"כל האור מזמן הלך לו אל תלך לי גם אתה/ בוא כבר אבא בוא כבר אבא/ בוא ושב איתי מעט" ככה נהגתי לשיר ליהל, היום בת שש, לפני השינה עד שלילה אחד הפצירה בי "אבא תפסיק לשיר זה מפריע לי להירדם", סהר אחיה (שנה ותשע) לעומת זאת לא עוצם עיניים מבלי שאני מריץ את השיר בשבע גרסאות ווקאליות שונות שהוא מעריך מאוד.
אתם לא מתבלבלים זה אכן שירה של לאה נאור שהחלפתי בו את המילה אמא במילה אבא והסיבה שביצעתי את הפיגוע התרבותי הזה היא כי רציתי לשיר לילדי את השירים שאיתם הרדימו אותי ולהעביר את ירושת ילדותי היפה אליהם - אבל מה לעשות שאת ילדי מרדימים שני אבות? ומה לעשות ששירי ערש ששר אבא לילדיו לא מצאתי? ובטח לא כאלו שהם נכסי צאן ברזל.
אני קם בחמש וחצי בבוקר כדי שבשעה שש וחצי ילדי יוכלו לפגוש אדם ראוי שמסוגל לחייך אליהם ולעשות להם בוקר שמח, אני מעיר, מחבק, מנשק, מלביש ומתקתק, מסיע לגן ומבשל ומחזיר חזרה, מקלח, שוב משחק איתם ומשקיע את כל מה שנדרש ביום בילדי ואז, הו אז, בלילה במיטה שר להם שיר ששיבשתי, כדי שיהיה לי מקום באירוע ולהם חיבור לאבא, ובסיום השיר מקריא להם סיפור שהוא לרוב כזה שבו אני משחק דמות של אמא. ולא שיש לי משהו נגד דראג או נגד אימהות - פשוט בא לי להקריא להם סיפור שנוכל לחלוק אותו בהתאמה למי שאנחנו, שימצאו את עצמם ואני את עצמי ושהחוויה תהיה כזאת שכל מסר שיעבור ממנה ירכב על הדמיון הזה היישר אל ליבם ומוחם הגדלים. עניין שיר הערש היה בעיה קטנה שהחלפת מילה פתרה ובא לילדותם של ילדי גואל, עניין הספרים כבר היה - סליחה על משחק המילים - חתיכת סיפור.
איפה אבא בשירים? איפה אבא בספרים? התשובה לשאלה הזאת לשמחתי ולצערי כבר לא תואמת את איפה שאבא באמת נמצא בזמנים שאנחנו חיים בהם, אם פעם "אבא הלך לעבודה ישוב עם צאת הלבנה" ואל תתבאסי, בבוקר תחכה לך מתנה. הרי שהיום כמעט בכל בית אבא נוכח הרבה יותר מפעם. אבא שותף בחינוך, אבא מקלח, אבא עושה תסרוקות (או לפחות מנסה), אבא מחבק ושר ומקריא סיפורים, אבא בוכה ואבא נמס לרגלייך ילדה, כי מי עוד בעולם יכול לגרום לו לשבת בכיסא של הבובה ולעבור סדנת איפור ולתת לאמא להעלות את זה בסטורי קבל עם ולייקים? אז איפה, איפה, איפה אבא בשירים ובסיפורים?
אל תפספס
"על מה אתה מדבר? יש לי פה מלא ספרים על אבא. תגיע לחנות", הטיפה לי המוכרת בסטימצקי, אז הגעתי ומצאתי את "אבא עושה בושות", "אבא עושות קוקיות" ואת "הלו הלו אבא". על הנייר (שוב סליחה על משחק המילים) יש התפתחות מטורפת בתחום, מבדיקה שלי מסתובבים בשוק הספרים בערך עשרים וחמישה ספרים, חלקם באמת נפלאים, שתוכלו למצוא בהם את אבא כדמות מרכזית, העניין הוא שרובם יצאו בהוצאה עצמית וקשים להשגה, חלקם נעלמו אחרי מהדורה אחת, אחרים כשלו בחנויות ומה שנשאר כבר נתון לחסדי המלאי בחנות הספרים (ואל תבנו עליו). "אני בקושי מכירה, אולי ארבעה ספרים", ענתה המוכרת מצומת ספרים.
אני רוצה למצוא יותר. יותר ספרים שבהם אבא נוכח בסיפור כדמות ראשית מעצימה או לפחות לצדה של אמא. ספרים שבהם אבא רגיש ומתרגש, שבהם אבא נותן דוגמא לחלוקת הנטל, שבהם אין גבולות מגדריים הוריים. אני רוצה לשכב עם ילדי במיטה ולהרגיש שאנחנו מקריאים משהו שהוא באמת שלנו ברגע האינטימי ובונה האישיות הזה שאני חולק איתם. אז התיישבתי לכתוב, כי מי שמתלונן צריך לבוא עם הפתרון. בספר "אבן הקסמים של יהל ואבא" נמצא כל מה שחלמתי שיהיה בספר ילדים שמוקדש לקשר של אבות וילדים. והמבט שלהם בעיניים כשיש התאמה בין המספר לסיפור שווה הכול. אני רוצה עוד ספרים כאלו, עוד הרבה. רק בשביל המגוון השוויוני ובשביל הילדים. ואם אתם מכירים שיר ערש טוב על אבא, אני אשמח להכיר גם אותו.
לרכישת הספר "אבן הקסמים של יהל ואבא" לחצו כאן