כשאנו מדמיינים יחסים בין הורה לילד, לרוב הדימוי יהיה של הורה הדואג לצרכיהם הפיזיים והרגשיים של ילדיו. אך ישנם מצבים בהם הילדים הם הדואגים להוריהם, מצב זה נקרא היפוך תפקידים במשפחה - (role reversal) או ילדים הוריים. מונחים אלו מתארים התנהגות של ילד שבמסגרתה הוא מתפקד כבן הזוג של ההורה או כהורה בעצמו עבור יתר בני המשפחה, ולעיתים גם עבור ההורה עצמו. לרוב יהיו אלו האח או האחות הבכורים או הילדה החזקה מבין האחים במשפחה שייקחו על עצמם את התפקיד.
התפקיד ההורי יכול להתבטא בשתי דרכים עיקריות. הראשונה היא הורות אינסטרומנטלית - הכוללת תפקידי משק בית כמו עזרה בשטיפת כלים, סיוע בהכנת שיעורי בית, בישול, ניקיון הבית ועוד. הדרך השנייה היא הורות אמוציונאלית, שכוללת היבטים רגשיים של הילד כלפי בני משפחתו, כגון ניחום, עידוד, הרגעה ועוד.
הורות מסוג זה לרוב קשה יותר עבור הילד ההורי. במקרים רבים ההורה הופך לתלותי והיפוך התפקידים לא ייתפס כבעיה, אלא כמצב נתון שאין בו ברירה. אולם גם אם נדמה אחרת, מרבית הילדים לא הגיעו לבשלות נפשית הנדרשת למילוי צרכים אלה. דוגמה להיפוך תפקידים רגשי עולה מדברים שאומר ל' בן 11 שהוריו התגרשו: "אחרי שאני משכיב את האחיות שלי לישון, אני יושב עם אמא על הספה והיא מספרת לי מה עבר עליה היום, אני לא מספר כי אין לי מה, אצלי הכל בסדר".
למה זה קורה?
ילדים יכולים להפגין התנהגות הורית במצבים שונים, שלרוב נובעים ממצבי לחץ ומשבר כגון: מחלת הורה, גירושי הורים, התמכרויות של ההורה ועוד. לעתים מדובר במשפחות חד הוריות או משפחות שחוו אובדן, בהן אחד מההורים נעדר וקיים רק הורה אחד כדמות עבור הילד. הילד רגיש לצרכי ההורה, חש את בדידותו וקרוב לצרותיו היומיומיות-קיומיות. כך נוצר היפוך תפקידים. הילד ההורי מקבל חיזוקים על תפקידו זה ומרגיש בוגר מכפי גילו.
במצבים בהם הורה נפטר, הילד ההורי מבקש לסייע להורה שנותר, להגן עליו והוא לא פנוי לתהליך אבל ועיבוד של האובדן שהוא עצמו חווה. אצל ילדים אלו נראה גם חרדה גבוהה לשלומו של ההורה שנותר, כך אומרת ד' שאמה נפטרה ממחלה "כשאבא יורד לזרוק את האשפה, אני מחכה ליד הדלת עד שיחזור ואז אני מחבקת אותו חזק".
להיפוך התפקידים יש השלכות ארוכות טווח
להיפוך התפקידים שתי משמעויות עיקריות. מצד אחד, יש בהורות של ילדים אמפתיה ואחראיות, ילדים אלו יהיו רגישים יותר לזולת ויחוו עצמם כבעלי מסוגלות לסייע לאחר. מצד שני, כשהאחריות והסמכות שניתנות לו הופכות להיות תלותיות, הן פוגעות בהתפתחותו האישית, גוזלות ממנו כוחות או מביאות אותו למקום שאין הוא אמור להיות בו.
עוד בוואלה! הורות:
זה מה שקורה לילדים שלכם כשאתם "מאבדים את זה"
5 דברים שהורים יכולים לעשות כדי לשפר את הדימוי העצמי של ילדיהם
ילד אמור לקבל על עצמו תפקידים בהתאם לשלבי גילו, מצבו וכוחותיו. כאשר הוא נדרש לתפקד כהורה, עלולה להתפתח אצל הילד תחושה שמצפים ממנו למענים של מבוגרים ולא תמיד יש לו את היכולת הרגשית והפיזית להיענות לצרכים אלה, הוא חש מתוסכל ובטחונו העצמי נפגע. בפער הזה שבין היכולת של הילד לבין המציאות, יש סיכון גבוה לכישלון. כאשר הילד לא יצליח בביצוע משימות לא תואמות לגילו, הוא יחוש חווית כישלון שעשויה להוביל לפגיעה בערך העצמי ובתחושת מסוגלותו.
השלכות ארוכות הטווח של המצב קשורות בעיקר להתפתחותו הרגשית של ילדים אלו, אם נוצר קשר של תלות ממושך. ילד הורי לומד כי הוא שקוף, לא נראה, הוא כלי עבור האחרים. דהיינו, הוא למד לראות את צרכי האחרים (כמו הוריו), ואינו מכיר את צרכיו, מחשבותיו, ורגשותיו. יש סיכון שהמבוגר שהיה ילד הורי יעמוד במערכות יחסים רבות (זוגיות, חברתיות ובמסגרת העבודה) בפוזיציה בעייתית, כיוון שהפרספקטיבה ממנה הוא מתבונן על יחסים הנה ריצוי האחר והכחשת צרכיו.
7 שאלות שיעזרו לכם לזהות היפוך תפקידים בבית
- האם הילד מבלה זמן עם בני גילו או מעדיף להישאר עם ההורה?
- האם הילד הפסיק להשתתף בחוגים, פעילויות חברתיות שהיה שותף להן לפני המשבר? למשל הפסיק ללכת למפגשים בתנועת נוער
- האם הילד נמצא בפוזיציה של הורה למול אחיו? דואג לצרכיהם, פועל בסמכותיות כלפיהם
- האם הילד עסוק וחרד לבריאותו של ההורה?
- האם ההורה משתף את הילד בקשיים רגשיים שחווה במקום לשתף בני משפחה, חברים או לפנות לקבלת עזרה מקצועית?
- האם ההורה מוצא את עצמו מרבה לשבח את ילדו על הצלחה בביצוע מטלות הוריות?
- האם יש מערכות תמיכה שהמשפחה נעזרת בהן או שהמשפחה נמצאת בסוג של בידוד והסתגרות?
איך יוצאים מזה?
אם המשפחה חוותה משבר משמעותי ואם עניתם בחיוב על שאלות אלו, ייתכן ואתם במצב שילדכם מתפקד כמבוגר האחראי. מצב זה בר שינוי ולפעמים הוא זמני. כדי למנוע את היפוך התפקידים הורים יכולים לעשות מספר פעולות חשובות כדי להגדיל ולהרחיב את יכולתם להישאר כמקור יציב לביטחון ולהזנה רגשית עבור ילדיהם:
1. להיעזר ברשתות תמיכה משפחתיות, חברתיות וקהילתיות לביצוע התפקידים שהילד ההורי לקח על עצמו.
2. לבדוק האם התפקידים שהילדים לקחו על עצמם תואמים לגילם ומחזקים את דימויים העצמי. כפי שמספרת מ', בת 14 שאמה נהרגה בתאונת דרכים: "אבא עובד קשה כדי שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים אז אני עוזרת בזה שאני קמה בבוקר ומכינה לכולם סנדוויצ'ים. זה יוצא טוב, גם אבא יכול לישון עוד קצת וגם אני מרגישה משמעותית עבור האחים שלי".
3. אם זיהיתם מצז כזה, כדאי לשוחח עם הילד ולומר שאתם מעריכים את עזרתו אך כעת אתם פונים לסיוע ורוצים שהוא "יחזור" למקומו הטבעי כילד.
4. לפנות לקבלת עזרה מקצועית שתוכל לסייע ולכוון ליציאה ממעגל התלות ההדדית ולכינון של מערכת יחסים בריאה. עזרה זו תכלול חיזוק והעצמה של ההורה, סיוע בהרחבת מעגל המשאבים והתמיכה, לצד חיזוקו של הילד למצוא את קולו הייחודי, לזהות את צרכיו ולבטא אותם.
ד"ר שקמה ניצן-בירן היא עובדת סוציאלית קלינית מומחית ואשת טיפול בעמותת "חמניות"