נגיף הקורונה: האם באמת קיימים מפיצי על?

בווידאו: בית חולים שנבנה בסין ב-10 ימים בלבד

רק השבוע פורסם בחדשות באנגליה על גבר בעיר ברייטון שהעביר את נגיף קורונה ללפחות 11 אנשים בשלוש מדינות שונות. האיש, בשנות החמישים לחייו, נדבק בנגיף קורונה בכנס עסקי בסינגפור ואז נסע לצרפת לחופשת סקי, והעביר את הנגיף לחמישה אנשים איתם הוא חלק בקתה - לפני שטס חזרה לבריטניה בטיסת איזיג'ט מג'נבה. הגבר הזה הוא מה שנקרא - מפיץ-על.

דפוס ההעברה מאדם אחד לרבים אחרים אינו יוצא דופן. עד כה, חוקרים מצאו כי כל חולה מדביק שניים או שלושה בני אדם אחרים בממוצע. אז מה גורם לאנשים מסוימים להפיץ וירוסים למספר גדול יותר מאנשים אחרים, מה הופך אותם למפיצי על?

על אף שאין הגדרה מדויקת ומסודרת של ארגון הבריאות העולמי (WHO), בדרך כלל המונח מפיץ-על מתייחס לחולה שמדביק יותר אנשים במחלה מהרגיל. עד כה כאמור, חוקרים הבחינו בדפוס הדבקה של שניים-שלושה אנשים על כל חולה, אך מכיוון שמדובר בממוצע בלבד, חלקם ידביקו יותר ואחרים פחות.

ההגדרה של מפיץ על יכולה להשתנות מנגיף לנגיף, מכיוון שמספר האנשים הנגועים שמדביק חולה אחד הוא שונה - לדוגמה, בשנת 2002, עם התפרצות נגיף ה-SARS בסין, אדם היה צריך להדביק לפחות שמונה אנשים כדי להיחשב למפיץ-על.

הכלל 20/80, שנהגה לפני כשני עשורים, מציע כי סביר להניח שאחד מכל חמישה אנשים באוכלוסייה אחראי ל-80 אחוזים מההדבקות, ולכן נחשב מפיץ-על. אבל כאמור לא מדובר בנורמה. "איננו יודעים מדוע אנשים מסוימים הם מפיצי-על. השאלה הרפואית היא האם מדובר בסתם מקריות ורצף אירועים מצער במיוחד, או שיש משהו שונה באדם הזה", הסביר מארק וולהאוס, פרופסור לאפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות באוניברסיטת אדינבורו ל-The Independent.

לדבריו, יש שתי תיאוריות אפשריות לגבי הדרך בה נוצר מפיץ-על. "סיבה אחת יכולה להיות שחלק מהאנשים הפרישו כמויות גדולות של וירוס, כך שיש סיכוי גבוה יותר שיעבירו אותו. סוג זה של אדם עשוי גם להראות תסמינים קשים יותר ולכן סביר יותר שהוא מאושפז בבית החולים, שם הוא עלול להדביק יותר ויותר אנשים". לדבריו, התיאוריה השנייה היא שמפיצי העל האלה מתמודדים דווקא טוב יותר עם הנגיף ואינם מראים סימפטומים, כך שהם מתנהגים כרגיל ולא יודעים שהם חולים. כמובן שאדם בא במגע עם יותר אנשים - בטיסות למשל - זה עשוי גם לגרום לו להעביר את הנגיף יותר מאלו שנמצאים בבידוד יחסי.

ולמרות כל הנאמר, אפידימולוגים מבהירים כי המונח מפיץ-על הוא גם בעייתי מפני שזה מרמז שהאדם המדובר מסוגל באופן טבעי להעביר יותר מחלות בהשוואה לאחרים. "יש לזכור כי התפשטות נגיף כמו נגיף הקורונה תלויה במספר גורמים. זה תלוי בחולה ובשלב המחלה שהוא נמצא בו, בהתנהגותו, בסביבה בה הוא חי וכמובן בזמן", הסביר ד"ר סטפן גריפין מאוניברסיטת לידס. לדבריו יותר נכון לקרוא למקרי ההדבקה האלה - אירועי הדבקת-על.

אירועים שכאלה כבר התרחשו לאורך ההיסטוריה. המפורסם שבהם אולי הוא של מארי מאלון, אישה שהדביקה 51 אנשים בטיפוס אף שלא היו לה סימפטומים בעצמה. בהתפרצות האבולה ב-1995 ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, נהגו לחשוב כי שני אנשים הדביקו בסביבות 50 בני אדם נוספים. במגפת ה-SARS שהתרחשה בסין בין 2002-2003 היו בסינגפור מפיצי-על שהדביקו 10 אנשים כל אחד.

נכון להיום, רב הנסתר על הגלוי, אבל וירולוגים ומומחי מחלות מודעים לכך שאירועים כאלה דורשים אסטרטגיות שונות שיעזרו להתמודד עם נגיף הקורונה הנוכחי ועם מה שעתיד עוד לבוא. לכן בינתיים כדאי להקפיד על ההוראות המוכרות: כמו כיסוי הפה בזמן התעטשות, שטיפת ידיים והימנעות מהכנסת ידיים לא שטופות לפה. באופן דומה, רצוי להימנע ממגע בעיניים ובאף בכל מקום אפשרי.