לילדים האלה עלול להיות קשה יותר בימי זיכרון, כך תסייעו להם

יום הזיכרון הוא תמיד תאריך מורכב, ורוב ההורים מוטרדים מדי שנה מהשאלה איך מתווכים מציאות כל כך מורכבת וכאובה לילדים צעירים. המשימה הזו מורכבת אף יותר כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים.

בשונה מילדים בחינוך הרגיל, תפיסת המציאות של ילדים עם צרכים מיוחדים אינה תלויה בגיל אלא בהתפתחות שלהם, ולכן תיווך ימי הזיכרון יותר מורכב עבור הוריהם של הילדים המיוחדים. הנה כמה כללים שיעזרו לעשות זאת בצורה נכונה.

כמו שלא נפתח נושאים של מוות ואובדן עם ילדי גן ללא צרכים מיוחדים, כך גם לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים. ההמלצה הכוללת היא לדבר על נושאים אלה מעל גיל 5, אבל זו המלצה כללית בלבד, חשוב שכל הורה וכל גננת יהיו קשובים לכל ילד.

חשוב לזכור שיש ילדים עם צרכים מיוחדים שהם מאוד אינטליגנטים, ולכן כשמשוחחים איתם ניתן להרגיש שאפשר לקיים שיח שזהה ברמתו לשיח עם אדם מבוגר. אבל למרות רמת האינטליגנציה המאוד גבוהה, הרגש עדיין עדין, ורמת הוויסות החושי עדיין שונה מאדם בוגר או ילד ללא צרכים מיוחדים, ולכן חשוב שנשים לב ונהיה עוד יותר רגישים בימים כאלה לילדי הצרכים המיוחדים.

חשוב לאתר פעילויות ספציפיות באמצעותן ניתן לתווך ימי זיכרון, למצוא כיצד ניתן לדבר בשפה של הילד, דרך אמנות ויצירה למשל. אפשר להביא לידי ביטוי רגשות - לצבוע טנקים ואפילו לייצר "סיפור חברתי", ספר עם הרבה תמונות ומעט מלל שמדמה המחשה חזותית כדי שהילדים יוכלו להתחבר אליו. הורים יכולים לייצר ספר כזה ולהשתמש בו גם עם ילדים ללא צרכים מיוחדים, וכך דרך חיבור לסיפור אחד ניתן לתווך מציאות קצת יותר מורכבת.

יש ילדים שמסוגלים ורוצים לקיים שיח בנושא, תלוי במסוגלות הרגשית שלהם. במקרים אלה, שאלות פתוחות אך מכוונות כמו: "האם אתה חושב שחברים שלו יתגעגעו אליו?" או "מה עושים כשמתגעגעים או כשמרגישים עצובים?" - יכולות לסייע להם לווסת את רגשותיהם.

שימו לב שיש ילדים שעלולים לחקות את מה שהחברה מכתיבה להם להרגיש באותו יום מבלי באמת להבין את המשמעות של היום, כחלק מהבניה חברתית. ולכן גם שאלות כמו "למה אתה מרגיש עצוב?", או "האם אתה עצוב בגלל שכולם עצובים?" יכולות לפתח שיח רגשי ברמה בה הילד מוכן אליה.

אם אתם מרגישים שהילד שלכם אינו מוכן לעבד את ימי הזיכרון - שדרו עסקים כרגיל. עיבוד של ימי זיכרון זו יכולת קוגניטיבית שלא בהכרח מתפתחת, ותלויה גם במצב הנפשי. אם אתם מרגישים שבעקבות החשיפה לתכני יום הזיכרון תהיה רגרסיה התפתחותית, בחרו בבריאות של ילדיכם.

חשוב לספר לילדים לפני שתהיה צפירה ואף מומלץ להשמיע אותה לפני כדי שיהיו ערוכים לכך. עבור ילדים עם צרכים מיוחדים מדובר באירוע של ממש - בגלל שלרובם יש קושי בוויסות החושי. מה שאנחנו נשמע כצפצוף, הם ישמעו כרעש נוראי. לכן חשוב לדבר על זה עם הילדים יום לפני, ובאותו יום להזכיר שתכף תהיה צפירה מרעישה וחשוב שנדע להתמודד איתה. מומלץ גם להכין כרטיסיות מראש עם כל הדברים שאפשר לעשות בצפירה אם היא מפחידה את הילד. למשל: לתת יד למבוגר שנמצא ליד או לשים ידיים על האוזניים ולהיות בשקט.

גם לאחר כל ההכנות חשוב להיות עם היד על הדופק. שימו לב לשינויים במצב הרוח של ילדכם וביכולת שלו לתקשר, אם ילדיכם חברותי בדרך כלל והוא מתכנס לתוך עצמו פתאום, יכול להיות שהוא נחשף לתכנים שהוא לא הצליח לעבד היטב. כמו כן מומלץ מאוד להיות בתקשורת ישירה עם הגננת. שאלו כיצד עבר על הילד שלכם היום, האם היו שינויים משמעותיים, האם הייתה פעילות מיוחדת בגן או התפתח שיח בנושא ימי הזיכרון וכיצד ילדיכם הגיב אליהם.

איילת סלומון היא מנתחת התנהגות ומנהלת גני תקשורת במעון תקשורת ברשת פרח בבאר יעקב משתפת בהמלצות פרקטיות להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. מיטל גורליק היא מנהלת מעונות פרח לחינוך מיוחד בחריש