חוקים וגבולות הם תנאי הכרחי לבריאותם הנפשית של ילדינו. אבל עבור לא מעט הורים יישום הגבולות הוא אתגר לא פשוט, על אחת כמה וכמה בתקופות שבהן כולנו יוצאים מהשגרה, כמו בחגים למשל.
תקופת החגים מזמנת להורים וילדים יציאה מהשגרה ומהמסגרות המוכרות שמכתיבות סדר יום ברור (לימודים וגן לילדים, ועבודה להורים), ולצד זאת גם זמן משותף רב יותר, מפגשים עם משפחה מורחבת ופעילויות משותפות כמו טיולים, חופשות ועוד. הורים רבים מרגישים שהילדים שלהם "יוצאים מאיפוס" בתקופה הזאת, מה גם שהיא מגיעה ממש רגע אחרי החופש הגדול שגם הוא יציאה אחת גדולה משגרה, ומוצאים שקשה להם יותר לשמור על גבולות.
האם שאלתם את עצמכם אי פעם למה קשה לנו להציב גבולות? הסיבות יכולות להיות מגוונות מאוד: אולי אנחנו חושבים שהילד עלול לאהוב אותנו פחות? אולי אנחנו מתקשים לאכוף את החוקים? אולי גדלנו בבית שהיו בו הרבה חוקים נוקשים, והחלטנו שזה לא מה שאנחנו רוצים שיקרה אצלנו בבית ואז עושים בדיוק ההפך? אולי כי הצבת גבולות דורשת התמדה ונחישות, וזה החלק הפחות חזק שלנו? אולי פשוט אנחנו לא יודעים כיצד לעשות זאת מבלי להרוס את היחסים עם הילדים?
אל לנו להתבלבל ולחשוב שכדי להיות הורים סמכותיים עלינו להיות תוקפניים, לנהוג בשתלטנות כלפי הילד, לגרום לו לציית באמצעות פקודות, עונשים ואיומים. זה למעשה יהיה ניצול של הסמכות שלנו לרעה. להיות הורה סמכותי דורש מאיתנו להיות דמות מטיבה, קרובה ומשקיעה, דמות רגועה ומרגיעה.
3 כללי זהב בהצבת גבולות
בראש ובראשונה חשוב לדעת שאת הגבולות אנחנו מציבים לעצמנו. ברגע שהילד מדבר בחוצפה, מקלל או צועק, הראו לו שכאן עובר הגבול שלכם. קומו, הודיעו לו או לה שלא מדברים אליכם כך, ועזבו את המקום. כאשר אנחנו מציבים את הגבולות לעצמנו, אנחנו מלמדים את הילד שלנו על כבוד האדם.
באופן דומה, אין צורך לומר אלף פעמים את אותו הדבר. אם אנחנו מכבדים את עצמנו, נאמר רק פעם אחת. כך למשל, אם אני רוצה שהילד שלי ייכנס למקלחת, לא אומר לו שוב ושוב " נו, תיכנס כבר להתקלח. כמה פעמים אני צריכה לבקש ?" במקום זאת אגש אליו ואשאל: "אתה מכבה את הטלוויזיה או אני?" או אסביר לו בפשטות: "עכשיו בוא תיגש להתקלח כי מאוד חשוב לי שנשב יחד לארוחת ערב".
הילד שלנו זקוק לפגוש הורה שכאשר הוא אומר משהו הוא גם עושה אותו - על הורה כזה אפשר לסמוך.
כשלהורה ברור - לילד ברור. כשהילד שלנו צריך לקבל תרופה, אנחנו מקפידים לתת לו אותה בדיוק כפי שהרופא הסביר, ולמה? כי מדובר בבריאותו. עלינו להתייחס לחינוך הילדים כפי שאנחנו מתייחסים לבריאותם.
אם לכם יהיה ברור שדברים כמו זמן מסך, אכילת ממתקים, שעות שינה וכדומה צריכים להיות מוגבלים, יהיה לכם טבעי יותר לתווך זאת לילדיכם, להסביר להם מה ההיגיון שעומד מאחורי זה ולהישאר עקביים עד שהילד יפנים זאת בעצמו.
אל תפספס
לפני שאנחנו יוצאים מהבית עם הילדים נתאם ציפיות. כך הדברים יהיו ברורים יותר ובדרך זו נוכל גם לעודד התנהגות רצויה.
איך עושים את זה? שיחה מקדימה שתתאר במילים פשוטות את התוכניות להיום ואת האופן שבו תרצו שהיום יתנהל עם הילדים: "אנחנו יוצאים לטיול היום ואני סומכת עליכם שיהיה לנו טיול מוצלח". או: "כשנגיע לקניון לא נוכל להיכנס לג'ימבורי כמו בפעם הקודמת, במקום זאת אצטרך ממך עזרה בסופר".
גם ברכב נזכיר להם שכל אחד יהיה אחראי להתנהגותו, כי זה הגבול שלנו - אנחנו לא נוהגים כשיש צעקות ומריבות. אפשר להציע שכל אחד בתורו ישמיע את השיר שאוהב, לבקש דווקא מהילד שמתנגד באופן קבוע לחגור חגורה להיות זה שאחראי שלא זזים עד שכולם חגורים ( אם תתנו לו תפקיד, הוא ירגיש משמעותי ופחות יהיה עסוק בהתנגדות).
כאשר הגענו למקום, אפשר לשתף את הילדים בסכום שהקצבנו לבזבוזים, ולתת להם להיות שותפים להחלטה על מה נוציא את הכסף. בכך נגרום להם להרגיש שאנחנו סומכים עליהם ומתייעצים איתם. ולפני שנרצה לחזור הביתה, ניתן להם התראה. מומלץ להודיע להם רבע שעה לפני החזרה הביתה ("ילדים אני צריך את עזרתכם בהתארגנות הביתה"). כשהם משתפים פעולה, נעודד אותם ונזכיר להם כמה נחת הם גורמים לנו וכמה כיף לבלות איתם.
תיאום ציפיות מול ילדים קטנים ייעשה בעיקר בנוגע לכללי בטיחות. אין צורך בהפחדה, נסביר להם מה עלול לקרות וממה עליהם להימנע ("תיכף נגיע למעבר חצייה אתה זוכר שאנחנו לא עוזבים ידיים?").
חופית בהרי היא מדריכת הורים ומנחת קבוצות