זה מה שחשוב לדעת גם היום על המגפה הגדולה של האייטיז

בסרטון: עמית תורג'מן החליט לחשוף את סיפורו כדי להילחם בסטיגמות

בשנת 1981 הגיעו לאחד מבתי החולים בלוס אנג'לס חמישה גברים עם זיהומים חריפים שונים ונדירים. הם הגיעו בנפרד, אך כל החמישה סבלו ממאפיינים זהים: מערכת חיסונית חלשה, זיהומים נדירים וסרטן מסוג קאפוסי סרקומה (KS). אלה היו חמשת המקרים הראשונים של מחלת האיידס, או "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש" בעברית, שנגרמת על-ידי נגיף בשם HIV שפוגע במערכת החיסונית עד שהיא נחלשת, כושלת, ומפסיקה להגן על הגוף.

המחלה המדבקת התפשטה במהירות, גרמה למותם של מאות אלפים ברחבי העולם והוכרזה כמגפה של שנות ה-80, כזו שאין לה מרפא והידבקות בה היא גזר דין מוות. בתחילה תויג האיידס בעיקר עם הקהילה ההומוסקסואלית, אך מאז כבר ברור שהוא פוגע בכל חלקי האוכלוסייה ללא הבדל מין, גיל, דת או נטייה מינית (משנות השמונים ועד 2013 מתו מהמחלה כ-39 מיליון בני אדם).

בשנת 1996 נרשמה פריצת דרך משמעותית מבחינה רפואית - טיפול תרופתי משולב הידוע בכינוי "הקוקטייל", המורכב מתרופות שמעכבות את קצב התרבות הנגיף. הטיפול הזה הפך את האיידס ממחלה קטלנית ומעוררת אימה למחלה כרונית שניתנת לטיפול, בהנחה שיש גישה לתרופות הללו - שזה לא טריוויאלי במדינות העולם השלישי, למשל. כיום כבר לא מקובלת ההבחנה בין נשא לחולה, ומשתמשים במינוח אדם שחי עם HIV או איידס.

ולמרות ההתקדמות במחקר, טרם נמצאו תרופה או חיסון שהוכחו כיעילים לריפוי מהמחלה. באופן מפתיע, בשנים האחרונות נרשמת עליה מחודשת במספר מקרי ההדבקה במדינות העולם המערבי בכלל ובישראל בפרט. סיבה אפשרית לכך היא שבגלל שהאיידס כבר אינו מוגדר כמחלה קטלנית, אנשים מרשים לעצמם להתעלם מכללי הבטיחות הנדרשים כדי לא להידבק בו. ההמלצה הכי טובה: לפני שאתם מקיימים יחסי מין עם פרטנרים לא קבועים, אל תשכחו לשים קונדום.

לרגל יום האיידס הבינלאומי, ביקשנו מד"ר שרון רייספלד, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ובמרפאת HIV של המרכז הרפואי הלל יפה, לספר לנו על העובדות שחשוב לזכור לגבי איידס. הנה הן.

1. הידבקות: הדבקה בנגיף HIV מתרחשת רק במגע בין נוזל מדבק לבין רקמה רירית סופגת או ישירות עם מחזור הדם. ניתן להידבק על ידי מגע עם דם, זרע, הפרשות מהנרתיק וחלב אם (כלומר במגע מיני, עירוי דם, לידה והנקה). לא ניתן להידבק בנגיף דרך נוזלים אחרים, כמו רוק, דמעות, זיעה, קיא, נזלת, שתן או צואה. לא ניתן להידבק גם באמצעות לחיצת יד, חיבוק, נשיקה צרפתית, כלי אוכל משותפים, ישיבה על אותה אסלה, או שימוש במגבת משותפת. לא ניתן להידבק באמצעות בעלי חיים, גם לא מעקיצת יתוש.

2. מניעה: אחת הדרכים היעילות למנוע הדבקה היא שימוש בקונדום בקיום יחסי מין. דרך נוספת היא שימוש בתרופות כנגד הנגיף סביב מגע מיני לא מוגן (PrEP) - שיטה שהוכחה כמפחיתה את הסיכון להדבקה במידה ומדובר בסיכון גבוה. עם זאת, זה מצריך מעקב קבוע כדי לוודא שאין הדבקה.

3. זיהוי ואבחון: לא ניתן לזהות אם מישהו חי עם HIV או איידס על פי מראה חיצוני. הדרך היחידה לאבחן היא באמצעות בדיקה לגילוי הנגיף בתום חודשיים מרגע החשיפה אליו. כשליש מהאבחנות בישראל של HIV נעשות בשלב מתקדם יחסית של המחלה, כאשר כבר יש פגיעה במערכת החיסון בגוף ויש הופעה של מחלות שמעלות את החשד לאיידס. כמובן שככל שהאבחנה תעשה מוקדם יותר ומי שנושא את הנגיף יטופל מהר יותר, כך צפויים לו פחות סיבוכים ומחלות זיהומיות.

4. תגובה מידית: במקרה שהייתה חשיפה לנשא של HIV, למשל במגע דם או ביחסי מין לא מוגנים, קיים טיפול תרופתי מידי למי שנחשף שמפחית את הסיכון להדבקה (PEP). הטיפול רלוונטי במידה שנעשה תוך 72 שעות מרגע החשיפה, ותקף למשך 4 שבועות.

5. טיפול: נשא של הנגיף שמקבל טיפול תרופתי יעיל והדוק, והווירוס (הנגיף) מגיע למצב שהוא בלתי מדיד בדם שלו (undetectable) - כלומר הוא ברמה כל כך נמוכה שלא ניתנת למדידה בבדיקת דם - אינו מדבק. מכאן החשיבות באבחון מוקדם וטיפול מהיר.

6. הריון ואיידס: אישה בהריון שהיא נשאית ומקבלת טיפול יעיל והנגיף בדמה בלתי מדיד - אינה מדבקת לעובר. כל אישה בהריון, בשלב התכנון או לכל המאוחר בשליש הראשון, צריכה להיבדק לנגיף ה-HIV בכל הריון מחדש, כדי שאם היא תתגלה כנשאית היא תקבל טיפול תרופתי מידי ולא תדביק את העובר.

7. סימפטומים: כשליש מהחולים עשויים לפתח מחלת חום בלתי ספציפית בשבועות שלאחר ההדבקה. המחלה הזו יכולה להיות מלווה בתסמינים, קרי כאב ראש, גרון, פריחה, כאבי פרקים, הגדלת בלוטות לימפה ועוד, והיא חולפת מעצמה תוך ימים עד שבועות. בשאר המקרים לא יופיעו סימפטומים ומי שנדבק לא יוכל לחשוד בכך אלא אם ייבדק באופן יזום לשלול מחלות מין בכלל ו-HIV בפרט. אם מופיעים זיהומים לא שגרתיים או זיהומים בשכיחות גבוהה באדם בריא בדרך כלל, זה עלול להיות הסימן הראשון שמדובר ב-HIV ויש לקחת בדיקה לאימות או לשלילת האבחנה זו.