מומלץ לשתף ולבקש את עזרתם של הגננת והצוות החינוכי. צוות חינוכי מנוסה ידע לעזור לכם ולתמוך גם בילדכם לאורך כל תהליך ההסתגלות.
2. חשוב מאוד להבין את חשיבות התגובה וההתנהגות שלנו ההורים לתהליך הפרידה וההסתגלות של הילד. ככל שההורה יהיה מודע יותר לעצמו ולהשלכות של החרדה שהוא משדר לילדו, כך יגדל הסיכוי להתקדמות טובה יותר של תהליך הפרידה וההסתגלות של הילד. חשוב להדגיש, שאין בכך כדי לגרוע מהסיוע והתמיכה החשובים, שההורה נותן לילדו בימים (או אפילו בשבועות) הראשונים של ההסתגלות לגן. המדובר הוא על מצבים בהם ההורה מעכב את תהליך ההסתגלות ההדרגתי כאשר הוא מתקשה במיוחד 'לשחרר' לאורך זמן.
3. חשוב להבין גם את חשיבות תהליך הפרידה להתפתחות של ילדים. לעיתים קרובות, מתוך רצון כנה לתמוך ולסייע לילדנו, אנו שוכחים (או לא מודעים) ליתרונות הגלומים בתהליך השחרור והפרידה להתפתחותו התקינה. כאשר ההורה לומד 'לשחרר' ולבטוח ביכולותיו של ילדו להתמודד עם האתגר - הוא מחזק, בהדרגה, את הביטחון שלו בעצמו וביכולותיו. הוא מלמד אותו לבטוח בהוריו (ובדמויות אחרות בחייו בהמשך), כיוון שמעגל של פרידות מסתיים, על פי רוב, במפגש מחודש. והוא מעניק לו שיעור חשוב ביכולת להתמודד ולהסתגל לשינויים ולמעברים בחייו.
4. כאשר ההורה (ואולי גם הילד) מתקשה במיוחד לשחרר, לעיתים כדאי לבחון אפשרות להסתייע באדם נוסף. לעיתים קרובות יהיה זה ההורה השני של הילד, ככל שהדבר מתאפשר. הניסיון מלמד, שדין פרידה מהורה אחד אינו כדין פרידה מההורה השני, ולפעמים עצם החלפת התפקידים בזמן הפרידה בבוקר יכולה לסייע מאד לכל הנוגעים בדבר.
5. אם התהליך מתארך יתר על המידה או שרמת הקושי שלו הולכת ומתעצמת - מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי.
איילת שורר-ממלוק היא עו"ס ומנחת הורים מוסמכת, מומחית (A.M) לגיל הרך.