יותר ויותר מקרים של מפיצי על שהדביקו עשרות, מאות ואפילו יותר אנשים בקורונה, רק מעצם נוכחותם באירוע יחיד, ממלאים את הרשת. אנחנו דיווחנו רק החודש על חתונה והלוויה עם עשרות נדבקים, ואף מתים, מהמחלה. למעשה, עדויות מצטברות מראות כי מפיצי העל הם לגמרי חלק מסימני ההיכר של מגיפת הקורונה.
מספר מחקרים שנערכו בחודשים האחרונים הראו שרוב האנשים עם הנגיף אינם מדביקים אנשים רבים אחרים, בעוד שמספר מצומצם של אנשים דווקא כן מפיץ את הנגיף למספר גדול של אנשי הקשר שלהם. במקרים קיצוניים, אדם חולה יחיד יכול להפיץ את המחלה לעשרות אנשים באירוע אחד. עם זאת, עדיין לא ברור מה הופך אנשים מסוימים למפיצי על.
במחקר חדש שפורסם בכתב העת Physics of Fluids, חוקרים מאוניברסיטת מרכז פלורידה (UCF) זיהו כמה מאפיינים שנראים כגורמים לאנשים להיות מפיצי על של זיהומים נגיפיים, בין היתר של covid-19.
החוקרים השתמשו בדגמים תלת מימדיים וסימולציות ממוחשבות כדי להראות כי התעטשויות של אנשים שיש להם אף סתום ואת כל השיניים בפה (!) עוברות מרחק של כ-60 אחוזים יותר מאלה שלא. החוקרים טוענים שזו יכולה להיות תובנה חשובה לגבי השאלה מדוע נראה שאנשים מסוימים מעבירים זיהומים בדרכי הנשימה יותר מאחרים.
והנה ההסבר: "אנו מראים כי לגוף האדם יש משפיעים, כגון מערכת צינורות מורכבת הקשורה לזרימת האוויר באף, שלמעשה משבשת את הסילון שנוצר בפה מההתעטשות ומונעת ממנו פיזור טיפות למרחקים גדולים", אמר מייקל קינזל, מחבר שותף במחקר מהחלקה להנדסת מכונות של UCF, בהצהרה. "שיניים יוצרות אפקט צמצום בסילון, ההופך אותו לחזק וסוער יותר", הסביר קינזל. לדבריו "אם אתה רואה מישהו ללא שיניים, אתה באמת יכול לצפות לסילון חלש יותר מהתעטשות מהם".
אל תפספס
קטעי מחקר אחרים - חלקם בוצעו לפני שהקורונה בכלל הופיעה - שקלו את השאלה הזו מה גורם לאנשים מסוימים להדביק יותר מאחרים. ניסוי שנערך באוניברסיטת פנסילבניה הצליח להדגים שבזמן דיבור רגיל נפלטות לאוויר טיפות רסס זעירות שמשתהות בחלל למשך דקות ארוכות ויש להן פוטנציאל הדבקה בנגיף. וככל שאתם מדברים חזק יותר, אתם פולטים יותר מהן. עם זאת הם גילו שאנשים מסוימים פשוט מייצרים יותר אירוסולים מאחרים, אפילו כאשר הם מדברים באותו נפח קול. בכל מקרה, מאות מקרים של COVID-19 בחודשים ינואר-אפריל גילו כי 70 אחוזים מהחולים לא הדביקו אחרים ומרבית האירועים התרחשו בגלל מפיצי על.
ההגדרה של מפיץ על יכולה להשתנות מנגיף לנגיף, מכיוון שמספר האנשים הנגועים שמדביק חולה אחד הוא שונה - לדוגמא, בשנת 2002, עם התפרצות נגיף ה-SARS בסין, אדם היה צריך להדביק לפחות שמונה אנשים כדי להיחשב למפיץ-על.
מחקרים אחרים העלו כי אנשים נגועים מסויימים עלולים להיות בעלי עומס נגיפי גבוה יותר בגופם ולהשיל יותר מהנגיף. משמעות הדבר היא שהרוק והארוסולים שלהם מכילים ככל הנראה ריכוז גבוה יותר של חלקיקים נגיפיים, מה שהופך אותו אדם מדבק יותר לאחרים. בעוד שחלק מהמדענים הציעו שמדובר ברעיון חשוב ומעניין, הוא נותר יחסית לא ברור ועדיין יש הרבה אי וודאות לגביו.
באופן מכריע, הסביבה היא גם גורם חשוב ביצירת אירוע מתפשט. במילים פשוטות, ברור שחדר סגור ומאוורר רע ומלא באנשים בקרבת מקום, מסוכן במיוחד ממפגש חיצוני שבו כולם שומרים מרחק של לפחות 2 מטר ועוטים מסיכת פנים. ידוע גם כי סביבות עם אור בהיר יותר של UV, טמפרטורות גבוהות ורמות לחות גבוהות יותר מפחיתות את שיעור ההישרדות של נגיף Covid-19 באוויר ובמשטחים, ומפחיתות את הסיכון לאנשים להפיץ את הזיהום הלאה.