אדם שקיבל תרומת לב של קורבן התאבדות המשיך לחיות את חייו - שהנתגלו כחיים דומים להפליא לאלה של התורם שלו - והוא אפילו מת באותו האופן. סוני גרהאם קיבל את ליבו של קורבן ההתאבדות טרי קוטל, נישא לאלמנתו וחי לצידה עד שהתאבד ביריה - בדיוק כפי שעשה טרי.
בשנת 1995, סוני גרהאם בן ה-57 מווידליה, ג'ורג'יה, סבל מאי ספיקת לב, אך זכה לתרומת לב. טרי נטל את חייו לאחר מאבקים שונים בבריאות הנפש וויכוחים בלתי פוסקים עם אשתו, שריל סווט. לאחר שקיבל את לבו של טרי, סוני, חייל משוחרר מחיל האוויר, החל לכתוב מכתבים למשפחת התורם, נוהג רגיל עבור מקבלי איברים. ב-1997, הוא פגש את אלמנתו של התורם, שריל, שהייתה אז בת 28 - והשניים שהיו נשואים באותה תקןפה התגרשו והחלו לצאת לאחר מספר שנים.
"הרגשתי כאילו אני מכיר אותה שנים", הסביר סוני בדו"ח מ-2006, "לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. רק בהיתי בה כל הזמן". הוא גם הודה במכתב שהוא התאהב בשריל "בפעם הראשונה שהם נפגשו", כך דווח ב-CBS News.
בסופו של דבר השניים הפכו לזוג וכמעט עשור לאחר ההשתלה הם החליטו להינשא. עם זאת, בצירוף מקרים טרגי, בשנת 2008, 13 שנים לאחר מותו של טרי, כשסוני היה בן 69 הוא התאבד ביריה - בדיוק כפי שעשה התורם של הלב שלו. למרות שהועלו חשדות שהוא נרצח, החקירה המשטרתית קבעה שהוא שם קץ לחייו.
לאחר מותו, אנשים רבים העלו תיאוריות משונות שניסו להסביר את צירוף המקרים, כמו למשל שהלב שמר איכשהו על "גן ההתאבדות", דבר שאחותו של טרי התייחסה אליו בשלילה. היא הכחישה בתוקף את השמועות והתעקשה שהמוח הוא המקום שבו שוכנת התודעה והמקום בו מורגשת אהבה ואובדן - בעוד שהלב הוא רק משאבת דם.
הסיפור הזה צף מחדש לאחרונה ברשתות החברתיות וזכה שוב לכתבות, כאשר רבים אינם מסוגלים להבין את השתלשלות האירועים ההרסנית. "סוני גרהאם קיבל לב מושתל מקורבן התאבדות זה כבר מצב די כבד ואמוציונלי, אבל אז להמשיך ולהתחתן עם אלמנתו של התורם ובהמשך להתאבד באותה צורה... זה מטריד את המוח ושובר את הלב בבת אחת", כתב גולש אחד ואחר הוסיף: "זה סיפור טרגי ומדאיג על חיים וגורל הקשורים זה בזה". משתמש נוסף כתב: "זה צירוף מקרים מטריד במיוחד. זה טרגי".
עוד צירופי מקרים רפואיים
מה גרם ל-17 תינוקות לפתח תסמינים של איש הזאב?
בית ספר תיכון אחד, 100 מקרים של סרטן המוח. מה קרה שם?
תיאורית האפיגנטיקה יכולה להסביר את המקרה?
תיאוריה שמנסה להסביר את התופעה היא "אפיגנטיקה" - התחום בביולוגיה העוסק בשינויים בתפקוד הגנים שאינם כרוכים בשינוי רצף ה-DNA עצמו. ישנן הגדרות רבות למונח אך במקרה הזה מתייחסים לזו שבה חוויות מסוימות בחיים יכולות לעבור דרך הגנים שלנו. הרעיון מאחורי זה הוא שישנן תכונות תורשתיות שאדם אימץ במהלך חייו לאחר השתלה של איבר מאדם אחר.
ישנם מספר סיפורים על אנשים שעברו השתלות שהפכו דומים יותר לתורם שלהם. אחד המשתמשים בטיקטוק ניסה להסביר מהו אפיגנטיקה לעוקביו וסיפר על אדם שעבר השתלת לב ואימץ את אהבתו של התורם למוזיקה קלאסית. במקרה אחר של תרומת לב, אישה הצליחה להשלים את המילים לשיר שהתורם שלה כתב, בעוד שילדה צעירה שקיבלה את לבו של ילד אחר שנדקר למוות מצאה עצמה סובלת מסיוטים על מקרה הרצח של התורם שלה.
@mrcultdaddy The human body is wild. Epigenetics is wild. This will never not be interesting to read #organtransplant #cellularmemory #epigenetics ♬ Last Hope - Steve Ralph
מחקר: מושתלי איברים יורשים גם את האישיות של תורם האיבר
אולי תתפלאו לשמוע, אבל זה מבוסס מחקר מדעי - לפי חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולורדו, רובם המכריע של חולים יכולים בסופו של דבר לרשת את אישיותו של התורם שלהם. סקר מקוון בקרב 23 מקבלי לב ו-24 מקבלי איברים אחרים מצא שכמעט 90 אחוזים חוו שינויים באישיות לאחר ניתוח השתלה, ללא קשר לאיבר שקיבלו. על פי המחקר שפורסם בכתב העת Transplantology רוב המטופלים במחקר אמרו שהם חוו ארבעה או יותר שינויים באישיות, ורוב השינויים הללו היו קשורים לטמפרמנט, רגשות, אוכל, זהות, אמונות דתיות/רוחניות או זיכרונות. בעוד שחלק מהנמענים הבחינו בשינוי לעבר השקפות חיוביות יותר והגברת האינטראקציות החברתיות, אחרים חוו אתגרים כמו חרדה, דיכאון או שינויים במצב הרוח.
הרעיון הוא שאיברים שנתרמו בעצמם יכולים לשאת זיכרונות, תכונות אישיות והעדפות אישיות מהתורם המקורי בצורה של "זיכרונות תא". הזיכרונות והתכונות הללו יוכלו לעבור לאחר מכן למקבל האיברים, כמעט כמו הורדת מערכת הפעלה חדשה.
ללב יש מערכת עצבים סבוכה שכמה חוקרים כינו "מוח לב", שיכול לאחסן נתונים ביוגרפיים על תורם האיברים. עם זאת, זיכרונות אלה עשויים לעבור גם באמצעות תהליכים קונבנציונליים יותר כמו אפיגנטיקה, DNA, RNA או חלבונים.
ה-BBC מדווח כי חקר צאצאיהם של אלו שעברו חוויות טראומטיות הניב מספר תוצאות שנויות במחלוקת. מחקרים מדעיים המשווים ילדים של חיילים משוחררים שהיו שבויי מלחמה לאלה שלא מצאו שיעור גבוה יותר של תמותה בקרב הקבוצה הראשונה. ישנה תיאוריה שלאנשים העוברים מלחמות, רעב וחוויות טראומטיות אחרות ישנה השפעה אפיגנטית על צאצאים עתידיים - אם כי אין הוכחה וודאית לכך ולא ברור כיצד זה עובד.
עוד נמצא שאנשים מסוימים שיש להם קשרים ביולוגיים קרובים עשויים בסופו של דבר לחיות חיים דומים באופן מוזר. לדוגמא, אצל מספר תאומים שהופרדו בלידתם נמצא שהם חיו חיים כמעט זהים ופיתחו את אותם הטעמים בסיגריות, בירות, מכוניות, כלבים ואפילו שמות נשותיהם וילדיהם היו זהים.
על פי אתר studyfinds אחד הנמענים במחקר, פרופסור אנונימי בקולג' בן 56, תיאר שיש לו חלומות מציאותיים לאחר שקיבל את לבו של שוטר שנהרג בעת מילוי תפקידו. "כמה שבועות אחרי שקיבלתי את הלב שלי, התחלתי לחלום חלומות. הייתי רואה הבזק של אור בפנים שלי והפנים שלי הרגישו לוהטות, הן נשרפו". אגב, אשתו של התורם אמרה לחוקרים כי "ככה בדיוק קרל מת".
ילד צעיר אחר שקיבל את לבו של פעוט שנפטר סירב לפתע לשחק עם הפאוור ריינג'רס האהוב שלו, אותם צעצועים שהתורם שלו ניסה להגיע אליהם כשנפל מחלון אל מותו הטראגי.
בכל מקרה, אם שינויים באישיות הם באמת נפוצים כפי שהמחקר הקטן הזה מציע, אז מחקר נוסף נחוץ ובמהירות.