שלבקת חוגרת: למה זה קורה - ואיך מטפלים?

מי מאיתנו שחלה באבעבועות רוח בילדותו מתקשה לשכוח את הפריחה והגרד המציק שמלווים למחלה, שמאופיינת גם בחום גבוה ובכאבי שרירים. סיבוכי המחלה עלולים להיות דלקת ריאות ודלקת במוח, זיהומים משניים בעור והפרעה בתפקודי כליות. אבל זה לא הכל: סיבוך נוסף ומאוחר של המחלה עלול להיות התפתחות של הרפס זוסטר, באנגלית Shingles, או בעברית שלבקת חוגרת.

מאז שנכנס החיסון כנגד המחלה בישראל בשנת 2007 והתווסף לחיסון הילדות המשולש בשגרה, נצפתה ירידה משמעותית בתחלואה. ואולם, לא מעט מבוגרים עדיין חולים בשלבקת חוגרת, ומדווחים על כאבים חזקים ועל סבל ממושך. אז למה זה קורה, ואיך מטפלים בתסמינים הכואבים?

הגורם לאבעבועות רוח הוא וירוס ממשפחת ההרפס בשם וריצלה זוסטר, או varicella zoster virus VZV, אשר לאחר ההחלמה מאבעבועות נותר רדום בפקעות ובשורשי העצבים בגוף שלנו. כאשר ישנה ירידה בתפקוד מערכת החיסון, או אצל אנשים מבוגרים, לעיתים גם עשרות שנים לאחר המחלה הראשונית, הנגיף עלול להתפרץ מחדש בצורה של שלבקת חוגרת. הנגיף עלול להתפרץ גם בעקבות חום גבוה, סטרס, טראומה או טיפול רדיותרפי.

הרפס זוסטר מתפרץ כפריחה שלפוחיתית אפיינית לאורך דרמטומים - אזורים לאורך עמוד השדרה המעוצבבים על ידי אותו עצב בו הוירוס רדום. לכן, הפריחה מופיעה באזורים שונים בגוף, אך תמיד בצורת חצי חגורה, בפנים, בגב ובאגן ובגפיים. ההתפרצות מאופיינת בכאב עז באותו אזור בו ישנה פריחה. הכאב לעיתים מופיעה בו זמנית עם הופעת הפריחה אבל לעיתים מקדים אותה, לפעמים אפילו בחודש שלם.

הפריחה נמשכת בדרך כלל כשבוע עד עשרה ימים, ואינה מסכנת חיים.

הטיפול כולל תרופות אנטי-ויראליות שמקצרות את זמן הכאב וההחלמה. אנשים עם דיכוי מערכת החיסון או פגיעה של הזוסטר בעין יצטרכו ככל הנראה לקבל טיפול אנטי-ויראלי בעירוי תוך ורידי. יתרה מכך, יש לטפל בתסמיני המחלה על ידי משככי כאבים ומשחות מקומיות.

שלפוחיות הפריחה של שלבקת חוגרת מכילות את הווירוס עצמו, ולכן המחלה מדבקת במגע. אדם שיבוא במגע עם הנוזל המזוהם עלול לחלות באבעבועות רוח. למחוסנים ואלה שחלו בעברם הסיכון למחלה יורד משמעותית אך עדיין קיים.

סיבוך עיקרי של המחלה הוא כאב כרוני שקורה בעיקר במבוגרים מגיל 60. תופעה נוספת, שעלתה לכותרת לאחרונה בעקבות הווידוי של ג'סטין ביבר, היא תסמונת ראמזי האנט. תסמונת זו היא בעצם הופעת הרפס זוסטר באזור הפנים - דבר שעלול לגרום לשיתוק עצבי הפנים וכתוצאה מכך לפגיעה בפנים, בהבעות ובחושים. העצבים שנוטים להפגע בדרך כלל הם עצבים קרניאלים מספר 3, 4 ו-6 ובכך תגרם צניחה של צד אחד של הפנים, הפרעה בראייה או בשמיעה.

הדרך הטובה ביותר למנוע התפרצות של שלבקת חוגרת, היא למנוע התפרצות של אבעבעות רוח. החיסון כנגד אבעבועות רוח נחשב חיסון אקטיבי בכך שהוא מכיל את הווירוס החי בכמות מועטה ומוחלשת, ובכך הוא מעודד את מערכת החיסון לייצר נוגדנים. החיסון יעיל מאוד בגילאי ילדות, ומתפתחים נוגדנים אצל 9 מתוך 10 ילדים שחוסנו בו. עם זאת, יעילותו ככל הנראה פוחתת כאשר הוא ניתן בגיל ההתבגרות או בבגרות, אז יעילותו מגיעה רק ל-75 אחוזים.

תופעות הלוואי מהחיסון כוללת תגובה באזור ההזרקה (אודם, נוקשות וכאב מקומי), והיות ומדובר בווירוס חי מוחלש כ-5 אחוזים מהמחוסנים יפתחו מחלת חום ופריחה בדומה לאבעבועות רוח. תופעות לוואי חמורות נדירות ביותר אך קיימות, כגון דלקת ריאות או דלקת קרום המוח. קיימים גם שני חיסונים המכוונים נגד התפרצות הזוסטר של אותו הווירוס.