פתלטים, משפחה של כימיקלים סינתטיים המשמשים בעיקר כתוספים לפלסטיק, זכו לשם "הכימיקלים של כל מקום" (Everywhere Chemical). ואכן, ניתן למצוא אותם באינספור מוצרים שבהם אנו עושים שימוש יום-יומי, כגון אריזות פלסטיק, מוצרי קוסמטיקה, חומרי בנייה ותכשירי ניקיון, חומרי הדברה, חומרי בנייה, חומרי ניקוי, מוצרים מפיצי ריח, צעצועים לילדים, צבעים וציפויים, מכשירים רפואיים ומוצרי טקסטיל.
מזה תקופה ארוכה חוקרים מצביעים על הקשר בין נוכחותם במוצרי צריכה רבים לשורה של השפעות בריאותיות, החל מניסויים בחיות מעבדה בהם נמצאו מגוון הפרעות הורמונליות (בהתפתחות מערכת הרבייה של הזכר, הופעת מומים מולדים במערכת הרבייה ואיברי המין, רמות טסטוסטרון נמוכות יותר בשלבי התבגרות מינית, התבגרות מינית מוקדמת בנקבות, ספירת זרע נמוכה בבוגרים) וכן משקל לידה נמוך ולידה מוקדמת, ועד למספר השפעות דומות בבני אדם, כגון פגיעה בהתפתחות מערכת המין הזכרית, פגיעה בהתפתחות המוח וסיכון מוגבר להתפתחות הפרעות למידה, קשב והתנהגות וכן עיכוב שפתי.
כעת, מאמר סקירה חדש שפורסם בכתב העת של האגודה לרפואה ציבורית האמריקאית, עוקב אחר המוקדים של כימיקליים אלו בסביבה ואחר השפעותיהם הרפואיות ויוצא בקריאה מפורשת לחיזוק הרגולציה והאכיפה במטרה לצמצם ככל הניתן את החשיפה של נשים בהיריון או בגיל הפיריון, תינוקות וילדים צעירים למגוון סוגי הפתלטים שהם חשופים אליהם כיום.
יותר חשיפה, יותר פגיעה
אמנם, בגלל תפוצתם הנרחבת התחמקות מהפתלטים היא בגדר משימה כמעט בלתי אפשרית, אולם כותבי המאמר סוקרים מחקרים שהראו כי מי שנחשף יותר לפתלטים הוא גם מי שנפגע מהם יותר.
כך למשל, תינוקות שלומדים על העולם דרך מישוש הסביבה והחדרת חפצים רבים לפה, נמצאים בסיכון גבוה. בנוסף, הפתלטים יכולים למצוא את דרכם למערכת העיכול של התינוקות גם דרך צבעי קירות או פלסטיק מסוג PVC (המשמש, בין השאר, לייצור צינורות השקיה וביוב), זאת משום שהמערכות הפיזיולוגיות של התינוקות לא מפותחת דיין ומתקשות להתמודד עם הכימיקליים הזרים.
גם ההתנהגות של הורי התינוקות עלולה להוות מקור נוסף לחשיפה לפתלטים בקרב תינוקות. מחקר אמריקני מ-2017 הראה שהשימוש במוצרי טיפוח אצל נשים - ובמיוחד נשים מרקע לטיני ואפרו-אמריקני - גורם לחשיפה רבה יותר לפתלטים מאשר בקרב גברים. מחקרים נוספים הראו שפתלטים שצורכות נשים בהיריון מועברים ל לעובר דרך השליה. לטענת החוקרים, היקף הידע המצטבר על השפעות הפתלטים, במיוחד אצל עוברים ותינוקות בגילאים צעירים, צריך להוות קריאת השכמה למקבלי ההחלטות.
המאמר החדש סוקר מעל 30 מחקרים קודמים, כשהממצאים של כל מחקר בפני עצמו מעוררים דאגה. התמונה הכללית המצטיירת היא של השפעה ברורה של הפתלטים על התפתחות קוגניטיבית אצל ילדים.
בין היתר, ניתן לראות כי פתלטים משפיעים על ההתנהגות של ילדים שנולדים לאימהות אחרי חשיפה משמעותית. כך, למשל, מחקר נורווגי מ-2018 מצא כי ככל שריכוז הפתלטים במהלך השלישון השני להיריון נמצא גבוה יותר, כך גברו הסיכויים של הילדים להיות מאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז (ADHD), אך המנגנון שגורם לקשר זה עדיין אינו ברור. מחקר נוסף מטאיוואן משנת 2015 מצא קשר דומה בין חשיפה של אמהות בהיריון לנטייה לאלימות אצל ילדיהן בגיל 8.
אל תפספס
מחקרים נוספים קישרו בין ריכוז פתלטים בקרב נשים בהיריון לפגיעה ביכולת הקוגניטיבית של הילדים: מחקר שנערך בניו יורק ב-2010 הראה פגיעה בזיכרון אצל ילדים בני שבע וירידה בכישורים של היסק תפיסתי (Perceptual Reasoning). מחקר נוסף אף הוא מניו-יורק מ-2014 הראה הבדל של 6.7-7.6 נקודות במבחני אינלגנציה (איי.קיו) בין ילדים בגיל 7 שלאימהות שלהם הייתה החשיפה המשמעותית ביותר לפתלטים לעומת חשיפה שולית.
אז מה עושים?
המאמר מציע טיפול רוחבי בבעיית החשיפה לפתלטים באמצעות רגולציה שתמנע הימצאות של כלל החומרים ממשפחת הפתלטים (הנפוצים שבהם: DEHP, DiNP, BBzP, DBPs, DEP) בשורה של מוצרים, וכך תמנע חשיפה של קבוצות סיכון באוכלוסייה לחומרים הללו. המוצרים המכילים פתלטים שעל הכוונת של הכותבים הם מוצרי מזון, תמרוקים ותכשירי קוסמטיקה ומוצרי בניין, בדגש על מוצרי פלסטיק מסוג PVC.
ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה וממייסדי הפורום הישראל לתזונה בת-קיימא אינה אופטימית לגבי סיכויי ההצלחה של צעדים שכאלה. "גם בישראל מוצאים פתלטים בקרב 98 אחוזים מהנבדקים. מובן שאי אפשר להגיע למצב שאין בכלל - העניין הוא להפחית את החשיפה דרך רגולציה ואכיפה. למניעת חשיפה דרך כלי אוכל, קיימים שני תקנים; לפעוטות ומבוגרים. אבל, הרגולציה תמיד מפגרת אחרי הידע המדעי, במקרה הטוב בשנתיים ובישראל בדרך כלל בעשור - ובישראל גם אין אכיפה. הבעיה היא לא רק בתקנים אלא בזה שליצרנים והיבואנים אין תמריץ לעבור למוצרים בריאים - כל עוד אין אכיפה".
בעיה נוספת שעליה מצביעים כותבי המאמר היא שכימיקליים שמוציא הרגולטור מהדלת הראשית מוצאים את דרכם למוצרים אחרים מהדלת האחורית. "פתלטים באמת קיימים במוצרי צריכה אחרים ולא רק בכלי אוכל. בתמרוקים, לדוגמה, כל מוצר מקבל את אישור משרד הבריאות וכל עוד אין רגולציה על פתלטים במוצרי קוסמטיקה - גם מוצר באישור משרד הבריאות יכול להכיל את החומרים". בגלל בעיה זאת, המצאות פתלטים במגוון מוצרים, כותבי המאמר מאמצים גישה של רגולציה על כל משפחת הפתלטים הנפוצים שאליה אנו נחשפים.
אבל לפי אולנובסקי הבעיה אפילו יותר שורשית: "אם מוציאים את הפתלטים מהמוצר, אז או שמאבדים את הפונקציה שהפתלטים מילאו (כגון ריכוך והעלאת גמישות ב- PVC), או שימצאו חומר אחר שישמש לאותה הפונקציה. איזה חומר זה יהיה? לא ברור. מה שברור הוא שבניגוד לפתלטים, ההשפעות הבריאותיות שלו עדיין לא נחקרו מדעית. אני בעיקר דואגת, כי כשמשרד הבריאות יבוא להתאים את הרגולציה על כלל המוצרים שעולים במאמר בישראל, הוא לא יסתכל על הצעד הבא הנדרש, האם החומרים שיכניסו במקום הפתלטים בכלל פחות מסוכנים. לכן, עד שיבדקו את התחליפים אני לא בטוחה שיש טעם ברגולציה".
גם גליה רופין, מובילת המאבק "צהרון ללא פלסטיק במזון", אינה אופטימית: "רק לאחר מכתב שלפני הליכי משפט ששלחנו, מחצית מהגנים עברו להובלת מזון בנירוסטה. בבתי ספר עדיין ממשיכים להוביל בכלי פלסטיק, שגם אם הם עומדים בתקן, הרי שהתקן עצמו לא מתייחס לילדים אלא למבוגרים ולא מתייחס לחשיפה יומיומית ולעובדה שהאוכל עומד 7-6 שעות בכלים אלו בכל יום. אנחנו מבקשים להשתמש בחומרים ללא פלסטיק, כך אתה לא מחליף כימיקל אחד באחר, אתה פשוט לא משתמש באותם חומרים", אומרת רופין. "לצערי, עד שהורים לא הופכים שולחנות הדברים לא זזים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה