תקופת החגים מכניסה אתם לדיכאון? אתם לא לבד

ככל שמתקרבת עונת החגים, המילים "חג שמח" נשמעות סביבנו בתדירות הולכת וגוברת. עבור חלק מאיתנו אכן מדובר בתקופה שמחה, אבל אנשים רבים מרגישים לחץ, מתח, מועקה ואפילו חרדה לקראת המפגש המשפחתי סביב שולחן החג.

ההתכנסות הסמלית בתחילת השנה מעוררת פעמים רבות מעין חשבון נפש אישי ומעמתת אותנו עם היעדים שהצבנו לעצמנו בשנה החולפת, עם דינמיקות משפחתיות לא פתורות ועם ההשוואה הבלתי נמנעת לבני המשפחה האחרים. גם הפרסומים במדיה עושים את שלהם: התמונות המלוטשות בפרסומות מציגות משפחות פוטוגניות, ילדים חייכניים בבגדים לבנים, ומודלים בלתי אפשריים שמדגישים עוד יותר את הפער בין הפנטזיה לבין המציאות המורכבת, והמאוד לא נוצצת, של רוב המשפחות.

ערב החג, במיוחד כשמדובר בראש השנה, הוא מעין נקודת ציון הגורמת לנו לבחון את הישגינו לאורך השנה ולפעמים גם להשוות את עצמנו לאחרים. איפה אני מבחינה זוגית, תעסוקתית, כלכלית? האם הצלחתי במשימות שהצבתי לעצמי? ואיפה נמצאים בנות ובני המשפחה האחרים לעומתי? ההתכנסות המשפחתית מחדדת את ההבדלים, והנטייה הטבעית היא להתמקד במה שחסר.

חשוב להיות במודעות ולהבין את התחושות שלנו בסיטואציה, להכיר בחולשות ובאנושיות שלנו, להבין שהתחושות שלנו לגיטימיות ולנהוג כלפי עצמנו בחמלה ובסלחנות. זה בסדר להיות אחר, להיראות אחרת, להתנהל אחרת. חשוב שנסתכל על עצמנו בחמלה ובעיניים טובות, נבין שזה בסדר להצטער על מה שאין לנו, ועם זאת לנסות לראות את מה שיש.

ראש השנה מסמל התחלה חדשה, אנרגיות של שינוי והתחדשות, אך לפעמים חלק מהשינויים מצריכים הסתגלות. לעתים, דווקא בתקופה הזו נרגיש תקועים: החודשים מתקדמים, השנה מתחלפת, ואילו אצלנו הכול עומד במקום.

תזכרו כי מדובר בעונת מעבר, וגם היא תחלוף במהרה. האדם סתגלן מטבעו, ובסופו של דבר נחזור כולנו לשגרה. כדאי לנצל את ההזדמנות כדי להציב לעצמנו יעדים חדשים או לקבוע עוגנים עתידיים שיוציאו אותנו מתחושת התקיעות כמו נסיעה לחו"ל, התחלה של קורס חדש או פיתוח תחביב מעניין.

תחושות של לחץ ודכדוך לקראת החג נפוצות בקרב אנשים רבים, אך אצל חלק מאיתנו הן משתלטות על חיי היום-יום, פוגעות בתפקוד התקין וחורגות מגבולות האירוע הנקודתי בערב החג. במקרים כאלה ניתן להיעזר בתמיכה נפשית מקצועית. טיפול עשוי לסייע לנו בהבנת הסיטואציה וב"פירוק" של התחושות שלנו: ממה נובע הלחץ הנפשי? האם זה קשור לאדם מסוים, או לאירוע מסוים שקרה בעבר? אולי משהו בדינמיקה המשפחתית מקשה עלי? אולי הביקורת היא בכלל שלי כלפי עצמי ולא של הסביבה?

ואולי הכי נכון לי לא להגיע לערב החג - ולמה? את כל השאלות והתהיות אפשר להעלות בטיפול. הטיפול עשוי לסייע גם בהצבת גבולות מותאמים, היות שבתוך הסיטואציה של המפגש המשפחתי קיימות בפנינו אפשרויות בחירה רבות (עם מי להגיע, מתי להגיע, על מה לענות ועל מה לא...).

כשם שיש מי שחרד ממפגש עם המשפחה, יש מי שחרד מכך שאין לו משפחה לחגוג איתה. אנשים שנסיבות החיים הובילו אותם לבדידות עלולים להרגיש מצוקה קשה לקראת ערב החג ובמהלכו.
במקרים כאלה, אפשר גם לנסות למצוא אלטרנטיבה שתאפשר לעבור את החג בנעימים ואפילו בשמחה:

• להתנדב בארוחת חג של קשישים או מעוטי יכולת

• לצאת לטיול מהנה בארץ או בחו"ל

• להצטרף לשולחן החג של חברים או של שכנים

• לבלות בבית עם סרט טוב או סדרה בבינג', טייק-אוויי וכוס יין

והכי חשוב - לא להיכנע לתחושת הקורבנות. החג יחלוף, ואיתו גם הדכדוך.

זכרו כי כל אחת ואחד מאיתנו בוחר את נקודת המבט שלו. אפשר לשקוע בדכדוך ולסרב לקבל את מציאות חיינו, ואפשר לקבל את המצב בהבנה, לקוות לימים יפים יותר ולזכור שהכול זמני, החיים דינאמיים, ובכל רגע נתון הדברים יכולים להשתנות.

רחלי מן היא עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית, מרכז אלה להתמודדות עם אובדן