אהבה, חמלה ותשומת לב הן חיוניות ביותר לגידול ילדים עצמאיים, יציבים ומאוזנים. כשאנחנו גדלים בסביבה שלא מספקת את כל אלו - זה יכול להתבטא בשורה של אתגרים שישפיעו מאוד על ההתנהלות שלנו בכל המישורים. ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו יכולים להתבונן פנימה ולהבין למה אנחנו מתנהלים בצורה מסוימת - וגם לפעול כדי להשתפר ולהגביר את השליטה על ההחלטות שלנו.
הפסיכולוגית קייטי גיליס פרסמה מאמר בנושא ב-Psychology Today, שבו היא מסייעת לזהות את הסימנים שעשויים להצביע על הזנחה בילדות - וגם את הפעולות שנוכל לעשות בעצמנו כדי להשתחרר מאחיזתן של חוויות הילדות ולתקן בעצמנו את הנזקים שיצרה הסביבה שבה גדלנו.
1. אם אתם מרגישים שקופים
מרגישים שלאנשים סביבכם לא אכפת ממה שקורה איתכם? האם התחושה הזאת מייצרת אצלכם כעס או תסכול שקשה לכם להכיל? או שאולי אתם פשוט מרגישים שאתם לא מקבלים מספיק מקום בשיחות, במפגשים חברתיים או באירועים? כל אלו הם אתגרים שנחשבים נפוצים מאוד בקרב מי שגדלו בסביבה שבה הם לא הרגישו חלק משמעותי מהתא המשפחתי שלהם. "התחושה שלאנשים 'לא אכפת', נובעת לעיתים קרובות מהעובדה שצרכים דומים לא נענו בילדות. זה מייצר תחושה שלא רואים אותי וששום דבר שאני עושה לא משנה", מסבירה גיליס.
מה אפשר לעשות? ברגע שמזהים את תחושת הפגיעה והכעס, זו יכולה להיות חוויה לא נעימה, אך אחרי שמתגברים על הכאב הראשוני - אפשר להזכיר לעצמנו שאנחנו יכולים לבחור שלא להיתפס לתחושה הזאת ופשוט לתת לה לחלוף. לרגשות, נדגיש, יש נטייה להתעצם ככל שמדחיקים ומטשטשים אותם. מנגד, ככל שתפתחו מודעות לדפוס הזה, כך עם הזמן תפחיתו את השפעתו עליכם.
2. אם אתם מרגישים שאתם צריכים "לתקן" אחרים
ילדים שגדלו להורים שהתמודדו עם אתגרים בריאותיים או נפשיים, מטבע הדברים אולי הרגישו שיש להם אחריות להגן על ההורים שלהם ולעזור להם, גם במקרים שבהם הם בעצמם חוו התעללות מצד ההורים. ילדים כאלו יכולים גם בבגרות להיכנס למערכות יחסים שמבוססות על תלות משותפת, שבהן יש רצון "לתקן" אנשים שיקרים לנו ולעיתים גם "להציל אותם מעצמם".
מה אפשר לעשות? קודם כל, חשוב להבין מה עומד מאחורי הרצון "לתקן" אנשים סביבנו. האם זה נובע מפחד? מחרדת נטישה? האם זה גורם לנו להרגיש חשובים יותר או בעלי ערך? אלו שאלות לא נעימות שחשוב לעסוק בהן כדי להבין איך לנהל מערכות יחסים בריאות יותר, שמבוססות על הערכה הדדית, ולא על תחושה שצד אחד "מושיע" את האחר.
3. אם אתם כל הזמן עסוקים בהשוואות
כולנו משווים את עצמנו לאנשים אחרים וזו בדיוק הדרך להשתפר ולהתפתח עם השנים. עם זאת, כאשר אנשים עסוקים בצורה אובססיבית בהשוואת הגוף, הקריירה ומערכות היחסים שלהם לכל מי שסביבם - זה יכול להיות סימן להערכה עצמית נמוכה או לחוסר ביטחון שחשוב להכיר בו.
מה אפשר לעשות? "כשאנחנו שמים לב שאנחנו משווים את עצמנו לאחרים, כמו לדוגמה אם אנחנו גוללים ברשתות החברתיות ומתמלאים בקנאה, כדאי להניח את הטלפון בצד ולבחור להתעסק בדברים אחרים. אם זה קורה במפגש עם חברים או בעבודה, כדאי לקבל החלטה מודעת להתמקד בדבר אחר. חשוב שנזכיר לעצמנו תמיד שדברים הם אף פעם לא כמו שהם נראים מהצד. הסיפור שלנו שונה משל אחרים, לא טוב או רע, פשוט שונה", מסבירה גיליס.
בנוסף, מומחים רבים מאמינים כי השוואות הן חיוניות והכרחיות, אך הדרך הבריאה ביותר להשתמש בהן היא להשוות את עצמנו לעצמנו, כלומר להבין האם אנחנו במקום טוב יותר או פחות מזה שהיינו בו בעבר.
4. אתם מסבירים ומתרצים יותר מדי
חלק מהילדים גדלים בסביבה שבה רגשות הם דבר שצריך להתבייש בו, או שפעולות מסוימות שהם עושים מובילות לעונשים. בדרך זו, גם בבגרות הם עלולים להרגיש שדברים מסוימים שהם עושים או חווים הם "רעים" ואין להם מקום. "הרצון להסביר בפרטי פרטים הוא מנגנון הגנה המשמש למניעת בעיות או עונשים", מחדדת גיליס.
מה אפשר לעשות? לפעמים, כשאנחנו מדברים יותר מדי, קורה שאנחנו מסתכלים על עצמנו מהצד ומבינים את זה באיחור. במצבים כאלו, כדאי לקחת נשימה ולהזכיר לעצמכם שאין צורך בהסברים האלו, או כפי שגיליס ניסחה זאת: "אתם לא חייבים לאף אחד תירוצים או הסברים לאיך שאתם מרגישים".
5. אתם סובלים מהפרעות אכילה או משתמשים בחומרים ממכרים
כשילדים סובלים מהזנחה רגשית, הגיוני שיפנו לאוכל או לחומרים אחרים כדי למצוא נחמה ולמלא את החלל. אם גם אתם מרגישים שאתם סובלים מההיקשרות הזאת ובייחוד אם אתם מרגישים שהיא מחמירה עם הזמן, גיליס מציעה גם בהקשר הזה קודם כל להכניס המון מודעות וחמלה להתמודדות הזאת.
מה אפשר לעשות? "שימו לב מתי אתם מושיטים יד לאוכל או לחומרים אחרים. מה אתם מרגישים כשזה קורה? האם זה נובע משעמום? מריקנות? עבודה עם מטפל המתמחה בהפרעות אכילה או בהתמכרויות בהחלט יכולה לעזור להגביר את המודעות הזאת ולהבין את המנגנונים העמוקים שהובילו לפיתוח ההיקשרות הזאת".