בעבר היה מקובל לחשוב שפנייה לטיפול נפשי מעידה על כך שמשהו במטופל לא בסדר, לא תקין, פגום. אבל היום, רבים כבר מודעים לכך שטיפול מיועד לכולם ויכול לסייע במגוון רחב של מצבים, רובם "רגילים" ושכיחים ביותר. בקרב הדור הצעיר קיימת בדרך כלל מודעות גדולה יותר לחשיבותה של התמיכה הנפשית, אך מבוגרים רבים עדיין מצויים בתחושה שהם יסתדרו בעצמם, ללא סיוע. אף שזו תפיסה מאוד נפוצה, חשוב לדעת שפנייה לטיפול לא מעידה על חולשה או על פגם, אלא על לקיחת אחריות על עצמי ועל מי שחשוב לי.
באופן כללי, גברים פונים פחות לטיפול לעומת נשים. למרות שהיום אפשר לראות מודלים מגוונים יותר של גבריות, עדיין קיים שיח חברתי על תפקידי מגדר. יש פחות לגיטימציה חברתית לגברים לפנות לעזרה ולהודות בקושי. עדיין מצופה מהגבר להיות חזק, יציב וחסון, והתפיסה הזאת מתנגשת כביכול עם ביטוי רגשי או עם בכי וכאב, העלולים להיפתח ולצוף בהליך הטיפולי. רק לאחרונה ראינו את הגברים הבוכים במונדיאל ואת הסיקור התקשורתי הנרחב של ה"תופעה". למעשה, יש עוצמה רבה בכך שאדם נותן מקום לפגיעות שלו. גברים, בדיוק כמו נשים, זקוקים לפעמים לטיפול, ובמצבים כאלה כדאי לחשוב על הצורך האישי ופחות על "מה יגידו".
זה כואב לגעת בפצעים
רבים חוששים ממה שמתרחש במהלך הטיפול ומכך שאינם יודעים מה צפוי להם במהלכו. הם לא יודעים איך מתחיל השיח, מה נכון להם לחשוף בטיפול, על מה לדבר ועל מה לא. חשוב לדעת כי חדר הטיפול הוא מרחב בטוח ומקצועי בו למטופל יש מקום להכיר את עצמו, להבין מה הוא עובר, להגיע לתובנות ולבחור בחירות נכונות עבור עצמו בליווי של איש או אשת מקצוע. המטופל הוא זה שמכתיב את הקצב, ובדרך כלל הדברים קורים בהדרגה. ככל שהקשר הופך לבטוח יותר ומתבסס אמון בין הצדדים, כך נוצר המרחב לפתוח את הקשיים.
לפעמים זה באמת קשה, כואב ואפילו מפחיד לגעת בפצעים, ופעמים רבות אנחנו משתמשים במנגנונים של הכחשה והימנעות, מנגנונים השומרים עלינו, אבל גם מגבילים אותנו. במקרים של אובדן, למשל, קשה מאוד לדבר על האובדן ולבטא את התחושות במילים. הרגש מציף, ולפעמים נוצרת התחושה שהכאב הוא בלתי נסבל. בטיפול, לאט ובזהירות, אפשר לגעת במקומות הכואבים ולפתוח אותם, וגם להפחית מהכאב ולהגיע להקלה. במרחב הבטוח הזה יש מי שיתמוך ויסייע, וקצב ההתקדמות תלוי, כאמור, רק במטופל או במטופלת.
גם כסף וזמן עוצרים אותנו
פנייה לטיפול מצריכה התארגנות: חיפוש המטפל או המטפלת המתאימים, שיחות טלפון לתיאום ראשוני, נסיעה לטיפול, חיפוש חניה ועוד. כל אלה הם לעתים חסמים המונעים את הפנייה לטיפול, כי לא תמיד קל לגייס את הכוחות ולהתארגן. התחושה היא של מכשול נוסף שצריך לעבור, ולכן נדמה שקל יותר לוותר. במקרים כאלה, ניתן לפנות למכונים טיפוליים המציעים מגוון רחב של מטפלים ומטפלות ברחבי הארץ ובשיחת טלפון אחת מסייעים למטופל או המטופלת למצוא את איש או אשת המקצוע המתאימים.
עוד בנושא:
5 טעויות שאנשים עושים בזמן טיפול פסיכולוגי
5 שאלות שתמיד רציתם לשאול פסיכולוג
טיפול דורש גם התגייסות ומשאבים - אנרגיות, יוזמה, פניות, וגם זמן וכסף. חשוב לזכור שמדובר בהשקעה בעצמך וכדאי למקם אותה גבוה בסדרי העדיפויות, כי לאורך זמן ההשקעה הזו משפרת משמעותית את איכות החיים. אם ההוצאה כבדה מדי, אפשר לחפש אלטרנטיבות נגישות יותר, למשל באמצעות הביטוח, דרך מקום העבודה או במכונים טיפוליים המציעים מחיר מוזל.
ואם אין חיבור עם המטפל?
גם כאן, כמו בכל תחום בחיים, יש חשיבות לכימיה בין הצדדים. במפגש הראשון כדאי לתת הזדמנות לטיפול, אבל אם גם בהמשך קיימת תחושה של חוסר כימייה, כדאי לפתוח את זה מול המטפל. אפשר לדבר על זה, ולפעמים דווקא מהמקום הזה נוצר הקשר. הטיפול הוא הזדמנות "להתאמן" על שיתוף ולדבר על רגשות ביחסים, מדובר במרחב בטוח שאפשר להציף בו גם את התחושות לגבי הטיפול עצמו. אם הקשר והחיבור לא משתפרים, אפשר כמובן לסיים את הטיפול או לעבור למטפל/ת אחר/ת.
איך משכנעים אדם קרוב לגשת לטיפול?
אם אדם ממשפחתנו או מחברינו הקרובים זקוק, לדעתנו, לטיפול רגשי, כדאי להציע לו את האפשרות באופן גלוי, לתת לזה לגיטימציה. פשוט לומר: 'אולי תלך לטיפול? אני חושבת שזה יכול לעזור לך'. אפשר לשאול: ממה אתה חושש? מה מונע ממך לגשת לטיפול? ולשוחח על זה. אפשר גם לספר על חוויה אישית (אם הייתה כזו): גם אני הייתי בטיפול, וזה עזר לי מאוד. ישנם אנשים שזקוקים לדחיפה הזו, ולפעמים קשה לעשות לבד את הצעד.
אפשר גם לנסות להנגיש את הטיפול עבור אותו אדם, לחסוך לו את שלב החיפושים וההמלצות ולתת לו מספר טלפון של מטפל/ת רלוונטי/ת. יתכן שאותו אדם יסתובב עם מספר הטלפון במשך שנה ורק אז יתקשר, וזה בסדר: לפעמים לוקח זמן להבשיל, וצריך לכבד את זה. חלק מהאנשים צריכים להתרחק מעט מהמשבר, ורק אז הם מסוגלים לפנות לטיפול. כל אחד והקצב שלו.
חשוב לזכור כי טיפול הוא כלי המסייע להשתחרר מחסמים ומדפוסים לא מיטיבים, להכיר את עצמך, להבין את עצמך, להבין מה עושה לך טוב, מה עושה לך רע, מהם האתגרים העומדים מולך ואיך הם קשורים להיסטוריה האישית והמשפחתית שלך. לפעמים אנחנו בוחרים באופן לא מודע בדפוס הקבוע שלנו, ושיחה על הנושא מסייעת לנו לבחור אחרת כדי להיטיב עם עצמנו. קיימות אפשרויות של טיפול במחיר מופחת (גם אצלנו במרכז אלה), ועל כל שאר החסמים אני מקווה שתצליחו להתגבר בזכות הכתבה הזאת.
מרינה שטרק היא עו"ס MSW, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומנהלת קלינית במרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן