במשך המון שנים, גיל המעבר היה משהו שנשים סבלו ממנו בשקט, אפילו מעט במבוכה. אבל בשנים האחרונות יותר ויותר נשים משנות את השיח הזה ומציפות את הקשיים שהתקופה הזו מביאה איתה, וגם את היתרונות (כן, יש כאלה). גם הממסד הרפואי שינה את הגישה שלו, ומציע יותר ויותר פתרונות לתקופה המאתגרת הזו.
"הגיל הזה, שמהווה כיום פרק זמן כה משמעותי וארוך בחיי האישה, מתחיל לקבל הכרה כ'גיל הראשון'", אומרת ד"ר פאני בר לוי, גינקולוגית בכירה, ומוסיפה כי כיום כל אישה יכולה לבחור איך לשפר את החיים שלה ולדבר באופן גלוי על ההתמודדויות, התופעות וההשלכות של הגיל. אם בתחילת המאה ה-20 תוחלת החיים של האישה הייתה בממוצע כ-45 שנה, הרי שכיום גיל התמותה הממוצע אצל נשים הוא 85. כלומר: נשים חיות ובועטות המון שנים אחרי גיל המעבר, ולכן מחפשות את הדרך גם לשפר את איכות החיים.
למה לצפות אחרי גיל 50?
גיל המעבר בא לידי ביטוי באופן שונה מאישה אחת לאחרת, ויכול להביא עמו שלל תסמינים שונים. החל מגלי חום, מועקות נפשיות, שינויים במצב הרוח, יובש נרתיקי, ירידה בחשק המיני, דליפת שתן, דלילות שיער, הפרעות שינה ועוד. אצל רוב הנשים מתחיל שלב זה סביב גיל 50.
"מנופאוזה היא בעלת השפעות והשלכות ישירות על הוואגינה ותפקודה. מדובר בשלב שבו תתרחש לרוב הפסקת הווסת, והירידה בהורמונים הנשיים, פרוגסטרון ואסטרוגן, הסבירה ד"ר בר לוי. הנה הבעיות הנפוצות, והפתרונות:
1. גלי חום
מדובר בתלונה השכיחה ביותר והסימפטום הקלאסי של גיל המעבר. גלי חום נגרמים באופן ישיר בשל הירידה ברמות ההורמונים הנשיים.
איך מטפלים? טיפולים מסורתיים ויעילים כוללים טיפול אסטרוגני הורמונלי חלופי. לצדם קיימים היום טיפולים הורמונליים זהים ביולוגית, שעל אף שהם פחות מקובלים בקרב מרבית הקהילה הרפואית, משום שאינם תרופת מדף, הם מותאמים אישית למטופלת, ועשויים להוות טיפול יעיל בגלי חום ויתר תסמיני גיל המעבר.
2. יובש נרתיקי
ליובש הנרתיקי (GSM) נלוות גם השפעות משניות כגון: דלקות חוזרות, כאבים בזמן יחסי מין וחוסר נוחות תמידי. אלה גורמים ברוב המקרים להימנעות כללית מקיום יחסי מין, ולכך השלכה ישירה על רמת שביעות הרצון הכללית והזוגית. יובש נרתיקי מביא עימו אי נוחות כללית בנרתיק שלפעמים מתבטאת בגרד, בתחושות חיכוך לא נעימות עד כאבים של ממש בזמן יחסי מין. בשנים האחרונות יותר ויותר מדברים על תסמונת Gsm כחלק מהשפעות לגיל המעבר, והכוונה היא לביטוי הנרתיקי של היובש, שגורם גם לאי נוחות כללית במערכת השתן.
איך מטפלים? הטיפול ביובש נרתיקי מבוסס על מריחת משחה הורמונלית. במקרים יותר קיצוניים ישנם גם טיפולים בגלי רדיו משולבים במיקרו-נידלינג, שמאפשרים שיקום הנרתיק על ידי 'פציעה מבוקרת'. טיפולים אחרים הפועלים לשיקום הנרתיק ניתנים במרפאות הפרטיות וכוללים למשל PRP המבוסס על פלזמה שנלקח מהדם של המטופלת.
3. ירידה בליבידו
אחד הסימפטומים הווגינליים המובהקים בגיל המעבר הוא הירידה בחשק המיני ובתפקוד המיני, שבאה לידי ביטוי גם בתכיפות יחסי מין וביכולת לחוות אורגזמה. הירידה רמת ההורמון הנשי אסטרוגן, גורמת לירידה בחומרי הסיכה הנרתיקיים ובאלסטיות של הנרתיק, לצד הירידה בזרימת הדם אליו, מה שפוגע באופן ישיר ובלתי נמנע בקושי לחוות אורגזמה, עד לכדי קושי ביחסי מין והיצרות הנרתיק בזמן יחסי מין. מכאן קצרה הדרך לפגיעה בהנאה המינית ולתסכול רגשי, שגורר אחריו מעגל קסמים של הימנעות מיחסי מין וחוסר יכולת להנות מהם.
איך מטפלים? הטיפולים האפשריים רחבי טווח וכוללים החל מטיפול הורמונלי חלופי פומי או מקומי, ועד טיפולים חדשניים יותר כגון פלט הורמונלי קבוע בגוף.
4. בריחת שתן
תקופת המנופאוזה מגבירה את האפשרות לסבול מתופעת בריחת שתן ותכיפות במתן שתן. בין הגורמים לכך, היחלשות הרקמות באזור דרכי השתן, הנגרמת מהירידה בהורמון הנשי, לצד היחלשות שרירי רצפת האגן הנגרמת כתוצאה מלידות ועד צניחה של שלפוחית השתן. בגיל המעבר יש תסמונות מעורבות של בריחת שתן, שמאפיין אותן אי נוחות כללית ושינוי תכיפות, זה לא בהכרח דליפת שתן קלאסית, וחשוב לאבחן אותה.
איך מטפלים? הטיפולים בבריחת שתן כוללים שינוי באורח החיים כמו למשל הטלת שתן בשעות קבועות, ירידה במשקל, גמילה מקפאין, מיצי הדרים ועוד. כאשר זה לא עוזר, פונים לטיפולים תרופתיים או ניתוח כירורגי שנועד למצבים של דליפת שתן משמעותית.
במצבים מתקדמים יותר, מוצעים כיום טיפולים טכנולוגיים מתקדמים, בטכנולוגיות כגון לייזר וגלי רדיו. במהלך הטיפול, קרני הלייזר מחממות בצורה עדינה את רקמות השרירים השולטים בפעילות שלפוחית השתן ומעודדות את ההתחדשות שלהן. טיפול נוסף אפשרי במצבי בריחת שתן הוא הזרקת בוטוקס: טיפול זמני קצר וקל שגורם לעיכוב בהתכווצות שריר השלפוחית.