שלום כיתה א'? שאלנו הורים וילדים מה הכי מדאיג אותם בשנה החדשה

כל הורה שחווה את השנה החולפת של הקורונה מבעד למסכי המחשב והזום דואג. זה לא ממש משנה אם הילד שלכם חזק בלימודים, אם הוא טוב בקריאה או בחשבון, מרבית התלמידים נפגעו קשות מבחינה לימודית בשנה החולפת, והפערים הלימודיים, אבל לא פחות החברתיים, רק הלכו והתעצמו.

מי שאולי נמצא בצומת המפחיד ביותר הם ההורים לילדים שעולים לכיתה א'. המעבר שבין הגן העוטף (וזה שלא דורש עטיית מסיכות) ובין הכניסה למערכת החינוך, לימוד קרוא וכתוב, מפגשים עם ילדים חדשים ומורות, הוא מעבר מרגש, אבל גם כזה שיכול להיות מטלטל ומאיים עבור רבים מהתלמידים החדשים.

לאור העובדה שרק כמה ימים מפרידים בינינו ובין תחילת שנת הלימודים - אם היא תקרה בכלל - ועדיין לא ברור המתווה שבה היא תעבוד, ביקשנו מהורים וילדיהם העולים לכיתה א' שיספרו לנו על ההתרגשות לצד החששות מהשנה החדשה, ואיך הם מתמודדים עם חוסר הוודאות:

מה יש יותר - חששות או התרגשות?
"אני באופן אישי בהתרגשות מטורפת, בלי קשר לאם תתחיל השנה או לא, בזום או פיזית בתוך בית הספר. עצם זה שהילדה שלי עולה לבית ספר, מרגש מאוד! כמעט כל ווטסאפ בעניין, מדידת חולצות בית ספר, מעבר ליד בית הספר גורם לי להזיל דמעה".

"מבחינת ליבי, היא ממש בעננים, דיברנו על זה כל כך הרבה, היא ממש מחכה ומצפה לזה, כמעט כל יום מוציאה את הקלמר החדש מהתיק החדש וכותבת לה אותיות על המחברות החדשות, לכל מי שהיא מכירה היא ישר מספרת בהתלהבות על כך שהיא עולה לכיתה א'".

מה החשש הכי גדול שלך?
"החשש הכי גדול של ליבי זו מדיניות הקורונה, זה שהיא לא תגיע לבית הספר ותצטרך ללמוד בזום, היא ממש תתאכזב. מלבד זה, היא חוששת מכך שזה לא גן ושלא יהיה מספיק זמן לשחק".

מבחינתי החששות הן כל השאלות שמטרידות אותי שאולי היא לא תשתלב, אולי היא עדיין קטנה לכל הסיפור הזה? ומה יהיה עם כל העניין החברתי? ילדים יכולים להיות אכזריים. היא עולה בלי החבר הכי טוב שלה, אולי לא תמצא חבר טוב כמוהו? שלא תרגיש לבד. ומה עם המחנכת, אולי לא תדע לזהות בה את כל הטוב? אולי היא תשפוט אותה בגלל שהיא עדיין לא קוראת? רק שתהיה סבלנית אליה".

איך מתמודדים עם הספק לגבי החזרה של בתי הספר?
"הספק לגבי החזרה ללימודים מאוד מאוד מלחיץ אותי. אני רואה בבית ספר הרבה מעבר למקום שבו לומדים, בית ספר עבורי זה רכישת חברים, מיומנויות חברתיות, ביטחון, עצמאות וכן, גם מקום שבו לומדים לכתוב ולקרוא. אבל זה לחלוטין לא החלק החשוב בעיניי. מלבד זאת, לא רואה את ליבי יושבת כל כך הרבה זמן מול מסך, או אותי מלמדת אותה את כל מה שהמורה אמורה ללמד, אין לי את הכישורים או את הזמן לזה".

מה אתם כהורים חושבים על ההתנהלות של מערכת החינוך?
"אני חושבת שמערכת החינוך לחלוטין צריכה להתאים את עצמה לילדי המאה ה-21 בכל הקשור לטכנולוגיה, לקידמה ולכל מה שמדבר על הילדים היום (ששונה בתכלית ממה שדיבר אלינו בגיל שלהם) אבל יחד עם זאת יש הרבה מן האולד סקול שבא לי שגם ילדיי יחוו. ולגבי המתווה - אני עוד לא יודעת אותו , כמו כל ההורים, ככה שאין לי מה לומר עליו".

ליטל היא אמא לשלושה ילדים, כשהגדולה בהן חוותה על בשרה לפני שנה את העליה לכיתה א'. יובל, אחיה הקטן שחוגג יום הולדת יום לפני ה-1 בספטמבר מתרגש מאוד מהלימודים ומהמפגש עם החברים החדשים והישנים.

מה יש יותר - חששות או התרגשות?
"יובל הוא הילד השני והגדולה עולה ל-ב' אחרי שהייתה שנה מאוד קשה. אז התרגשות אין האמת, אבל חששות יש גדולים", אומרת ליטל. "אני לא רואה איך אנחנו והילדים צולחים את זה. הילדים לא למדו השנה ואני צופה שכך יהיה גם בשנה הבאה. זה מלחמה מתמדת להיכנס לזום שילמדו - יש להם חוויות לא טובות, וגם אנחנו ההורים מותשים. אני רק חושבת על עבודה מהבית וזום - זה סיוט. אתה עצבני ואין לך כוח. אף אחד לא יוצא מורווח".

מה החשש הכי גדול שלך?
"החששות הכי גדולים הם שיהיו פערים חברתיים, את הפערים הלימודיים אנחנו משלימים בבית. החופש למשל, במקום לבלות עם חברים הם נשארים בבית ולא מבלים עם חברים - שזה דבר קריטי בגיל הזה. על אחת כמה וכמה שהכל חדש ולא מזמינים חברים הביתה. קשיים חברתיים זה הפחד הכי גדול שלנו".

איך מתמודדים עם הספק לגבי החזרה של בתי הספר?
"כל עוד אין ממש ודאות אני לא מעמיסה על הילדים את המידע. ברגע שיהיה משהו ודאי נדבר איתם. יובל כן מבין שמשהו קורה, כן רמזתי לו ששנת הלימודים לא תיפתח וגם ביטלנו לו את מסיבת יום ההולדת שתוכננה. אבל הוא לא באמת מבין או מפנים שהוא עומד לשבת מול מחשב כמה שעות ביום".

מה אתם כהורים חושבים על ההתנהלות של מערכת החינוך?
"אני לא כועסת, כי אני מבינה שיש חוסר ודאות וצריך לראות איך דברים יתפתחו. מי יכול להתחייב שלא יהיה סגר או מה יקרה פה עוד חודש או חודשיים? לא יודעים. אז נראה לי שזה חסר אחריות לנהוג בהחלטיות עכשיו. אני כן מאמינה שעושים מה שאפשר".

איתי, רעייתו סיוון, בתם הגדולה רומי (עולה ל-ב') בתם רז שעולה לכיתה א' ודריה הקטנה שעולה לגן עירייה סייימו לאחרונה בידוד של לא פחות מ-20 ימים, בעקבות הידבקויות עוקבות של כל בני המשפחה בקורונה.

מה יש יותר - חששות או התרגשות?
"רז מתרגשת ולא חוששת, מבחינתנו אין חששות יותר כי כולנו מחלימים מקורונה עם תו ירוק. אין יותר בידודים ולא צריך לעשות יותר בדיקות קורונה, אז זה יתרון גדול. אבל בכל מקרה אנחנו באופן קבוע מנסים להיות אופטימיים וחיוביים ולא רוצים להכניס חששות. יהיה בסדר, בסוף כולם יודעים לכתוב ולקרוא, ואני משדר אופטימיות"

מה החשש הכי גדול שלך?
"ברור שיש חששות שהילדים לומדים בזום, ורבע שעה מול הזום זה לא לימוד (בשנה שעברה היו לילדה שני שיעורים של עשרים דקות נטו וזה היה חפיף). זה קשה יותר כשההורים צריכים לעבוד במקביל ואין להם זמן. אבל אני רואה שהם השלימו את החומרים. אנחנו עשינו כמה שאפשר עם רומי בכיתה א', זה אומנם שוחק אבל כל זמן פנוי שיהיה לנו נשב איתה".

איך מתמודדים עם הספק לגבי החזרה של בתי הספר?
"אני חושב שעושים מזה יותר מדי רעש כי ממילא מתחילים ללמוד ואז יוצאים לחגים - ארבעה ימים לפני ראש השנה. איזה משמעות יכולה להיות לזה? מבחינתי אם זה יעזור מבחינת תחלואה, אפשר לדחות את החזרה ללימודים. הייתי עושה אולי יום היכרות עם המורה ומשחרר אותם. זה לא קריטי, ואם זה דורש כאלה מאמצים רק להראות שהכל בסדר זה מיותר".

מה אתם כהורים חושבים על ההתנהלות של מערכת החינוך?
"אני מאוד מקווה שהפיקו לקחים, אבל נדע זאת בפועל רק כשהשנה תיפתח. כרגע קצת נראה שהם לא יודעים עדיין מה הם רוצים"