חוק שלוש הדקות שיעזור לכם להתגבר על דחיינות

המוח האנושי הוא איבר מורכב ומשונה, והמורכבות הזאת במקרים רבים משחקת לרעתנו. זה מתבטא בין היתר בכך שככל שאנחנו צוברים יותר משימות שלא מתחשק לנו לעשות, כך יגבר הסיכוי שנתעלם מהן ולא נעשה שום דבר. אנשים טועים לחשוב שזה בא ממקום של עצלות או חוסר אכפתיות, אבל בפועל, ברגעים האלו סביר להניח שנחווה אומללות, אשמה וכעס על עצמנו, מה שרק יחמיר את הבעיה ויקשה להתגבר עליה.

אשמה היא מהרגשות המסוכנים ביותר שמתעוררים בכולנו. במקום לגרום לנו לקחת את עצמנו בידיים ולהשלים את המשימות המעיקות, האשמה יוצרת מעגל הרסני שמזין את עצמו שוב ושוב. אנחנו חוששים מהמשימות האלו, בורחים מהן, מלקים את עצמנו ואז רק חוששים ונמנעים יותר. אבל לאותה האשמה יש גם אויב מושבע שיכול לנצח אותה - חמלה.

פסיכולוגים יסבירו לכם שהשלב הראשון בדרך להתגברות על כל קושי מנטלי הוא לזהות אותו ולקבל אותו. בעוד שניסיונות להילחם בדחיינות רק יגבירו את עוצמתה, זיהוי של מה שגורם לכך עשוי להיות צעד ראשון וחשוב בדרך הנכונה. אחרי שעושים את זה, קל לגבש כלים שהוכחו מחקרית ככאלו שיעזרו להפסיק לדחות ולהתחיל לעשות. אחד הכלים האלו לא ידרוש יותר משלוש דקות מזמנכם היקר.

ד"ר ג'ניפר ווילד היא פסיכולוגית וחוקרת באוניברסיטת אוקספורד. את הממצאים הרבים שאספה לאורך הקריירה שלה היא גיבשה בין היתר לספר בשם Be Extraordinary, שמסביר איך כולנו יכולים להפוך לאנשים יוצאי דופן. אחד הכלים שהיא מציגה בספר הוא "שיטת שלוש הדקות" - שמבטיחה להפחית במידה ניכרת את הנטייה לדחות שוב ושוב את המשימות הכי מעיקות ברשימת המטלות שלכם.

דחיינות, נדגיש, היא מהבעיות הנפוצות והמוכרות בעולם המערבי. היא משפיעה על כולנו, מעובדים זוטרים, דרך עצמאיים ועד למנכ"לים העסוקים בעולם. לאורך השנים, נחקרו שיטות שונות להפחתת הדחיינות, שרבות מהן כוללות חלון זמנים כזה או אחר שבו "מכריחים" את עצמנו לעבוד. מה שמשותף לכל השיטות האלו הוא ההבנה שכשאנחנו מסתכלים על משימה שאנחנו לא רוצים לבצע, היא נראית לנו ארוכה, מבהילה ומתסכלת במיוחד. אם מכניסים את המשימה לתוך חלון זמנים מוגדר - קל הרבה יותר "להיכנס לזון" ולראות את האור בקצה המנהרה.

"שיטת 20 הדקות" לדוגמה, נתפסת כדרך מובילה להתגבר על דחיינות, שזכתה לתמיכה גם ממדענים, פסיכולוגים ומנכ"לים מוכרים. במסגרתה, מציעים לקבוע שנקדיש למשימה מסוימת 20 דקות ובסופן נראה אם רוצים להמשיך או להפסיק. בפועל, ד"ר ווילד ראתה כי גם 20 דקות נתפסות אצל חלק מהאנשים כזמן ארוך ומתיש מדי, ובחנה איך שיטה אחרת עשויה להשפיע.

השיטה שבחנה, שיטת 3 הדקות, די פשוטה להבנה וליישום - בוחרים את המשימה שאנחנו הכי לא רוצים לבצע כרגע, פותחים טיימר שסופר שלוש דקות לאחור, מתחילים לעבוד ואז בסוף שלוש הדקות שואלים את עצמנו אם כדאי להמשיך או לקחת הפסקה.

בראיון ל-Daily Mail, ווילד סיפרה על מחקר שביצעה, אשר הראה כי 98 אחוזים ממי שניסו את השיטה הזאת, בחרו להמשיך לעבוד ולהשלים את המשימה גם בתום שלוש הדקות. לדבריה: "שלוש דקות הופכות במהירות לשש דקות, או תשע, ולפעמים בלי שנרגיש, אנחנו מסיימים את העבודה". והממצאים שלה, נדגיש, ממש לא מפתיעים, ומצטרפים לאלו של רבים אחרים שממליצים לחשוב בקטן כדי להתמודד עם אתגרים גדולים.

בדיוק כמו המכוניות שלנו, גם המוח האנושי דורש "התנעה" שלוקחת לא מעט אנרגיות, אבל אחרי ש"מתניעים", קל הרבה יותר להניע את עצמנו, גם אם קשה. לכן, מומחים ממליצים בהקשר אחר גם על "חטיפי התעמלות", כלומר הפסקות קצרות מהעבודה לצורך מתיחות, ריצה קלה או תרגילי כושר של כמה דקות. זה נכון גם בתזונה - ארוחות קטנות ובריאות במהלך היום בהכרח יעזרו לשלוט בצורה טובה יותר באיכות התזונה ובצריכת הקלוריות.

באופן כללי, המסר העיקרי שכדאי לקחת מכאן הוא שככל שנאמץ גישה סלחנית יותר כלפי עצמנו, כך יהיה לנו קל יותר להתגבר על כל קושי שמתעורר. במקום לשאול למה אנחנו ככה, כדאי לשאול מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב. במקום לחשוב בגדול, כדאי לצמצם כל משימה לכמה שיותר שלבים קטנים וברי ביצוע. זה לא יהיה קל וזה אף פעם לא יהיה מושלם, אבל זה חלק מעסקת החבילה המורכבת של להיות אנושיים. ובהקשר הזה, חמלה תשרת אתכם הרבה יותר טוב מהאשמה המוכרת והמסוכנת.