איך מזהים דיכאון אצל ילדים קטנים? אלה הסימנים

אחרי שנה שלמה של התמודדות עם מגיפה עולמית, סגרים ובידודים וחרדות כלכליות, לא יהיה מוגזם לומר שכמעט כל אדם מבוגר עבר השנה טלטלה רגשית ולפחות איזה מפגש חלקי עם דיכאון ודכדוך. תשומת לב רבה הופנתה גם למצבם הנפשי של מתבגרים ובני נוער, שהניתוק החברתי מבני גילם ומהמסגרות היה קריטי במיוחד עבורם בגיל שבו חברה היא צורך חיוני.

אבל גם ילדים קטנים יותר, לעתים צעירים מאוד, יכולים לחוות דיכאון. בוודאי לאחר שנה שבה גם הם התמודדו עם מתחים, שינויים וחרדות. והדיכאון עשוי להיראות אחרת בגילאים הרכים הללו, מה שמקשה עוד יותר על הורים ואנשי מקצוע לזהות אותו ולטפל בו.

רייצ'ל בוסמן, פסיכולוגית קלינית שעובדת במכון לנפש הילד בניו יורק, הסבירה בשיחה עם הניו יורק טיימס שאחת הסיבות לכך שקשה לנו לחשוב על דיכאון בילדים קטנים היא שרובנו תופסים את הילדות כתקופה מאושרת ותמימה. אולם הנתונים מראים תמונה מעט שונה - בין 2 ל-3 אחוזים מהילדים בני 6-12 סובלים מדיכאון חמור, לדבריה. זה לא המון, אבל גם לא מעט כלל.

לילדים שלוקים בהפרעות חרדה (7 אחוזים מכלל הילדים בגילאי 3-17, לפי המחקרים) יש גם סיכוי גבוה יותר לסבול מדיכאון. ד"ר הלן אגר, עד לא מזמן יו"ר המחלקה לפסיכיאטריית ילדים ומתבגרים בשירותי הבריאות לנגון בניו יורק, אמרה בריאיון לניו יורק טיימס שלפי המחקר האפידמיולוגי שלה, 1-2 אחוזים מהילדים (החל מגיל 3) סובלים מדיכאון.

דיכאון הוגדר בתחילת הדרך כ'בעיה של מבוגרים'. עד לשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, סברו פסיכיאטרים שלילדים אין אגו מספיק מפותח כדי לסבול מדיכאון. אולם מחקר שנערך בשנות ה-70 על ידי המרצה לפסיכיאטריה ד"ר מריה קובקס ועמיתיה מביה"ס לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג הראה לראשונה ש"גם ילדים בגיל בית הספר יכולים לסבול מדיכאון בר איבחון".

עד לגיל ההתבגרות, דיכאון נפוץ באותה מידה בקרב בנים ובנות, אולם לאחר מכן הוא שכיח פי שניים בקרב נערות מאשר בנערים. והיחס הזה נשמר פחות או יותר לכל אורך שנות הבגרות, עד לזיקנה - שם העניינים שוב מתאזנים ושכיחות הדיכאון הופכת דומה בקרב שני המינים.

בקרב ילדים קטנים פעמים רבות "הדיכאון יבוא לידי ביטוי קודם כל בהלך רוח 'עצבני', ולאו דווקא בעצבות - זה מתבטא בילדים מאוד עצבניים", מסבירה ד"ר קובקס. "הסיכוי שהם יבינו שמה שהם חווים ומרגישים הוא דיכאון או שהם יגדירו את זה ככה, הוא אפסי", היא מוסיפה. לכן, זה התפקיד של המבוגרים האחראיים לחפש את הסימנים לכך שמשהו אינו כשורה ולברר זאת.

הדרך הכי טובה לזהות דיכאון אצל ילד, היא לא באמצעות מה שהוא אומר אלא דרך מה שהוא עושה - וברוב המקרים הכוונה היא יותר למה שהוא מפסיק לעשות. חפשו אחר "שינויים משמעותיים בתפקוד", אומרת ד"ר קובקס. "אם הילד מפסיק לשחק במשחקים האהובים עליו, או מפסיק להגיב שדברים שבעבר היה מגיב אליהם", ייתכן שזה סימן שהוא מאבד עניין בצעצועים, משחקים, בדיחות וטקסים שבעבר הוא היה תלוי בהם לטובת שעשוע ועניין. או אם נראה שהוא כבר לא מעוניין בשגרת ההתנהלות המשפחתית בבית.

"אם היה לכם ילד שהתנהג בצורה מסויימת, ופתאום אתם מבחינים שהוא שונה - עצבני יותר ועצוב", אומרת ד"ר הלן אגר, ומוסיפה כי לעתים הילדים המדוכאים יראו חסרי אנרגיה, סחוטים, מתעייפים בקלות. לצד זאת, ייתכן שהם יתחילו להתלונן על תסמינים פיזיים: כאבי בטן וראש, בעיקר. ייתכן שהם ישנו יותר מהרגיל, או פחות מהרגיל, או יאבדו את התיאבון שלהם.

גם טנטרומים והתפרצויות זעם עשויים לאפיין דיכאון אצל ילדים, במיוחד בגילאי הגן. התקפי זעם שעלולים להוות סיכון לשלומם של הילד או הילדה, או לסביבתם. "דיכאון עשוי להראות לעתים כמו 'בעיית התנהגות', אבל מה שמניע את ההתקפים הם הרגשות שהילד חווה בתוך עצמו", אומרת ד"ר אגר .

"הם מרגישים שהם מתהלכים בעולם כשהם חובשים משקפיים כהי עדשות. זה נוגע גם לעצמי, גם לאחרים, גם לעולם - אני גרוע, הוא גרוע, הכול גרוע", ד"ר קובקס מנסה לתמלל את חוויית הדיכאון של ילדים.

העצבנות והזעם, או התשישות והכיבוי העצמי עלולים להיות סימנים של עצב עמוק. ואף שהתאבדויות בגילאי בית הספר היסודי נחשבות לעניין נדיר עדיין, מספרן עולה בשנים האחרונות. על פי נתונים שהתפרסמו בכתב העת JAMA, התאבדות היתה סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב ילדים בגיל 10-14 בשנת 2018. מספר הפניות של ילדים מתחת לגיל 11 עקב ניסיונות התאבדות או מחשבות אובדניות עלה ב-41 אחוזים בין השנים 2007-2015.

גם לילדים יש מחשבות אובדניות, ויש להתייחס אליהן כאל קריאה לעזרה. "אחד המיתוסים הנפוצים לגבי מחשבות אובדניות בילדים הוא ש'אם נשאל אותם לגבי זה, אנחנו עלולים לתת להם רעיונות'", אומרת ד"ר קובקס, שהספרות המקצועית שהיא כתבה אודות דיכאון בילדים משמשת מטפלים בכל העולם. "אם אתם מדברים עם ילד שאובדנות היא לא אישיו עבורו, הוא פשוט יסתכל עליכם כאילו נפלתם על השכל. אתם לא יכולים לגרום נזק בזה שאתם שואלים על זה", היא מדגישה.

ומה קורה אם הילד מספר שיש לו באמת מחשבות אובדניות? כמו עם מבוגרים - המשמעות היא שהילד הזה ככל הנראה מתמודד עם הרבה כאב וקושי, ולכן חושב על דרכים לשים לכך קץ. "ילדים לעתים מדמיינים את המוות כהקלה, שחרור, גאולה", אומרת ד"ר קובקס.

ד"ר בוסמן מציעה הסבר אחר למחשבות אובדניות בקרב ילדים. "אני עובדת עם לא מעט ילדים שאומרים דברים כמו 'אני לא רוצה להרוג את עצמי, אבל אני מרגישה כל כך נורא שאני לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות או לומר'". לכן, אם ילד מדבר על התאבדות או על מחשבות אובדניות, הדבר הכי טוב לעשות זה לשאול אותו/ה למה הכוונה? הצהרה כזאת יכולה להיות סימן אותנטי למצוקה, אז אל תבטלו אותה כניסיון למשוך תשומת לב או הגזמה.

להופעה של דיכאון בילדות יש סיכוי גבוה לחזור גם בהמשך החיים. מחקר ארוך טווח שהתפרסם בשנת 2016 עקב אחרי ילדים שהראו תסמיני דיכאון בילדות, וראה שהתקפי הדיכאון נטו לחזור בשנות ההתבגרות ובבגרותם.

אם אתם מזהים סימנים מדאיגים כמו שינויים בהתנהגות, הימנעות מפעילויות, הפרעות בדפוסי השינה והאכילה וכדומה, שנמשכות יותר משבועיים, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. אפשר להתחיל את האבחון מרופא הילדים שמכיר את הילד, ומשם להתקדם לאיש או אשת מקצוע מתחום בריאות הנפש שיש להם התמחות בילדים בגיל הרלוונטי.

הראיות המחקריות מראות שלטיפול מוקדם יש השפעות מצויינות על ילדים עם דיכאון. בגילאים הצעירים, לרוב הטיפול יהיה טיפול משפחתי או טיפול דיאדי הורה-ילד, שמספק גם להורה הדרכה וכלים לסייע לילד בחיי היומיום.