כשאמבה נכנסת לך לעין: הסיכונים בהרכבת עדשות מגע

לפני כשלושה חודשים ניגשה מירי, בחורה צעירה מיהוד, לאופטמטריסט, בבקשה שיתאים לה עדשות מגע חדשות, הליך שגרתי אותו עוברים עשרות אלפי מרכיבי עדשות בישראל, שום דבר שעשוי לרמז על העתיד להגיע. לאחר מספר ימים בהם הרכיבה אותן, היא החלה לחוש כאבי תופת בעין שמאל. תחילה, היא חשבה שזה לכלוך שחדר לה לעין, אולם לאחר שלא חשה הקלה, ניגשה לבית החולים, שם אבחנו את מצבה וקבעו כי מדובר באבצס בקרנית. הכיב המוגלתי התפתח בעקבות זיהום שעלול ליצור הצטלקות בלתי הפיכה ברקמת הקרנית השקופה ופגיעה כרונית בראייה.

וכך, על אף הטיפול המסור שניתן לה, בסופו של יום, בגלל הזיהום הפטרייתי שהתפתח בעין שלה, היא נדרשה לעבור השתלת קרנית. כל התרופות שקבלה שנועדו להרחיק את הפטריה שרבצה על הקרנית - לא הועילו והרופאים נאלצו להסירה. המקרה הזה אומנם חריג בגלל התוצאה הקשה שלו, אולם הוא רחוק מלהיות היחיד: בפועל, לצד הנוחות והאסתטיות שהביאו לעולם עדשות המגע, הן יוצרות גם סיבוכים, מחלות וזיהומים ייחודיים, שפוגעים באופן משמעותי ביותר באיכות החיים של מרכיבי עדשות. מהם הסיכונים השכיחים למרכיבי עדשות מגע? שוחחנו עם שורה של רופאים. להלן התוצאות.

על מנת להבין את הסיכון לעין שכרוך בהרכבת עדשות, יש להבין תחילה מה היא קרנית. המדובר על רקמה שקופה בצורת כיפה, המכסה את החלק הקדמי של העין ומשתתפת בתהליך תשבורת הראייה (רפרקציה) ביחד עם עדשת העין (אף היא שקופה). פגיעה ברקמת הקרנית השקופה, שתתבטא בעכירות של הקרנית, תגרום לעיוות בקרני האור שמועברות לרשתית. התמונה שתתקבל תהיה מטושטשת. כמו כן, כל פגיעה במבנה הסימטרי של הקרנית גורם לפגיעה בראייה.

ד"ר ניר סורקין, רופא בכיר במערך העיניים של בית החולים איכילוב ומנהל המחקר בתחום הקרנית, מציין כי אחת מהסכנות המהותיות לקרנית היא היווצרות של קרטיטיס זיהומית (אבסס קרניתי) - זיהום של הקרנית, שלעיתים קרובות קשור לכניסת גוף זר או להרכבת עדשות מגע. הזיהום, כך הוא מסביר, נגרם לא אחת משימוש לא נכון בעדשות חד פעמיות או הרכבת עדשות במשך הלילה ומביא לאודם בעין ולטשטוש ראייה. הבעיה עשויה להחריף משמעותית אם האבצס אינו מטופל בשלב מוקדם או שאינו מגיב כנדרש לתרופות, מה שעלול להוביל להיווצרות הצטלקות בלתי הפיכה ברקמת הקרנית השקופה, לעכירות ולפגיעה במבנה הסימטרי שלה וכתוצאה מכך - לפגיעה בראייה.

גם דניאל מקיבוץ מרחביה נהג להרכיב עדשות מגע. לפני כמה חודשים הוא הופנה לבית חולים העמק שם אובחן כי הוא סובל מזיהום חמור בקרנית הנגרם על ידי פרזיט בשם אקנתמבה. "בגלל ליקוי ראייה השתמשתי בעדשות מגע חודשיות באופן קבוע. בסופ"ש מסוים, התעוררתי עם עין אדומה וכואבת. הפנו אותי למיון העיניים במרכז הרפואי העמק, שם אובחנתי כסובל משפשוף בקרנית, קיבלתי משחה לטיפול והזמנה לביקורת חוזרת לאחר מספר ימים. מצב העין לא השתפר ובביקורת זוהה זיהום בשם אקנתמבה'" הוא מספר.

במקרה שלו, כמו בלא מעט מקרים אחרים, הזיהום החמור נגרם בשל טפיל שנמצא במקורות מים, שעמיד בפני מרבית חומרי הניקוי הרגילים של עדשות מגע. "לא הקפדתי לשטוף ידיים לפני כל הוצאה והכנסה של העדשות", סיפר דניאל וחשף למעשה את הרגישות של עדשות לזיהומים שמקורם בכף היד.

ד"ר דיוויד דניאלס, מומחה בכיר למחלות עיניים, מציין כי מחקרים חוזרים ונשנים מראים כי קשר בין שימוש במי ברז והתפתחות אקנתאמבה בעדשות קשות. "האמבות נדבקות למשטח הקדמי של העדשה, החשוף לאוויר, ואם העדשות מלוכלכות מאוד, גם תמיסות ניקוי לא הורגות את האקנתאמבה ב-100 אחוז". לדבריו, מחקרים רבים גם מעידים על כך שהמחסניות מהוות מצע להתפתחות חיידקים ובקטריות. החוקרים מזהירים כי ניקיון המחסנית במי ברז שאינם סטריליים מגדיל את הסיכון להיצמדות של האמבה לעדשה.

רבים מהמשתמשים בעדשות מגע מספרים כי הם משתמשים במים לניקוי ואיפסון של העדשות. לכאורה, פעולה לגיטימית, שכן מה כבר יכול להיות כל כך מסוכן במים. בפועל, זו אחת מההחלטות הגרועות שניתן לקבל. מדוע? ד"ר סורקין מציין כי אפילו אם המים בטוחים לשתייה, הם אינם סטריליים ומכילים מיקרואורגניזמים. "עדשות מגע רכות סופחות מיקרואורגניזמים, דבר שעלול ליצור שברים בקרנית שמעודדים דפוזיה של המיקרואורגניזמים לשכבות הפנימיות של העין ליצירת דלקת או זיהום".

ההתנפחות של עדשות המגע עקב ספיחת המים גורמת לשינוי בצורה של העדשה שנצמדת לעין, מסביר ד"ר דניאלס - "זוהי הסיבה שלא מומלץ להתקלח או לשחות עם עדשות מגע. כמו כן, כששוחים עם עדשות מגע זה מגביר את הסיכוי שהן תצאנה החוצה מהעין. אין להשתמש במים לטיפול בעדשות מגע רכות בשום אופן".

אחת מהחרדות שטורדות את מנוחת המשתמשים בעדשות מגע היא החשש שמא עדשת המגע יכולה להיבלע מאחורי גלגל העין העין. ובכן, התשובה היא, כמובן שלא. קרום דקיק מכסה את לחמית העין (הלובן) ופנים העפעפיים, כך שאין אפשרות שגוף זר יחדור וייבלע מאחורי גלגל העין. מנגד, לעיתים קרובות עדשות רכות מתקפלת ומתחבאת תחת העפעף העליון. במצב כזה תיגרם אי-נוחות ויהיה צורך לגשת לאופטומטריסט או אל רופא העיניים שיהפוך את העפעף וייחלץ את העדשה הסוררת.

אלרגיה לעדשות מגע פירושה רגישות של העפעפיים להצטברות חלבונים ואנטיגנים על פני העדשה, כך שבעת עפעוף נוצר מגע בין העפעפיים לחלבונים ומתקבלת תגובה אלרגית המקשה או אינה מאפשרת את הרכבת העדשות. תגובה אלרגית לעדשת המגע יכולה לבוא לידי ביטוי בעיניים דומעות או אדומות, תחושת גירוד, ראייה מטושטשת, כאב, עקצוץ, נזלת, בצקת וכדומה. המציאות מלמדת כי לא אחת, נוצרת תגובה אלרגית לסוג מסוים של עדשות.

למשל, ישנם אנשים הרגישים רק לעדשות רכות או רק לעדשות קשות. אחרים רגישים לעדשות רק לאחר הרכבה ממושכת של אותו זוג. במקרה שמתפתחת תגובה אלרגית יש לחדול מיידית ששימוש בעדשות המגע ולפנות לרופא עיניים או אופטומטריסט. לעיתים קרובות תידרש הפוגה מסוימת בהרכבת העדשות שלאחריה יהיה צורך בהחלפת סוג העדשות או במציאת פיתרון אחר. במקרה של אלרגיה קלה ייתכן שניתן יהיה להמשיך בהרכבת העדשות.

לכאורה, מדובר על מוצר תמים שהסיכון היחיד שנשקף ממנו זה לבריאות העין אולם בפועל, על פי מחקר שנערך בנושא, לא פחות מ-20 אחוז מהעדשות החד פעמיות מושלכות דרך הכיור או האסלה ומגיעות למתקן טיפול בשפכים. למרות שיש כמה סוגים של עדשות יומיות, המשותף להן הוא שהפולימרים (מולקולות הפלסטיק) המרכיבים אותם אינם מתפרקים בתהליכים השונים שמופעלים במתקן הטיפול. לכן, העדשות נשארות בפליטות של המתקן ונהפכות לחתיכות מיקרופלסטיק שנותר כזיהום מתמשך במערכות אקולוגיות יבשתיות וימיות.

נכון להיום, לפולימרים שמהן עשויות עדשות המגע אין פתרון מערכתי בתחום הטיפול בשפכים. וכמה טון אשפה יוצרות עדשות מגע תקולות? הרבה יותר מכפי שנדמה לכם. בארצות הברית משתמשים בכ-14 מיליארד עדשות מדי שנה. אלו מייצרות כ-20 טון של פסולת פלסטיק לא מטופלת לצד 14 אלף טון של אריזות הפלסטיק שבהן נמכרות העדשות. בנוסף, מושלך גם ציפוי האלומיניום של האריזות ששווה בכמות שלו לכ-19 מיליון פחיות משקה.