צ'יפס, נחשב, ולרוב בצדק, לאחד המזונות שיש להימנע מהם. אבל הוא גם אחד המאכלים החביבים עלינו כתוספת לארוחה, כנשנוש בבילוי, כפתרון מהיר כשאין משהו טעים אחר בסביבה או סתם לכיף. אז האם הוא באמת כזה נורא? אולי יש שיטות או דרכים לשפר אותו? לכבוד יום הצ'יפס הבינלאומי, בדקנו מה צ'יפס בדיוק עושה לגוף שלנו, ומה הדרך הנכונה לאכול אותו.
יש לנו את המתכון לצ'יפס הכי טעים בתל אביב. בתיאבון
אבל לפני שנגיע לחלק האופטימי, בואו נדבר על הסיבות לצמצם את נוכחות הצ'יפס בתפריט שלנו. ראשית, הצ'יפס השרוף, הספוג בשמן שהגיע לצלחת שלנו ממקור לא ידוע הוא באמת מזון רע לבריאות. זאת, בשל השילוב ה"קטלני" של פחמימות פשוטות בתוך שמן רותח (ושרוף). מעבר לרכיבים אלו, פעולת הטיגון עצמה מובילה להיווצרות רעלים מסרטנים מסוג אקליאמידים.
בחלק גדול ממקומות האוכל המציעים צ'יפס, השמן לא מוחלף על בסיס יומי. שמן רותח, העובר את נקודת הרתיחה לאורך זמן, או שמן שחומם וקורר וחומם שוב - מתחמצן, מתעפש והופך למוצר שראוי להימנע ממנו. על זה נוסיף שלפעמים הצ'יפס הוא רק תירוץ לאכילת הקטשופ, המלח ושאר הרטבים העשירים מאוד בסוכר, חומרים טעם וריח מלאכותיים, חומרי שימור ושומן רווי.
חסרון נוסף של הצ'יפס הוא שהוא מאוד טעים, ולמה זה חסרון? אוכל מאוד טעים משבש את היכולת שלנו לחוש בשובע, תמיד נעדיף לאכול ממנו יותר. מערכת השובע שלנו, אותה מערכת שמאותת לנו שאכלנו מספיק, נחלשת כאשר אנו אוכלים מזון מטוגן ומלוח. יש לכך הסברים אבולוציוניים, אוכל מטוגן ומלוח מספק לגוף את מה שבעבר היה פחות זמין לנו, לדוגמה קלוריות ומלח. היום, אין לנו חוסר כזה - אך אנחנו עדיין 'מתוכנתים' להיות מסוגלים לאכול יותר ממזונות אלו.
בעיה נוספת שמציג לו הצ'יפס היא דרך החיתוך. כאשר מוגש לנו בצלחת תפוח אדמה בשלמותו, בצורה כמעט בלתי מודעת, אנו מסוגלים להעריך מהי כמות האכילה הנכונה לנו. אנו יכולים לספור ולהעריך 'תפוח אדמה אחד, שניים' ולהעריך את הכמות המתאימה לנו. בצ'יפס, ההערכה הזו נעלמת. אנו יכולים להגיע לכמות של כמעט 4 תפוחי אדמה במנת צ'יפס מבלי לדעת שזו הכמות שבחרנו לאכול. כ- 10 יחידות צ'יפס בינוני נספרות לרוב כמנת תפוח אדמה שלם. כמה מאתנו ספרנו או הערכנו את מספר יחידות הצ'יפס במנה שלנו?
ובכל זאת, הוא טעים ומנחם וכייפי ואנחנו בעד לשלב אוכל שכזה בתפריט שלנו, אז איך עושים את זה נכון יותר?
אשלגן, מגנזיום ו-B6
חשוב לדעת שיש יתרונות לתפוחי אדמה מבחינה תזונתית: הם דלים יחסית בקלוריות; מקור מעולה לאשלגן, מגנזיום ו-B6, וזמינותם יחסית גבוהה בהשוואה למוצרים אחרים מהצומח. מינרלים וויטמינים אלה נמצאו קשורים בהפחתה של לחץ דם והופעת מחלות לב וכלי דם. תפוח אדמה מכיל גם נוגדי חמצון, ואם נבחר בבישול, אפייה או טיגון עם הקליפה - נאבד פחות מהם.
כך שהבעיה העיקרית היא לא בתפוח האדמה, אלא באופן הכנתו. כך שאם נבחר להכין אותו בתנור עם שמן זית ותבלינים, נקבל תוספת משביעה ובריאה הרבה יותר.
איך בכל זאת אפשר לאכול צ'יפס בריא יותר?
- בוחרים להכין צ'יפס בתנור - אותן רצועות, עם מעט מלח ושמן זית.
- כדאי להוסיף למנת הצ'יפס ירקות ומנת חלבון שאיננה מטוגנת, כגון: חזה עוף או בשר רזה.
- רצוי לחתוך את תפוח האדמה רצועות גדולות , בדרך זו נספג פחות שמן בכל יחידה. מכאן שצ'יפס קנוי מסולסל הוא בעל שטח הפנים הגדול ביותר ולכן סופג הכי הרבה שמן.
- צ'יפס מוכן מטוגן מראש במפעל, כך שגם אם מכניסים תנור, הוא עדיין נחשב למטוגן ומומלץ לא להוסיף שמן נוסף להכנה.
- בזהירות עם הרטבים - נסו להימנע מרטבים או בחרו רטבים דלים בשומן ובסוכר. לדוגמה מיונז 5% או קטשופ מופחת סוכר, ובכלל לזכות שהעיקר הוא הצ'יפס ולא הרטבים.
- העצה האחרונה ואולי גם הקשה ביותר לביצוע: הגבילו את כמות אכילת הצ'יפס בפרט והמטוגן בכלל. אם אתם מרבים לאכול בחוץ, תכננו מראש מתי תאכלו וכמה. התכנון יעזור לכם להגביל את כמות האכילה.
- והכי חשוב, כשאתם כבר בוחרים לאכול, תהנו מכל ביס
דקלה דוד היא דיאטנית בריאטרית במכבי שירותי בריאות