וואלה! בריאות מתוודה: אלה חטאי הבריאות שלנו

אנחנו מפרסמים כאן מדי יום כתבות עם טיפים לחיים בריאים, תזונה מאוזנת, גוף חזק ונפש לא מאוד פגומה. את מרבית הכלים שאנחנו מפרסמים כאן אנחנו מיישמים בעצמנו - לפחות חצי מהצוות של וואלה! בריאות מקפיד לעשות כושר (לא בהנאה, אבל בכל זאת), במשרדים שלנו תמיד תמצאו שקדים, אגוזים ופריכיות, כולנו מתחסנים ומחסנים את הילדים שלנו, ובגדול - אנחנו משקיעים בבריאות שלנו לא מעט.

אבל - וזה אבל גדול - לכל אחד מאיתנו יש כמה נושאים לא פתורים. חטאים שבין אדם לעצמו שאנחנו פשוט לא מצליחים להיפטר מהם, למרות שכתבנו על זה המון פעמים, ולמרות שאנחנו אמורים לדעת יותר טוב. רגע לפני כיפור החלטנו להוריד מעצמנו את מסכת הבריאות ולגלות לכם איפה אנחנו נופלים. אל תלמדו מאיתנו בנושאים האלה, ואנחנו מבטיחים להשתפר.

עוד בנושא:
3 סיבות שהחגים מוציאים אתכם מדעתכם, והדרך להתמודד איתן
הדרך המדעית להרגיש טוב יותר תוך חודש
עד כמה אתם דואגים לבריאות שלכם בהשוואה לאחרים?

בשנים שאני כותבת על בריאות, וזה כבר די הרבה שנים, הפסקתי לעשן, התחלתי לעשות ספורט, נטשתי התמכרות ארוכת שנים לדיאט קולה, ואפילו נגמלתי מסוכר. אין ספק שההתעסקות עם מחקרי בריאות וכתבות על חיים בריאים השפיעה עלי ושינתה את היומיום שלי. אבל יש נושא אחד שאני פשוט לא מצליחה לעשות בו את השינוי - ניקוי אוזניים במקלונים.

בשנתיים האחרונות פרסמתי 3 כתבות על הנזקים של ניקוי האוזניים במקלונים. בכולן הפצרנו בקוראים להפסיק עם זה, שכן זה מזיק לאוזניים ומאוד לא נחוץ, האוזניים שלנו מנקות את עצמן. באחת מהן אף הודענו כי 1,000 אנשים מגיעים למיון כל חודש בגלל מקלות אוזניים. למרבה הצער, לא מעט זמן אחרי הפרסום הזה הגעתי בעצמי למוקד בבוקר יום שבת כי צמרון קטן נתקע לי באוזן. ותנו לי לומר לכם, זה היה בין חמשת הרגעים המביכים ביותר בחיי.

אבל גם הטראומה הזו לא עזרה, והמשכתי עם ההרגל המגונה הזה, עד שבוע שעבר, אז שוב הגעתי למוקד רפואה דחופה בגלל כאבים עזים באוזן, ושוב הודיעו לי שאני יכולה להאשים רק את עצמי ואת הרגלי ניקוי האוזניים שלי. בינתיים אני 5 ימים ללא מקלות אוזניים, אבל משהו אומר לי שזה לא יעבוד לאורך זמן.

יפעת סני, עורכת וואלה! בריאות

אני נותנת לילדים שלי לישון על הבטן. האמינו לי שאני מכירה את היטב את ההנחיות של גורמי הבריאות והבטיחות הרלוונטיים בארץ ובעולם למניעת מוות בעריסה. תנו לי עוד קצת קרדיט (למרות שאנחנו לא באמת מכירים) ותסמכו עלי שאני מאוד (מאוד!) אוהבת את הילדים שלי. ולמרות זאת, אני נותנת להם לישון על הבטן. עכשיו כשהם כבר בני 3 ו-4 וחצי זה ממש נון אישיו. אבל כשעשיתי את זה בפעמים הראשונות כשהם היו תינוקות רכים זה הרגיש כאילו אני משכיבה אותם לישון על מוקש רגל.

שינה על הבטן נמצאה כקשורה בהגדלת הסיכונים למוות בעריסה - תרחיש טראגי ונוראי עבור כל הורה באשר הוא. אבל אחרי הרבה מאוד לילות לבנים וחשוכי שינה גיליתי שכשהם על הבטן הם ישנים הרבה יותר טוב. אז נתתי להם לישון, וגם לעצמי.

מיתר שליידר פוטשניק, עורכת וואלה! הורות

במסגרת העבודה כרופא אני מוצא עצמי כמעט מדי יום נותן לאנשים המלצות בריאותיות, בין היתר על החשיבות של אורח חיים בריא. אין ספק ששינוי של אורחות חיים הוא צעד קשה לאין שיעור בהשוואה לנטילת כדור כזה או אחר, אך פעמים רבות חשיבותו היא אדירה. אני מודה שאני מקפיד ליישם את רוב ההמלצות הללו גם בחיי האישיים. אבל יש יוצא אחד מן הכלל.

אחד הנושאים עליהם כתבתי במדור הבריאות ושפורסמו עליו מחקרים רבים בעשורים האחרונים הוא החשיבות של הקפדה על מספר שעות שינה מספק. מחסור בשינה היא בעיה קשה שנמצאה במחקרים רבים כמעלה את הסיכון לפתח מחלות לב, סוגי סרטן מסוימים, דיכאון והשמנת יתר. לצערי, למרות אינספור כתבות שפרסמתי על חשיבותה של שנת הלילה, בתוך לוח הזמנים העמוס שלי ובשילוב שבין שעות עבודה ארוכות, מחקר, הוראה, לימוד וכתיבה - וכמובן השילוב של כל אלה עם חיי משפחה - שנת הלילה שלי ברוב ימות השבוע מגרדת בקושי את שש שעות השינה.

ד"ר עידן גורן, רופא הבית של וואלה! בריאות

המטרה שלי כאשת מקצוע היא להנגיש כמה שיותר מידע מבוסס על תזונה ולהעביר מסרים מאוזנים שיגרמו לכם לפתוח את הראש לאפשרות של שינוי. אבל אני לא מושלמת בעצמי, ולמען האמת אני חושבת שגם זה מסר מעולה בפני עצמו. אך אחד מאיתנו לא. החטא שאני מתוודה עליו היום הוא ארוחות הביניים שלי.

למרות שאני כותבת המון על התארגנות מראש, זה אחד ההרגלים שהכי קשה לי ליישם בעצמי. אני לא תמיד מביאה ארוחות ביניים מהבית, מה שמשאיר לי את העוגיות והשטויות שיש במשרד לנשנש בין ארוחות. ביום שבו אני נתונה לגמרי לחסדים של "מה שיש במשרד" אני יכולה למצוא את עצמי לוקחת איזה וופל בטעם לימון, שזה לא באמת טעים וגם בכלל לא בריא, או אם מישהו חוזר מחו"ל מנשנשת ‏m&m's שמלאים צבעי מאכל מלאכותיים.

למזלי אנחנו מאזנים את הכל עם מיץ ג'ינג'ר תפוח סחוט טרי כל בוקר, כך שלא הכל שחור. ועדיין הימים שבהם אני מביאה נשנושים מהבית הם ימים מאוזנים יותר.

קרן אן גיימן, דיאטנית ומאמנת כושר

"מה, אין לך איזה הרס עצמי קטן משלך?" הייתה השאלה של עורכת המדור. "בטח שיש לי, אכתוב ואשלח לך מחר", הייתה התשובה שלי. אבל ההרס העצמי הקטן שלי ישר לחש לי באוזן "אתה הרי יודע שזה לא יקרה", והדחיינות שלי הרימה את הראש במלוא הגאווה.

זה נושא שאני פוגש אינספור פעמים אצל מטופלים בקליניקה, כזה שאני עוזר לאנשים להתמודד איתו טוב יותר, אבל סובל ממנו בעצמי. כמעט ואין דד ליין שלא הצלחתי לפספס. לא בכלל מחסור בזמן או בידע, פשוט בגלל שדחיתי. כי מה שאפשר לדחות למחר אפשר לדחות גם למחרתיים, וככה יוצא שגם ההשתתפות שלי בכתבה הזו היא אחרי הדד ליין. מה הבסיס של התנהגות הרסנית כזו? אם לא אדחה את זה, אכתוב על כך לעומק ממש בקרוב.

אור יניר, פסיכותרפיסט וכותב המדור "מדעי ההתנהגות"