כולם רוצים להיות שמחים, שלא לומר מאושרים. אבל לפעמים כדי להגיע למצב הזה צריך להשקיע מאמץ. אתם בטח מכירים אנשים כאלה, שרודפים אחרי האושר ומנסים להיות שמחים בכל מחיר, ובאופן פרדוקסלי שמחים פחות מכם, שלא רודפים. מחקר חדש מנסה להסביר מדוע זה קורה.
כתבתי כאן בעבר על פרדוקס הבחירה - האופן שבו ריבוי אפשרויות בחירה שאמור להיות לטובתנו עלול לגרום לנו לשיתוק, ועל כך שדווקא אנשים שממוקדים בלבחור תמיד את הדבר הנכון והטוב ביותר מועדים יותר לחרטה ושמחים פחות. אותם אנשים שממוקדים תמיד בלבחור את הדבר הטוב ביותר עושים זאת מתוך נסיון לנצל את הזמן באופן המיטבי. אותם אנשים הם לרוב גם אלה שרודפים אחרי אושר ומנסים להיות שמחים בכל מחיר, ומבלי לבזבז זמן. אולם המחקר הנוכחי שופך אור חדש על המצב הזה ומעלה פרדוקס נוסף - ככל שאנשים מעריכים את הזמן יותר ומנסים לבזבז אותו פחות בבחירות שהן פחות מהכי טובות, הם מרגישים שיש להם פחות זמן, דבר שגורם להם להרגיש פחות שמחים ומוביל אותם ל... השקעה של יותר זמן בניסיון לא לבזבז אותו.
עוד במדעי ההתנהגות:
למה אתם מרגישים חרטה ומה אתם יכולים לעשות בקשר לזה
מכורים לסמארטפון? אולי בגלל זה אתם לא בזוגיות
למה אנחנו בדיכאון ביום ההולדת שלנו?
איפה משיגים כאן שמחה?
במחקר הנוכחי ערך צוות חוקרים מאוניברסיטת ראטגרס שבניו ג'רזי ומאוניברסיטת טורנטו סדרה של ארבעה ניסויים בהם חולקו המשתתפים לשתי קבוצות. בקרב הקבוצה הראשונה המשתתפים התייחסו לשמחה כאל מטרה שצריך להשיג ואילו בקרב הקבוצה השניה המשתתפים התייחסו לשמחה כאל דבר שכבר יש להם. כל המשתתפים התבקשו לדווח על שביעות הרצון שלהם וכמה זמן פנוי הם מרגישים שיש להם (כמות הזמן שהיתה לשתי הקבוצות היתה זהה ומשתנים אחרים נוטרלו).
הממצאים הראו שתפיסת הזמן הושפעה מהשאלה האם שמחה היא דבר שיש להשיג אותו או דבר קיים - התחושה כי זמן הוא משאב מוגבל שיש לנצל בחוכמה פחתה בקרב משתתפים שדיווחו שהם כבר שמחים ברמה כזו או אחרת, ותחושת שביעות הרצון שלהם היתה גבוהה יותר.
החוקרים ציינו כי נראה שהזמן הפנוי "נבלע" בתוך המרדף אחרי שמחה כאשר היא נתפסת כמטרה שצריך להשיג, והוסיפו שהממצאים מדגישים מצב פרדוקסלי שבו דווקא הניסיון להשיג את המצב הרצוי גורם בדיוק לתוצאה ההפוכה. ההסבר לכך הוא שבזמן שאנחנו עסוקים בלנסות להשיג את המטרה - להיות שמחים - אנחנו שקועים בה באופן עמוק כל כך שאין לנו זמן לדברים אחרים שכבר מתקיימים. לעומת זאת, למי שכבר מרגיש שמח ולא מנסה להשיג את זה כמטרה, יש יותר זמן פנוי להעריך את מצבו וליהנות ממנו.
בהתבסס על הממצאים האלו ניתן להגיד שלהתייחס לשמחה כאל מטרה ולחשוב עליה כעל דבר שיום אחד נשיג אם רק נעשה כך וכך, זה בזבוז זמן. מעבר לכך, צורת החשיבה הזו מעודדת אותנו להחליף חוויות ברכוש חומרי במאמץ לחסוך בזמן (כי זה הרי הרבה יותר מהיר פשוט לקנות משהו חדש) ועדיין "לקנות" שמחה - דבר שנמצא במחקרים כתחליף לא מוצלח. תחושת המחסור בזמן גורמת להעדפה של דברים חומריים על פנאי והנאה מחוויות בנסיון לחסוך זמן, וכך נוצר מצב פרדוקסלי שמוביל לפחות הנאה מהזמן והדברים הקיימים ולמעשה מעמיק את תחושת חוסר שביעות הרצון וחוסר הזמן שהניעה את הנסיון הזה מלכתחילה.
אחת המסקנות הפרקטיות שעולות מתוצאות המחקר היא שכדי להיות שמחים יותר כדאי לשנות את התפיסה מ"שמחה כמטרה שצריך להשיג" ל"שמחה היא דבר שכבר יש לי (במידה כזו או אחרת)" וכך לאפשר לעצמכם יותר זמן פנאי ולתת לעצמכם להתענג על החוויות שלכם והדברים שכבר יש לכם מבלי לחשוב שמדובר בבזבוז זמן.