לא סקס עם קוף: איך באמת הגיע האיידס לבני האדם?

נגיף ה-HIV פרץ לתודעה הציבורית לראשונה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת לאחר שמקבץ של צעירים הומוסקסואלים מסן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וניו יורק חלו במקרים בלתי מוסברים של סרטן העור ודלקת ריאות. בתחילה חשדו הרופאים שהצעירים הללו חלו כתוצאה משימוש בסמי מסיבות שהיו רווחים באותה תקופה, אך במהרה החשד הזה התחלף בהבנה מטרידה בהרבה: מדובר בווירוס מדבק.

אז עוד לא היה לו אפילו שם, אבל הלחץ הציבורי הלך וגבר בתביעה שהמדע יפצח מהיכן הגיע הנגיף הזה ולאן הוא עוד יגיע. כדי לעשות את זה, הצעד הראשון של המדענים היה לנסות ולקבוע מהיכן הגיע הווירוס, וממי?

עוד בנושא:
כמה נשאי איידס חיים בישראל ב-2017? ועוד 8 שאלות ותשובות על הנגיף
המלחמה על ה-PrEP: למה רק בישראל אין טיפול מונע לאיידס?
האישה השחורה ששינתה את פני הרפואה ולא ידעה מזה כלל

בשנת 1981 חוקרים של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) החלו לתשאל רבים מהצעירים באזור לוס אנג'לס שנדבקו במחלה המיסתורית, בתקווה לזהות איזושהי חולייה מקשרת ביניהם. כשהחוקרים שאלו את הצעירים על ההיסטוריה המינית שלהם שם אחד שב ועלה: גטאן דוגה (Gaëtan Dugas).

דוגה הקנדי עבד כדייל בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 והיה פעיל מאוד מינית. כמה פעיל? ההערכה היא שהוא שכב באותן שנים עם אלפי גברים, הדביק מאות מהם בנגיף וגרם להפצתו ברחבי צפון אמריקה והעולם כולו. על פי הדיווחים, לפחות 8 מתוך 19 המקרים המדווחים הראשונים של HIV בארה"ב היו של גברים שקיימו מגע מיני עם דוגה עצמו או עם אחד מהפרטנרים שלו.

שמו ותמונתו של דוגה התפרסמו בכלי התקשורת לצד הכינוי "PATIENT ZERO" (חולה אפס, מונח המתייחס לחולה הראשוני במחלה מסויימת שהחל את שרשרת ההדבקה), כמה מהם אף האשימו אותו שבמודע ובזדון המשיך להדביק ולהפיץ את הנגיף ברחבי יבשת אמריקה וגרם לאפקט דומינו של תחלואה בעולם כולו.

אולם בשנים האחרונות התברר שהקביעה שדוגה היה "PATIENT ZERO" היתה מיתוס ותו לא. מחקר שהתפרסם בכתב העת המדעי Nature בשנת 2016 קבע שמקרי ההדבקה בחוף המערבי היו דומים יותר לזן של הנגיף שנמצא במוקדים נוספים ברחבי ארה"ב ושדוגה לא היה המקור של זנים אלו בצפון אמריקה. דוגה עצמו מת מסיבוכים של מחלת האיידס בשנת 1984, 32 שנים לפני ששמו נוקה מחשד.

"גטאן דוגה הוא אחד מהחולים המושמצים ביותר בהיסטוריה והוא מצטרף לשורה ארוכה של אנשים או קבוצות באוכלוסיה שעברו דמוניזציה והואשמו בכך שהפיצו מגפות בכוונת זדון", אמר ד"ר ריצ'ארד מקיי מהמחלקה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת קיימברידג', בראיון לאתר IFL Science. "במובנים רבים, הראיות ההיסטוריות מצביעות על כך שהתיאוריה של PATIENT ZERO הינה שגויה מזה שנים רבות. כעת יש בידינו גם ראיות גנטיות שמאשרות זאת", הוסיף מקיי.

הסיפור האמיתי לגבי מקורותיו של ה-HIV הוא הרבה יותר גלובלי וחמקמק. מדענים יודעים כעת שישנם שני סוגים עיקריים של הנגיף: HIV-1 ו-HIV-2. HIV-2 הוא הנפוץ יותר מבין השניים וגם המדבק יותר, ואותו מחלקים המדענים לארבע תת-קבוצות המסומנות באותיו M, N, O ו-P. קבוצה M היא הנפוצה ביותר, 90 אחוזים ממקרי ההדבקה של נגיף HIV-1 משתייכים לקבוצה זו. על ידי התבוננות באבני היסוד הגנטיות של כל אחד מזני הנגיף ותיעוד של דפוסי המוטציות שהוא עבר, החוקרים יכולים לעבוד בשיטה של "הנדסה לאחור" ולמפות את אילן היוחסין של הנגיף כדי להראות כיצד הוא הופיע לראשונה בבני אדם.

מה שידוע כיום בבירור הוא שהנגיף HIV-1 קבוצה M התבסס והתפשט בארה"ב בין השנים 1970-1971 לאחר שהוא "דילג" מהאיים הקריביים לעיר ניו יורק ובסופו של דבר הגיע ממנה לעיר סן פרנסיסקו שבחוף המערבי בשנת 1974. HIV הופיע בקריביים לאחר שבשנת 1967 הוא הגיע להאיטי מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הדגימה הישנה ביותר של HIV-1 מקורה בדגימת דם שנלקחה בשנת 1959 מגבר, תושב לאופולדוויל (היום: קינשאסה) שבקונגו. אולם, זו רק הדגימה הישנה ביותר של הנגיף שתועדה ונשמרה - לסיפור יש עוד שורשים קדומים יותר.

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שלעיר קינשאסה היה תפקיד מרכזי בהתפשטות המוקדמת של הנגיף החל משנת 1920 לכל המאוחר. במשך 40 השנים הבאות הנגיף ארב בשקט בעיר הנמל התוססת הזאת, עד לעיתוי המושלם ביותר עבורו - השילוב של קולוניאליזם ותחילת המהפכה הטכנולוגית חיברו את קצוות העולם, לטוב ולרע. במקביל, שינויים בתפיסות החברתיות-תרבותיות ושגשוגה של תעשיית הזנות הובילו לכך שמין היה זמין בכל מקום ובכל זמן.

על פי הסברות, באותה עת רק קומץ אנשים מחוץ לאפריקה שמתחת לסהרה נדבקו בנגיף. המוכר ביות מביניהם היה ארוויד נואה (Arvid Noe), מלח נורווגי שמסעותיו הרבים הביאו אותו לאפריקה פעמים רבות מספור, בעיקר בתחילת שנות ה-60. נואה, אישתו ובתם מתו מסיבוכים של מחלת האיידס בשנת 1976 - ממקרי המוות המתועדים הראשונים בעקבות איידס/HIV.

HIV הגיע לראשונה לקינשאסה מקמרון, רוכב על נתיבי הסחר במורד הנהרות סנגה וקונגו. מדענים סבורים שההעברה הראשונית של הנגיף מקופים לבני אדם התרחשה במעמקי יערות הגשם של קמרון, ביתם של קופי השימפנזה. המקור לסברה זו של החוקרים היא שבאזור זה נמצאו דגימות של צואת שימפנזים שהכילו זנים מוטנטים של נגיף ה-SIV (simian immunodeficiency virus, נגיף הכשל החיסוני בקופים) שדומים דמיון מחשיד לזנים הראשונים של נגיף ה-HIV האנושי.

בן האנוש הראשון שנדבק בנגיף היה ככל הנראה צייד קמרוני אי שם בין שנת 1900 ל-1920. המדענים כנראה לעולם לא ידעו בוודאות מי הוא היה בשל היעדר התיעוד הרפואי (או בכלל) באותו אזור ובאותה תקופה ובשל היעדרן של ראיות ממקור ראשון. התיאוריה שזוכה כיום לאמינות הרבה ביותר גורסת כי אותו צייד נחתך בזמן שביתר את נתחי השימפנזה הנגועה שצד לצרכי מאכל וכך נדבק בזן של נגיף ה-SIV שעבר מוטציה. בהזדמנות זו כדאי גם לציין שהתיאוריה הציורית ומציתת הדמיון לפיה אותה הדבקה ראשונית היא תוצאה של יחסי מין בין אדם לשימפנזה אינה נלקחת ברצינות על ידי אף מדען.

עם זאת, מדענים יודעים לקבוע כיום שה"דילוג" הזה של הנגיף בין מינים שונים אירע יותר מפעם אחת. מקורו של נגיף HIV-1 קבוצות M ו-N הוא בזן של נגיף ה-SIV שזוהה בדרום-מזרח קמרון. קבוצה N דומה גם לנגיף של SIV שזוהה בגורילות מערביות, ונגיף HIV-2 מקורו בקופי סוטי מנגבי, זן של קופים קטנים שחי באזורים הטרופיים של מערב אפריקה. כך שהרעיון שיכול היה להיות אדם אחד שהוא ה- PATIENT ZEROשאחראי לכל מקרי ההדבקה בבני אדם הוא חסר בסיס, הן מבחינה חברתית והן מבחינה מדעית.

הדבר המרשים והראוי ביותר לציון בהיסטוריה הקצרה של נגיף ה-HIV הוא שלמרות העובדה שהדבקה בו דורשת מגע ישיר עם דם נגוע (הסיכוי להדבקות אקראית מלחיצת יד, ישיבה על מושב אסלה, חשיפה לשיעול וכו' הוא אפסי), בתוך מעט יותר ממאה שנים בלבד הוא הצליח להתפשט ולהגיע מיער גשם באפריקה ליותר מ-70 מיליון בני אדם בכל קצוות תבל.

ההתחקות במעלה המסלול שהנגיף עשה עד למקורותיו מאפשרת לנו להבין במלואן את הנסיבות הייחודיות והבלתי יאמנו כמעט שיצרו את כדור השלג המתגלגל הזה, שההפך לימים לאחד מהאתגרים הבריאותיים הגדולים ביותר של העת המודרנית. למרבה המזל, נדמה שבשנים האחרונות המסע הזה מתקרב, לאט ובטוח, אל סופו.