אל תשאלו נשים אחרי לידה אם כיף להן. יש סיכוי גדול שהן סובלות

"בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים וְתִתְעַצְּבִי כְּשֶׁבִּזְרוֹעוֹתַיִךְ עוֹלֵל בִּטְנֵךְ וְלֹא תּוּכְלִי לְשֵׂאתוֹ עוֹד, תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים וְכֹחֵךְ תָּשׁ הַמַּשָּׂא כָּבֵד, נַפְשֵׁךְ רְצוּצָה לְאַלְפֵי שְׁבָרִים וּבְכָל שֶׁבֶר נִבָּטוֹת פָּנַיִךְ וְהַדָּם עֲדַיִן נִגָּר, בְּרֹאשֵׁךְ מְזַמְזֵם, "יְלָדִים זֶה שִׂמְחָה" אֲבָל, אֶצְלֵךְ זֶה עֶצֶב וְלִבֵּךְ דַּלְתוֹ נָעַל. בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים בְּעֶצֶב תַּבִּיטִי בַּפָּנִים הַלֹּא מֻכָּרוֹת וְתָחוּשִׁי כַּחֲתוּלָה מְרֻקֶנֶת שֶׁאֵין חָלָב בַּעֲטִינֶיהָ נוֹטֶשֶת גּוּרָהּ כִּי לֹא יְכוֹלָה לוֹ, וּכְלִמָּה וּכְאֵב אוֹתָךְ מְצִיפִים וְאֵין אִישׁ אוֹתָךְ יָבִין, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים". (לאה צבי)

לפני 14 שנים הייתי בהיריון בפעם הראשונה. באחד הימים בתקופת ההיריון חבר מהעבודה הסתכל עלי ואמר "איזה כיף הולך להיות לך אחרי הלידה". ואני באותה תקופה הבנתי לגמרי על מה הוא מדבר, היה לי ברור שחופשת הלידה תהיה אחת התקופות הטובות בחיי. כמה חודשים אחרי אותה אמירה שנאתי אותו על המשפט הזה. לא הבנתי על איזה כיף הוא וכל יתר העולם דברו. הייתי בודדה ומשועממת, חשבתי שלכולן כיף בחופשת לידה ורק לי לא. כי תמיד ספרו לנו שבעצב נלד בנים, אבל שילדים זו שמחה.

סיבוך הלידה השכיח ביותר הוא קושי רגשי לאחר הלידה. כ-15 אחוזים מהנשים בהריון ואחרי לידה יסבלו מדיכאון וחרדה אחרי לידה. כלומר, בישראל, בשנת 2021, 27,711 נשים סבלו מחרדה ודיכאון אחרי לידה. חוסר תיאבון, קושי להירדם, תחושת ריקנות, עצבות, קשיי ריכוז, פחד להיות לבד עם התינוק, מחשבות שליליות כל אלה הם סימנים לדיכאון וחרדה אחרי לידה. כ

פי שאורנה פיטוסי מספרת בספר הדובה הגדולה "הכול היה שחור וכבד וחזר על עצמו. כל הימים נראו בדיוק אותו דבר. הכול היה חסר טעם וחסר תכלית. אפילו לא עצוב. בעצב יש עוד איזושהי חיות. ככה שאפילו לא הייתי עצובה". וכאמור אורנה לא לבד. אבל ילדים זה שמחה.

נשים עם דיכאון אחרי לידה סובלות גם מהתסמינים שהוזכרו לעיל וגם מהתחושה שכולן מאושרות ורק הן לא, שהן אימהות לא טובות, שמשהו "דפוק" אצלן מפני שאף אחת לא ספרה להן שככה זה. ובאמת מי סיפרה שככה זה ומתי היה זמן לספר? בקורסי הכנה ללידה מלמדים כיצד לטפל התינוק, מתי מקבלים אפידורל, אך לא על קשיים רגשיים של האמא לאחר הלידה, בטיפות חלב אין מספיק נשות מקצוע שיכולות לאתר ולטפל בנשים עם דיכאון אחרי לידה, בפרסומות כל האימהות נראות מאושרות, בהיסטוריה נשים פיללו להפוך לאימהות. הרי ילדים זה שמחה, אז איך אפשר לדבר על עצב?

בריאותן הנפשית של אימהות חשובה, ואני לא פוחדת להגיד את זה. אני לא פוחדת מהסטיגמה ולא פוחדת להרתיע נשים מלדבר על המצב הנפשי שלהן. להפך, אני יודעת שכך יותר נדבר על זה, וכך נשים עם חרדה ודיכאון אחרי לידה לא ירגישו בודדות. היום (ראשון) מציינים בארץ ובעולם את היום הבינלאומי לבריאות הנפש של אימהות. ביום זה אנו דורשות מהמדינה לא רק לעודד נשים ללדת, אלא גם לדאוג להן אחרי לידה. יש להשקיע משאבים באיתור וטיפול בנשים עם קשיים רגשיים אחרי לידה, להרחיב את המענים בתחנות טיפת החלב, לתקצב תוכניות קהילתיות לתמיכה באימהות ולתקצב תוכניות סיוע מטעם המוסד ביטוח לאומי.

וגם לכולנו יש תפקיד. כולנו מכירים נשים אחרי לידה, בואו לא נשאל אותן אם כיף להן ולא נקבע שהן בטח נורא מאושרות. בפעם הבאה שנפגוש אישה אחרי לידה בואו נשאל אותה אם היא סובלת, אם קשה לה. אולי השאלה תיתן לה לגיטימציה לדבר על הקושי, אולי היא תרגיש שהיא בסדר, שהיא לא לבד. ואם היא תספר שקשה לה, שהיא סובלת, לא ישנה, לא אוכלת, חושבת מחשבות שליליות, יש מה לעשות - לפנות לטיפול, עודדו אותה לפנות לטיפול. ואל תגידו לה שילדים זה שמחה, אגב זו לא גם לא הייתה כוונת המשורר.

ענבל אביב היא מנהלת הפורום למען נשים אחרי לידה של ויצו