בשנת 1771 הרופא הגרמני הירונימוס דיוויד גוביוס הציג לקהילה המדעית המערבית "תרופה מבטיחה ביותר" - אבץ. יותר ממאתיים שנה מאוחר יותר, אבץ הוא אחד התוספים הכי נפוצים על מדפי הפארם וחנויות הטבע, לצד ויטמינים ותוספים אחרים. והוא אפילו מתהדר בתואר נחשק יחסית בתחום התוספים: בתור משהו שעשוי באמת להועיל לכם להילחם בהצטננות. האמנם?
הראיות המדעיות באשר ליעילות של נטילת אבץ כדי להילחם בהצטננות היו מוגבלות למדי עד כה, תוצאות המחקרים לא היו תמיד חופפות, ובעיה נוספת היתה היעדר מחקר מספק באשר לקביעת המינון, הרכב התוסף ומשך השימוש הדרוש כדי להפיק מנטילת אבץ את היתרונות המיטביים. אלא שכעת, מתפרסם מחקר חדש שהוא למעשה מטה-אנליזה של 28 מחקרים מבוקרים, ותוצאותיו מספקות גיבוי מוצק לכך שנטילת אבץ יכולה להפחית תסמינים ולקצר את משך המחלה במקרה של הידבקות בנגיפים נשימתיים (לדוגמא: שפעת, הצטננות ושאר וירוסי חורף מעיקים).
"נהוג לחשוב שהתפקיד של אבץ במניעה או טיפול בזיהומים יעיל רק בקרב אנשים שיש להם מחסור באבץ. אולם, הממצאים שלנו קוראים תיגר על ההנחה הזאת", אמרה ד"ר ג'ניפר האנטר מומחית ברפואה אינטגרטיבית מאוניברסיטת ווסטרן סידני שבאוסטרליה. "שני המחקרים הגדולים ביותר בנושא, שנערכו בסין מצאו שנטילת אבץ במינון נמוך מאוד באמצעות תרסיס לאף הפחית את הסיכוי למחלה קלינית. שני מחקרים קטנים יותר שנערכו בארה"ב, התמקדו ביכולות המניעתיות של נטילת אבץ, והם לא כללו אנשים עם מחסור באבץ. וגם שאר המחקרים שנכללו באנליזה ובחנו את השפעת נטילת אבץ במהלך מחלת הצטננות, נערכו באוכלוסיות שבהן מחסור באבץ אינו נפוץ כלל", הסבירה.
פחות תסמינים לפחות ימים
כאשר אבץ ניטל כאמצעי מניעתי, מצאו החוקרים שהסיכוי לפתח תסמינים קלים של הצטננות פחת ב-28 אחוזים, ואילו הסיכוי לפתח תסמינים מתונים עד חמורים של הצטננות פחת ב-87 אחוזים בעקבות נטילת התוסף.
כאשר האבץ ניטל למטרות טיפוליות - קרי, לאחר שאנשים נדבקו וחלו בהצטננות - מצאו החוקרים שהוא הצליח להפחית מעט את משך הזמן שבו נחוו תסמיני המחלה. לרוב, נטילת אבץ קיצרה את משך התסמינים הגרועים ביותר ביומיים בערך. במקרים אלו מדובר בהשפעה די מינימלית, במיוחד אם לוקחים בחשבון את העובדה שנטילת התוסף לא הצליחה להקל את חומרת התסמינים.
האנליזה החדשה מהווה התקדמות חשובה ומסקרנת בתחום של בחינת התועלות הבריאותיות הנובעות מאבץ, אך החוקרים שערכו אותה מסייגים כי חלק מהמחקרים שנכללו בה היו בעלי היקף קטן, לא בכולם ניתן מינון זהה של התוסף ובכמה מהם התבססו החוקרים על דיווח עצמי של המשתתפים, דבר שעלול לגרום להטיה מסויימת של הנתונים. כל הסייגים הללו צריכים תמיד להילקח בחשבון כשעורכים מטה-אנליזות שמאגדות כמה מחקרים שונים - אמינות המסקנות של האנליזה נגזרת ישירות מאמינות הנתונים שעליהם היא מתבססת.
נקודה נוספת שיש לחשוב עליה היא שהאנליזה הזאת לא מספקת כל מידע לגבי האופן שבו תורם אבץ למלחמה בנגיפים נשימתיים.
אבץ חזר לכותרות בשנתיים האחרונות עקב התפרצות מגיפת הקורונה, שגם היא בסופו של דבר נגרמת על ידי וירוס של דרכי הנשימה. רופאים נזכרו שהתוסף הזה עשוי לסייע באופן כלשהו לאנשים שמתמודדים עם זיהומים בדרכי הנשימה התחתונות, והפוטנציאל של האבץ הפך למסקרן שוב. מחקרים קליניים שבודקים האם לטיפול באבץ יש יעילות כלשהי בשיפור מצבם של חולי covid-19 טרם פרסמו תוצאותיהם, אך במקומות מסויימים הוא כבר ניתן לחולי קורונה משום שהוא נחשב לטיפול בסיכון נמוך. כל עוד המינון אינו גבוה בצורה יוצאת דופן והמטופל אינו סובל מהפרעה ספציפית שמאפשרת לעודפי אבץ לחדור למוח, אין סיבוכים ידועים לנטילת אבץ.
אל תפספס
עם זאת, במינונים מסויימים לנטיל אבץ עשויות להיות תופעות לוואי (לא חמורות), בהן בחילות ובמקרים של מינון יתר שנלקח באמצעות תרסיס אף, ייתכן לעתים אובדן של חוש הריח. אגב, אחת הסוגיות שרופאים וחוקרים מנסים לברר בנוגע לאבץ היא מה דרך הנטילה היעילה ביותר שלו - האם דרך הפה, או בתרסיס לאף?
"לעת עתה, אין בידינו מספיק מחקרים כדי להכריע איך טוב יותר ליטול אבץ - האם בתרסיס לאף, ג'ל, כדור לבליעה, סוכריות מסיסות או כל דרך אחרת. ברוב המחקרים נעשה שימוש בשתי פורמולות אבץ עיקריות: zinc gluconate ו-zinc acetate, אבל זה לא אומר שתרכובות אבץ אחרות שנמצאות בשוק הן פחות יעילות", אמרה ד"ר האנטר.