אני רוצה להיות שם: האם גם אתם סובלים מפחד מהחמצה?

ד', שהייתה מטופלת שלי במשך כמה חודשים, ישבה מולי עם ידיים שלובות ואמרה "אני הולכת למסיבה הזו ולא איכפת לי מה תגידי!". ד' היתה באמצע שנות העשרים שלה אבל באותו הרגע נראתה ונשמעה כמו מתבגרת בת 14 שמתווכחת עם אמא שלה. אבל אמא של ד' לא היתה העניין, ומכיוון שהפתיעה אותי ההתייחסות בלשון נקבה שאלתי אם היא אומרת את זה לעצמה. הפגישה איתה באותו היום החלה בהתלבטות שלה בנוגע לתכניות לסוף השבוע. היא סיפרה על מסיבה שחברים עורכים בבית ומיד הוסיפה "אבל יש גם את הבר החדש שרק פתחו, ובכלל, מה שאני באמת רוצה זה להישאר בבית ולראות סרט". בשבוע שלאחר מכן ד' סיפרה שהלכה למסיבה ש"היתה בסדר, אבל לא הצלחתי ליהנות, כי לא באמת רציתי להיות שם, לא באמת הייתי שם. הייתי צריכה להישאר בבית".

ד' סובלת מ-FOMO – פחד מהחמצה (fear of missing out) שנדמה שבשנים האחרונות הפך למגיפה. קל לזהות מקרים של FOMO, מדובר באנשים שמתחייבים להמון דברים בו זמנית ונכשלים (באופן צפוי) בלבצע את כולם, או כאלה שנמנעים מהתחייבות וסיכומים ככל שהם יכולים (כי כל זמן שהם לא בוחרים - הכל אפשרי).

עוד בנושא:
למה מחמאות גורמות לכם להתכווץ?
הצד השלילי של החמלה: למה אתם מרגישים אשמים יותר מאחרים?
האם קנאה חשובה או הרסנית לזוגיות שלכם?

רבים מאשימים את ההתפתחות הטכנולוגית והאינטרנט, ואולי יש בזה משהו – בלעדיהן לא היינו יודעים על כל הדברים שהיינו יכולים לעשות לו רק היו לנו יותר שעות ביום, או יותר ימים בשבוע. אבל הטריגר לא נמצא רק במדיה החברתית, הוא שם בכל פעם שאתם מדליקים את הטלוויזיה או חולפים על פני פרסומת בכביש או ברחוב – בכל מקום נדמה שלאחרים יש סגנון חיים אחר, טוב משלכם.

FOMO היא אולי מילה חמודה וחדשה שהוכנסה למילון רק בשנת 2013, אבל מדובר בפחד שהיה קיים מאז ומעולם, והוא חלק מהטבע האנושי. נסו לדמיין שהייתם איכר במאה ה-14, בוודאי הייתם חושבים לעצמכם איך זה להיות בעל האחוזה, אבל לא היו לכם הרבה אופציות אחרות וסגנון החיים סביבכם היה בסך הכל דומה לשלכם ("מעניין אם האבעבועות השחורות של שמעון פחות גרועות משלי..."). היום קל לכם הרבה יותר להשוות את החיים שלכם לחיים של מיליונים אחרים, ויש אינספור סגנונות חיים. FOMO אם כך, הוא הגרסה המודרנית לדשא של השכן.

ברוב המקרים, הפעולות (או אי הפעולות) של מי שסובל מ-FOMO מונעות על ידי הפחד שאם יקבלו החלטה ברורה (להישאר בבית ולראות סרט) הם עלולים להפסיד הזדמנויות לדברים אחרים, שלפחות פוטנציאלית יכולים להסתיים בסיפוק אישי גדול יותר (אולי במסיבה נורא כיף? אולי הבר החדש זה ה-מקום שכולם יהיו בו?). הפחד הזה משקף את פרדוקס הבחירה – אנחנו נוטים לחשוב שיותר אפשרויות לבחור מתוכן הן לטובתנו, וזה באמת נכון לפעמים – למשל זה מייצר תחרות בין חברות שמספקות לנו שירותים. אבל באופן פרדוקסלי בהרבה מקרים ככל שיש לנו יותר אפשרויות, הן מעוררות יותר חרדה וחוסר נוחות.

לעיתים קרובות החרדה ואי הנוחות הן תוצאה של מחשבות כמעט אובססיביות שמתחרות ביניהן – למשל שאחרים נהנים יותר, מצליחים יותר או מגשימים את עצמם יותר מאיתנו, וגם אנחנו היינו יכולים להיות במצב הזה לו רק היינו בוחרים אחרת (וזה עוד לפני שבחרנו בכלל). זו יכולה גם להיות תגובה מודעת או לא מודעת לפחד מפני הזדקנות או מפני המוות – החיים שלנו סופיים ומגוון האפשרויות הוא כמעט אינסופי, איך נדע מה הבחירות הכי טובות לנו?

כל זמן שלא נזהה את הפחדים והחששות הבסיסיים שמניעים את התשוקה לצבור כמה שיותר חוויות באופן כמעט אובססיבי, הפחד מהחמצה ימשיך לשלוט בהתנהגות ובחיים שלנו, יפגע באיכות החיים שלנו, במערכות היחסים שלנו ובסיפוק שלנו מהחיים.

יש אמירה לפיה אנחנו לא יכולים לקבל מספיק ממה שאנחנו לא צריכים. וזה נכון. התנהגות שמכוונת לצבירת חוויות ונשלטת על ידי לחץ ומתח, שבתורם מוגברים על ידי המרדף להשיג ולצבור עוד, לא יכולה להרגיע את החרדה הקיומית שמעורר הפחד מהחמצה. לבדוק את הפלאפון שוב ושוב באופן מתמשך כדי לראות אם קיבלתם הודעות, אם דניאלה העלתה תמונה חדשה לאינסטוש או ששרון בדיוק העלה לפייסבוק תמונה של ארוחת הערב שלו יוצר עיסוק אובססיבי שלא משביע את הצמא לעוד, הוא רק מגביר אותו. כמו לנסות לכבות מדורה עם דלק, זה לא עובד כל כך טוב.

הבעיה הכי הגדולה עם FOMO היא שהעיסוק חסר הרחמים בפעילויות וחידושים גורם לכך שיהיה כמעט בלתי אפשרי להיות נוכחים ומחויבים לדברים שאנחנו כן עושים. אנחנו עושים הכל, אבל לא נמצאים בשום דבר, ומימוש ומיצוי של הדברים, של החוויות, דורש את הנוכחות הזו. כמו קזינו – כדי לנצח חייבים להיות נוכחים.

אז אם למהר ולקפוץ מדבר אחד לשני בניסיון למלא את החיים בפעילויות וחוויות חדשות לא רק שאינו משפר את איכות החיים אלא פוגע בה, מה האלטרנטיבה? הנה ארבע שאלות שיכולות לעזור לכם כשאתם חשים את ה-FOMO מזדחל.

1. האם זה משהו שבאמת הייתי רוצה לעשות?
חשוב לזכור שהפחד מהחמצה לא תמיד מגיע בגלל שרציתם לעשות משהו אחר שמישהו ספציפי עושה, אלא פשוט בגלל שהוא מזכיר לכם שיש אנשים אחרים, שעושים בחירות אחרות. תזכורת כזו מביאה למודעות לא רק את האופציה הספציפית שנתקלתם בה, אלא אינסוף אפשרויות. לראות מישהו אחר עושה משהו אחר זה לזכור שלבחור דרך אחת, משמעותו לוותר על דרכים אחרות. זו המהות של FOMO – חוסר ביטחון בבחירות שלנו.

זה מה שקורה אם אתם יושבים בבית ביום שישי בערב מול הטלוויזיה עם פיצה כי זה בדיוק מה שרציתם לעשות, אבל אז רואים תמונה של חבר במסיבה, שלא הייתם הולכים אליה גם אם היו מזמינים אתכם. למרות שאתם עושים בדיוק מה שרציתם, מתגנב אליכם איזה חשש בדמות השאלה "האם עשיתי את הבחירה הנכונה?". זה הזמן לשאול את עצמכם אם הטריגר הוא משהו שבאמת הייתם רוצים לעשות ולאשר מחדש את הבחירה שלכם. כמובן שלפעמים התשובה תהיה "כן, זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות עכשיו", ואם זו התשובה, השאלה הבאה היא בדיוק בשבילכם.

2. האם ההרגשה הזו אומרת לי שאני צריך לשנות משהו?
אומנם בהרבה מקרים FOMO נוצר בעקבות צונאמי של אפשרויות פוטנציאליות שמקבלות תזכורת באופן אקראי, אבל לפעמים הוא אומר משהו עמוק יותר: שאתם לא מרוצים מהחיים שלכם באותו הרגע, ושיש משהו אחר שהייתם באמת רוצים לעשות. לכן צריך לבחון את מקור הפחד לפני שמשחררים אותו. FOMO יכול להיות בגלל חלום שוויתרתם עליו בלב כבד ומשהו הזכיר לכם אותו (נגיד שרציתם נורא לחיות בניו יורק ופתאום אתם רואים שרועי, שהיה אתכם בכיתה ה', כובש את העיר), או שהוא מספר לכם שאתם מוכנים לשלב אחר בחיים שלכם.

אך תדעו אם הפחד מספר לכם משהו או לא? אתם צריכים להכיר את עצמכם ולדעת מה עושה אתכם שמחים וגורם לכם סיפוק, ולזכור שרק בגלל שדבר מסוים משמח ומספק אחרים, הוא לא בהכרח כזה עבורכם. אם אתם מתמודדים עם החלטה גדולה, קחו את הזמן הדרוש לתהליך כדי שתוכלו לקבל החלטה שתהיו שלמים איתה. תהליך כזה יעניק לכם מעין "חסינות" ל-FOMO בעתיד – אם תמצאו את עצמכם חושבים אם הייתם שמחים יותר לעשות דבר X, תוכלו לחזור אחורה לאותו תהליך של קבלת ההחלטה ולהגיד לעצמכם "לא, זה לא באמת משהו שהייתי רוצה לעשות ואני במקום הנכון", או שתחליטו שהגיע הזמן לנער את האבק מעל רצון רדום.

3. האם זה אפשרי כרגע?
לפעמים הטריגר ל-FOMO הוא משהו שבאמת הייתם רוצים לעשות, אבל, זה לא הזמן הנכון לעשות אותו. דבר שחשוב לזכור הוא שהחיים שלנו הם כמו עונות – יש דברים שמתאימים לכל תקופה. התקופה שבדיוק אחרי לידת הילד הראשון שלכם היא כנראה לא המתאימה ביותר לטראק בהימלאיה, למרות שאולי ממש הייתם רוצים לעשות את זה. במצב כזה, הגיוני לחלוטין שיתקוף אתכם קצת FOMO אם החבר הרווק האחרון שלכם יספר לכם שזה בדיוק מה שהוא עושה.

הזכירו לעצמכם שלכל דבר יש זמן מתאים, ותוכלו למצוא את הזמן לעשות את מה שאתם רוצים גם אם זה לא בדיוק הרגע. אם אתם חובבי סקי מושבעים, אין טעם להתעמק בזה באמצע חודש יולי, עדיף להתרכז במה שקורה עכשיו (לגלוש, רק על מים למשל). לעומת זאת, חשוב לזכור שגם באמצע פברואר יש ימים עם שמש. בקיצור – התאימו את הרצונות שלכם לעונות החיים שלכם.

4. האם זה ייצוג מדויק של המציאות?
ברמה המודעת, כולם כנראה יודעים שהדברים שמוצגים בטלוויזיה והמדיה החברתית הם לא ייצוג מדויק של המציאות, אבל זה משהו שכדאי להזכיר לעצמנו מדי פעם. הדמויות הווירטואליות של כל מי שאתם מכירים הן ייצוגים מדויקים של האופן שבו הם רוצים שאחרים יראו אותם. הרוב המוחלט של האנשים מראים לכם רק את הדברים החיוביים בחיים שלהם, הדברים השלילים נערכים החוצה. אבל לא רק הם, גם הדברים הניטרליים והמשעממים נחתכים. זוג חברים בדיוק העלה תמונה של שקיעה הורסת? לא בתמונה: הפקק שהיו בו בדרך, התור לרופא השיניים שהיה בצהריים וערימת הכביסה שמחכה בבית.

הדמות הווירטואלית שאתם רואים היא תמונה שעברה פוטושופ מסיבי של חיים של אחרים. להשוות את כל החיים שלכם למיטב של מישהו אחר זה מתכון בטוח לחוסר סיפוק. הדשא של השכן אולי ירוק, אבל זו רק החצר שאתם רואים. בבית יש לו כנראה בדיוק את אותו הבלאגן.

עזר לכם? שתפו, כדי שאחרים לא יחמיצו!

אור יניר הוא פסיכותרפיסט ודוקטורנט לפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית