הצד השלילי של החמלה: למה אתם מרגישים אשמים יותר מאחרים?

אתם מקבלים עשרות החלטות כל יום, החל ממה לאכול לארוחת בוקר ועד לאיזה רכב אתם בדיוק רוצים לקנות. חלק גדול מההחלטות שאתם מקבלים משפיע גם על אנשים אחרים ובאופן בלתי נמנע, לחלקן יש תופעת לוואי בדמות פגיעה במישהו אחר. כלומר, בלקיחת צעדים והחלטות שמגינים על טובתכם (בטחון אישי, אינטרסים, גבולות וכו'), אתם הופכים למקור הפגיעה של אדם אחר.

בהנחה שאתם אנשים איכפתיים ומתחשבים, שלא מנסים לפגוע באחרים באופן מכוון, החלטה כזו עלולה להוביל אתכם לתחושה מסוימת של אשמה. ההרגשה הלא נעימה הזו נובעת בדיוק מהתגובה הרגישה והאמפתית שלכם כלפי הצער של האחר, שאתם אחראים לו, לפחות במידה חלקית.

עוד בנושא:
האם קנאה חשובה או הרסנית לזוגיות שלכם?
על הקצה: 7 סימנים שאתם באזור המסוכן של הסטרס
בדידות היא רק עניין של זמן: זה הגיל שבו מתחילים לאבד חברים

אירוני ככל שזה נשמע, ההסתכלות האמפתית שלכם על הצער של האחר – שנתפסת כתכונה חיובית - יכולה להוביל אתכם להסתכל על עצמכם באופן שלילי. זה קורה בגלל שמה שאתם מרגישים תלוי בנקודת המבט שלכם. למשל, אם אתם מזדהים רגשית עם תחושת הדחייה של אדם אחר, תרגישו חמלה כלפיו. אבל אם תמקדו את תשומת הלב שלכם בעצמכם – כמי שגרם לאותה תחושת דחייה – תרגישו רע. או במילה אחרת – אשמים.

הנה דוגמה היפותטית: תכננתם טיול עם חבר טוב שלכם. קרה המקרה וחברה אחרת שלכם שמעה על הטיול המתוכנן וביקשה להצטרף. אבל אותה חברה אחרת היא קצת טמפרמנטית, ועל סמך טיולים קודמים איתה למדתם שהיא לא ממש מסתדרת טוב עם אחרים בטיולים. היא קצת מפונקת ומעדיפה לחפש איפה לעשות שופינג במקום להיות הרפתקנית, לחפש מקומות חדשים ולהכיר את המקומיים. חוץ מזה, החבר שלכם לא מת עליה וחושב שהיא מתלוננת יותר מדי, ובאופן כללי בחורה שלילית. אתם מודעים לכך שאם תסרבו היא תיפגע בקלות, ולכן למרות ההיסוס שלכם, קשה לכם להגיד לה לא. מתוך החמלה שאתם מרגישים כלפיה, אתם מדמיינים כמה היא תיפגע אם תסרבו, אחרי הכל, היא לא באמת בנאדם רע.

אחרי שאתם בוחנים את המצב מכל זווית אפשרית, אתם מחליטים להמציא איזה שקר לבן ובלתי מזיק שיסביר למה זה לא אפשרי שהיא תצטרף לטיול. ולמרות זאת, אתם לא יכולים שלא להרגיש אשמים כשאתם יודעים שההחלטה הזו עלולה להיות מכה לאגו השברירי שלה. פעם, ברגע אישי וחשוף, היא סיפרה לכם כמה היא סובלת מהערכה עצמית נמוכה, וההחלטה שלכם שלא לצרף אותה לטיול מטרידה אתכם עם המחשבה שאולי זה יחמיר את הסבל שלה (זוכרים את אוטובוס המסיבות מ"המפץ הגדול"?).

זו רק דוגמה אחת, אבל אפשר בקלות למצוא דוגמאות נוספות למצבים שקושרים אמפתיה וחמלה (שביסודן תחושות בריאות כלפי העצמי וכלפי אחרים) עם אשמה (שבעיקרה תחושה לא בריאה). הדוגמאות הללו יהיו בהרבה מקרים מצבים רגישים שמערבים יחסי סמכות כמו הורה/ילד, מורה/תלמיד, מעסיק/מועסק, משכיר/שוכר וכו'. אבל הנקודה המרכזית כבר ברורה בשלב הזה: התחושות החיוביות (בעיקרן), האמפתיות והאיכפתיות ביותר שלכם עלולות להסתיים בכך שיגרמו לכם חוסר נוחות ניכר.

באופן פרדוקסלי, ניתן לתאר תחושת חוסר נוחות רגשי מהסוג הזה כ"החיסרון של החמלה". חשוב להדגיש שבאופן כללי, לא כדאי לתת לתחושת אשמה – או הניסיון להימנע ממנה – תפקיד מרכזי ומשמעותי בקבלת ההחלטות שלכם. זה אולי נשמע אגואיסטי מעט, אבל יש לכם את הזכות המלאה לשים את עצמכם בראש סדר העדיפויות שלכם כשאתם מקבלים החלטות. באותו הזמן, צריך להכיר בכך שבזמן שאתם עושים דבר לגיטימי ומוצדק, ייתכן ותפגעו במישהו אחר בדרך. בהנחה שאתם לא מעוניינים לפגוע באף אחד בכוונה, זה עלול לגרום גם לכם לאי נוחות. בפשטות, אי אפשר לעשות מה שרוצים ולרצות את כולם – אבל אל תוותרו על עצמכם בגלל זה.

אור יניר הוא פסיכותרפיסט ודוקטורנט לפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית