מה כואב יותר: לידה או בעיטה בביצים? חוקרים אשכרה בדקו את זה

בקרב המינים יש מחלוקת שגברים ונשים לעולם לא יסכימו עליה: מה כואב יותר - לידה או בעיטה בביצים? כן, זו שאלה שמעסיקה לא רק מיליוני אנשים ברחבי העולם אלא גם חוקרים שניסו לבדוק רמות כאב ולהשוות - אם כי הדבר כמעט בלתי אפשרי מבחינה מדעית. נשים מעולם לא יחוו כאב של בעיטה בביצים וגברים מעולם לא יחוו צירים ולידה. חוץ מזה שכאב היא חווייה סובייקטיבית לחלוטין.

האם בכל זאת ניתן לקבוע איזה איבר רבייה גורם ליותר כאב וייסורים: הרחם או האשכים? ואולי יש בכלל איבר אחר בגוף שיכול לגרום ליותר כאב משני אלו? לפני שנענה על השאלות, הנה כמה דברים שאתם צריכים לדעת על כל אחד מסוגי הכאב הללו.

בעיטה בביצים
אנו מקווים שרובכם לא חווה את זה, אבל רק המחשבה עשויה לגרום לגברים, לשלב רגליים. כל מכה באשכים כואבת וטראומתית יותר ממכה שמקבלים במקומות אחרים בגוף. זה לא רק כואב - זה גם עשוי לגרום לבחילה ולהקאות. מכה קשה מספיק באשכים יכולה אפילו לשלוח גבר לטיפול נמרץ בבית החולים. הכאב מהבעיטה בביצים יורגש גם לאורך כל הבטן, וזה בגלל שהאשכים התפתחו במקור שם - לפני שנפלו לשק האשכים זמן קצר לפני או אחרי הלידה. כשזה קרה הם לקחו איתם מקבץ של עצבים ורקמות.

מדוע אזור כל כך קטן גורם לכל כך הרבה כאב? ובכן, זו תשובה שמגיעה בשני חלקים, כשהשורה התחתונה שהיא שהאשכים מעוצבים בצורה המושלמת כדי להסב כמה שיותר סבל לבעליהם. ראשית, יש את העובדה הפשוטה שהאשכים הם חלק מאיבר המין שלכם. הם משמשים למין ורבייה - וזו הסיבה שהאבולוציה דחפה לשם המון קצות עצבים. "ברמה הבסיסית ביותר שלו, אתה מרגיש כאב בגלל קולטנים ועצבים", אמר ד"ר נייתן סטארק, אורולוג ומנהל המרפאה לבריאות הגבר בבית החולים המתודיסט יוסטון, ל-Inverse ב-2018. "והסיבה, מנקודת מבט אבולוציונית, מדוע זה כל כך כואב לקבל מכה באשכים היא שהם המפתח לייצור זרע". במילים פשוטות, הגוף צריך לגרום לאזור הזה להיות רגיש, כי אחרת לא היית טורח להגן עליו מפני כדורים תועים או אקסיות זועמות - ולצערנו באמת כדאי להגן על האזור הזה, כי משום מה הוא חסר הגנה בצורה מגוחכת.

"זה כמעט בלתי מתקבל על הדעת לשאול מדוע השחלות אינן יורדות במהלך ההתפתחות האמבריולוגית ומגיחות מחוץ לחלל הגוף של הנקבה בשק דק ולא מוגן", ציין מאמר שפורסם ב-2009 בכתב העת Evolutionary Psychology. "בגלל חשיפה לנזק, פגיעה ושונות טמפרטורה, שחלות לא מוגנות הממוקמות מחוץ לחלל הגוף יהיו... חסרון רבייה רציני. אותו נימוק חל בעוצמה שווה על האשכים", כתבו מחברי המאמר. ועדיין, מסיבות שונות - בעיקר סביב הצורך בשמירה על טמפרטורה קרירה של הזרע עד ש"מגיעים לעניין" - הביצים מתעקשות להיתלות מחוץ לגוף ונמצאות בסכנה.

וזה לא חייב להיות כך: פילים, למשל, שומרים את האשכים שלהם בתוך הגוף, לצד הכליות. אולם בבני אדם, לא רק שהחלטנו להשאירם תלויים בחוץ, התקדמנו והפכנו לדו-רגליים, ובכך הפכנו את מיקומם למעורער עוד יותר. בסך הכל, אם כך, יש לנו איבר רגיש באופן טבעי, הממוקם בשק דק מחוץ לגוף, ו"מוגן" על ידי, לכל היותר, תחתונים.

אז כן, בעיטה בביצים היא אחד מהדברים הכואבים ביותר שגבר מסוגל לחוות. במקרה הטוב תרגישו טוב יותר כשעה לאחר מכן ובמקרה הרע תמצאו את עצמכם מובלים לבית החולים כשאתם מתפתלים מכאבים. האם זה שווה ערך ללידה? בואו נדבר על זה.

זה נראה טיפשי לנסות להסביר מדוע לידה כואבת: זהו תהליך שנועד להוציא בכוח אדם אחד מתוך אדם אחר דרך פתח שרוחב קו הבסיס שלו הוא רק קצת יותר מ-3 סנטימטרים. איך אפשר שלא יכאב?

מה שמוזר הוא שלא כל יצור חי סובל ככה בלידה. לבני אדם לוקח, בממוצע, תשע שעות ללדת בלידה ראשונה - יותר מיום עבודה, ופי 30 יותר מאשר, נגיד, סוס. אפילו בהשוואה לקרובים אלינו ביותר בממלכת החיות, הקופים הגדולים, צירינו כואבים ומורכבים במיוחד. בני האדם הם היצור החי היחיד שדרושה לו עזרה כדי ללדת - ולמרות כל הטכנולוגיה וההיגיינה המודרנית שלנו, אנחנו עדיין סובלים משיעורים גבוהים בהרבה של מוות של נשים ויילודים בלידה מאשר בני הדודים שלנו מהטבע.

"יש לנו את ההריונות הארוכים ביותר (בקרב הפרימטים), יש לנו את התינוקות הגדולים ביותר ואת המוח הגדול ביותר", אמרה הולי דנסוורת', ביואנתרופולוגית מאוניברסיטת רוד איילנד, ל-Discover Magazine ב-2022. ירכיים אנושיות יכולות להיות הרבה יותר רחבות ממה שהן מבלי לפגוע ביכולתנו ללכת ולאפשר לידות קלות יותר - אבל הן לא חייבות להיות. במקרה הזה האבולוציה מעט עצלנית: "מה ששואלים אותי תמיד זה 'אז למה האגן לא מתרחב כדי להקל על הלידה?' והתשובה שלי היא תמיד, 'כי זה עובד טוב גם ככה. עדים לכך יותר משבעה מיליארד בני אדם על הפלנטה", הסבירה דנסוורת' במהלך מצגת על עבודתה.

התוצאה? שעות על גבי שעות של צירים ולידה כואבים, שבמהלכן השרירים שלך יתכווצו ללא שליטה, צוואר הרחם והנרתיק שלך יימתחו עד לנקודת השבירה שלהם, העצמות שלך ממש יידחקו כדי לפנות מקום לתינוק שזז, ויש סיכוי אמיתי שאת עלולה בסופו של דבר לקרוע חור בעצמך מהנרתיק ועד לפי הטבעת שלך. צירים, ביטוי להתכווצות של שריר הרחם שנועדה לכוון את העובר לעבר תעלת הלידה, עשויים להיות כואבים מנשוא - על כך יעידו אמהות רבות.

מה שמדגיש עוד חלק חשוב מהחוויה הוא ההיבט הפסיכולוגי. לקבל בעיטה בביצים זה לא דבר נעים, אבל זה גם לא נמשך שעות או אפילו ימים רצופים, מחמיר בהדרגה עם הזמן, מתיש את הגוף והנפש, ובכנות - מתגרה בך במשך תשעה חודשים לפני כן. כמעט שני שלישים מהנשים בארה"ב מדווחות על פחד פתולוגי מלידה - זה כל כך נפוץ שיש לזה שם: טוקופוביה - ובאמת עם סיבה הוגנת, שכן בערך 33 מכל 100,000 נשים הריונות ימותו בלידה (ולא, המספר הזה לא קטן עם השנים).

גם לאחר הלידה, הכאב לא נגמר שם. גם אם לא קרעת את הנרתיק שלך ואת לא זקוקה לתפרים במה שהוא אחד המקומות הרגישים ביותר בגוף האדם, הוא עדיין מתאושש מהלידה ויש לצפות לכאב גם אחריה. הצירים עלולים להימשך גם אחרי הלידה וזה כדי למנוע ממך למות מאיבוד דם קיצוני ולהחזיר את הרחם למצבו הרגיל. כך או כך, נראה שהכאב הזה לא יסתיים לעולם.

עוד בנושא:
אפידורל או גז צחוק? מילון מושגים שחייבים לדעת לפני הריון ולידה

למה גברים מגרבצים? מומחים מנסים לענות על השאלה

הבעיה בכאב, כפי שכבר ציינו, הוא שהוא סובייקטיבי: מה שהוא עינוי עבור אדם אחד עשוי לדגדג אדם אחר. בעוד נראה שסיפקנו סיבות להכתיר את הלידה כמנצחת בסולם הכאב, יש דוגמאות של אמהות לכמות ילדים כה גדולה שרבים (טוב, גברים) עשויים להסיק מהן ש"אם לידה הייתה כל כך כואבת, אין סיכוי שאישה הייתה מוכנה לעבור את זה כל כך הרבה פעמים".

רבים יגידו שבין בעיטה לביצים ללידה - התשובה היא תיקו, אבל מוכנים להישבע שיש חוויה שכואבת יותר מכל דבר אחר: אבנים בכליות, ואת הכאב הזה שני המינים יכולים לחוות ולהעיד.

אבנים בכליות הן פחות או יותר מה שהן נשמעות: גושים קשים, דמויי אבנים, הנוצרים בכליות ונגרמים מהצטברות של חומרי פסולת בדם. "כאשר אבנים יושבות בכליה, הן בדרך כלל אינן גורמות לכאב כי הן אינן חוסמות", אמר האורולוג ג'ון סמית' מאוניברסיטת יוטה. "הם לא מפריעים לך, אבל כשהם מתחילים לחסום את זרימת השתן והם נכנסים לשופכן, הצינור הקטן, הגוף שלך מנסה להיפטר מזה על ידי תנועה פריסטלטית, תנועה גלית של שרירים הגורמת לדחיפת חומרים שונים דרך צינורות בגוף, בדיוק כפי שהוא מעביר מזון דרך המעיים שלך", הסביר. ואז מתחיל הכאב: אם האבן גדולה מספיק, היא עלולה לחסום את השופכן ולגרום לכליה להתנפח ולשופכן להתכווץ.

אם אתם תוהים האם אבן בכליה באמת יכולה להיות כואבת יותר מאשר להוציא אדם אחר מהגוף שלכם - ובכן, פשוט תשאלו את אלו שיודעים. נשים רבות יודו שהנסיון שלהן עם אבנים בכליות גרוע וכואב יותר מלידה, או כפי שמשתמש רדיט נזכר: "סיפרתי למישהי שאני חושש שיש לי אבנים בכליות והיא השיבה: 'אני מקווה שזה לא אבנים כי יש לי 4 ילדים, כל 4 הלידות היו טבעיות, השלישית לקחה יותר מ-24 שעות - ואני מעדיפה ללדת את כולם שוב מאשר לעבור שוב מצב של אבנים בכליות'". מחקר שעבר ביקורת עמיתים מוכיח זאת גם.

גברים גם תמימי דעות בהשוואה בין אבנים בכליות לבעיטה בביצים: "סבלתי מאבנים בכליות", כתב משתמש אחד, "אם הייתה לי בחירה, הייתי עומד בתור לבעיטה טובה בביצים עם מבט מאושר בעיניים ולא עובר את זה שוב".

שירות הבריאות הלאומי של בריטניה פרסם רשימה של 20 המחלות הכואבות ביותר בשנת 2018, כשבראש הרשימה תמצאו את תסמונת הכאב האזורי המורכב (CRPS) - תסמונת כאב לטווח ארוך שלעיתים קרובות מחמירה עם הזמן. היא מאופיינת בכאב חסר פרופורציה לפגיעה המקורית ולעיתים קרובות מלווה ברגישות, נפיחות ושינויים בעור. הכאב יוצא מפרופורציה לחלוטין: אלו הסובלים מהתסמונת עשויים לחוות עוויתות, רעידות וניוון שרירים. לפעמים אפילו פעולה פשוטה כמו לבישת גרביים יכולה להיות כואבת להפליא.

"CRPS הוא אחד המצבים הכואבים ביותר הידועים. 42 מתוך 50 בסרגל הכאב של מקגיל", ציינה חברת הפרלמנט הבריטי רות ג'ורג' בדיון פרלמנטרי שנערך ב-2018 על המחלה. "זה יותר גרוע מהכאב של כריתת אצבע או בוהן ללא חומר הרדמה." גרוע מכך, היא המשיכה, "CRPS אינו כאב לטווח קצר שיחלים עם הזמן. החלק המייסר ביותר הוא שהכאב הוא לטווח ארוך - וסביר שיימשך לכל החיים".

כמה זה גרוע? המחלה הזאת מכונה גם "מחלת ההתאבדות". כלומר המחלה לא הורגת אותך, אבל היא כל כך בלתי נסבלת שהיא עשויה לגרום לך לרצות להתאבד.

ברשימת המחלות הכואבות תמצאו גם קלאסיקות כמו עצמות שבורות ומיגרנות, ומצבים נישתיים יותר כמו נוירלגיה טריגמינלית, כאב פנים פתאומי וחמור שיכול להיגרם על ידי משהו זעיר כמו משב רוח. בנוסף, ברשימה תמצאו גם את האנדומטריוזיס הכואבת הידועה לשמצה - מחלה גינקולוגית כרונית שפוגעת בעיקר בנשים בגיל הפוריות. במחלה זו רקמה הדומה לרירית הרחם צומחת מחוץ לרחם. לא רק שלפעמים זה כואב בצורה מתישה, אלא שלוקח 7.5 שנים בממוצע לאבחן את המחלה, אין לה סיבה ידועה - והיא חשוכת מרפא. בנוסף לכל "האושר" הזה, היא יכולה גם להוביל לאי פוריות.

יש כל כך הרבה בעלי חיים בעולם שיכולים לעקוץ אותנו ולהחדיר לנו רעלים קטלניים, שהשאלה מה הכי כואב העסיקה גם כאן חוקרים רבים. עם זאת, רק אדם שנעקץ הרבה בחייו יכול לענות את השאלה הזאת ומה הסיכוי למצוא אדם כזה שיעניק דירוג הוגן? ובכן, יש לנו מזל ולבחור הזה קצת פחות, כי יש אדם שנעקץ כל כך הרבה פעמים ומכל כך הרבה מינים שונים של בעלי חיים שהוא יכול להעניק את הדירוג שלו, על אף שזה לגמרי סובייקטיבי.

ג'סטין שמידט, אנטומולוג המתמחה בחקר דבורי דבש קטלניות, בילה בעצם את כל חייו הבוגרים בהתמודדות עם עקיצות בדרכים אקזוטיות שונות. "אני יודע שאנשים חושבים שאני קצת משוגע", אמר שמידט למגזין ניו יורק טיימס עוד ב-2016, "אבל אני ממש לא. אני רק מנסה לענות על סדרה שונה של שאלות".

לפני ארבעים שנה, השאלה הזו הייתה די חד משמעית: האם הכאב של עקיצה קשור לכמה היא מסוכנת? ההשערה, כפי שהתברר, הייתה פסולה, אבל המתודולוגיה הייתה ידועה לשמצה - מכיוון שבמאמר שהתקבל, העולם ראה לראשונה את מה שבסופו של דבר יזכה לכינוי "מדד שמידט לדירוג כאב מעקיצות".

כשהוא מכסה קרוב ל-80 מינים של נמלים, דבורים וצרעות, מדד שמידט מדרג עד כמה עקיצה כואבת בסולם של אפס (בקושי מורגש) לארבע (תהרוג אותי וזהו). בתחתית הרשימה, עם דירוג של 0.5 בלבד, אנו מוצאים את הטריפיולס, סוג של דבורה טפילית שאת העוקץ שלה תיאר שמידט כ"האם בדיוק דמיינתי את זה? שריטה קטנה ומעט מדגדגת". דבורת הדבש המוכרת קיבלה דירוג של 2, וב-4, הרמה המיועדת לכאב מייסר ומשתק, דירג שמידט את נמלת הקליע, הצרעה הלוחמת, וצרעות "נץ הטרנטולה".

מה מהשלוש מכאיבה יותר? לדברי שמידט, נמלת הקליע היא המלכה הבלתי מעורערת של העוקץ. "אם הסקאלה שלי הייתה מגיעה עד 5, נמלת הקליע הייתה שם לבד", הוא אמר למגזין Smithsonian ב-2016. נמלת הקליע היא מין של נמלה נאוטרופית החיה ביערות הגשם של אמריקה הדרומית. זוהי נמלה בעלת עוקץ המכיל ארס מייסר - ולפי מספר חוקרים נחשבת לחרק הארסי ביותר בעולם. מקור שמה הוא עקב הכאב שהיא גורמת, המזכיר ירי של קליע.