5 טעויות שכל ההורים עושים בנושא גבולות

השאלה איך מציבים גבולות לילדים חוזרת על עצמה בכל הדרכת הורים, ובצדק - כולנו רוצים להיות מסוגלים לומר "לא" בלי שזה ישרוף יום שלם. אז למה זה כל כך קשה? מנחת הורים מסבירה

דורית חרמון
24/01/2022

אם יש נושא אחד שהורים תמיד רוצים לעסוק בו בכל סדנת הורים או הדרכה בקליניקה זה נושא הגבולות. הורים רבים שואלים איך מציבים גבולות בהצלחה, בלי בכי, כעס או התקפי זעם, כך שהילד יקבל את זה באהבה. אז נתחיל מהסוף - זה לא באמת אפשרי.

הנה 5 מיתוסים בנושא גבולות שרוב ההורים צריכים לשחרר.

עוד בוואלה!

החוג הזה יכול לעזור לילדים שלכם לווסת את הרגשות שלהם

לכתבה המלאה

1. מי אחראי לשמור על הגבול?
הורים רבים חושבים שהאחריות לשמור על הגבול היא של הילד, אבל זו טעות. האחריות לשמור על הגבול או להגיב כשהילד עובר אותו היא רק עלינו. ילדים, וגם מבוגרים, מרשים לעצמם לעבור את הגבול לפעמים, בעיקר כשהוא לא מספיק נחרץ, והאחריות על הגבול היא תמיד על מי שמציב אותו. תחשבו על זה, גם דלת הבית שלנו היא גבול, אבל למרות שכולם יודעים שלא נכנסים לבית של אחרים ללא רשות, כולנו מקפידים לסגור את הדלת של הבית ולנעול. אף אחד מאיתנו לא סומך על אחרים שלא ייכנסו אלינו הביתה. אם אתם מציבים גבול - קחו עליו את האחריות.

2. בהסכמים צריך לעמוד?
המיתוס השני הוא שילדים עומדים בהסכמים. לא, ילדים לא עומדים בהסכמים, בוודאי לא כשהם צריכים לעשות משימות שהם לא אוהבים כמו שיעורים, מקלחות או ללכת לישון. כשהם עסוקים במשחקים שלהם או במסכים, ממש לא מתחשק להם להפסיק, בדיוק כמונו המבוגרים שלפעמים מתקשים לעזוב את המסכים למרות שיש לנו משימות. ההבדל היחיד הוא שעלינו אף אחד לא יכעס.

כי אתם אוהבים שאומרים לכם לא? ילד עצוב(צילום: ShutterStock)

3. לבחור את המלחמות שלנו?
הרבה הורים אומרים שחשוב לבחור את המלחמות או הקרבות עם הילדים. גם אני הייתי אומרת את המשפט הזה, עד שהבנתי שלמילים יש כוח. מלחמות וקרבות מנהלים נגד "אויב", והילד שלנו הוא לא האויב. השימוש במילים האלו מייצר הרגשה של מלחמה, ובלי לשים לב גורם לנו לדבר בשפה כוחנית לילד שלנו. מוטב לומר - אנחנו בוחרים להתעקש על מה שחשוב לנו.

4. ילדים צריכים לקבל את ה"לא" שלנו?
הורים מצפים שילדים יקבלו את ה"לא" שלהם באהבה. בהרצאות האחרונות שלי עשיתי ניסוי ושאלתי הורים כמה חשוב להציב גבולות לילדים והתשובה הייתה שזה מאוד חשוב, 90 אחוזים מההורים אמרו שגבולות זה חשוב. כששאלתי כמה אתם אוהבים ששמים לכם גבולות, כמה אתם אוהבים לגלות שקיבלתם דוח חניה או לשמוע לא מהבוס על חופש שאתם מבקשים - 90 אחוזים אמרו שהם לא אוהבים שאומרים להם לא. ילדים ששומעים הרבה לא במהלך היום, בדיוק כמונו לא אוהבים את זה, ולכן הם כועסים ובוכים.

5. הורה שמציב גבולות הוא הורה קשה?
לפעמים נדמה לנו שאם נגיד לא לילד שלנו אז נעביר לו מסר שאנחנו לא אוהבים אותו, בוודאי כשאנחנו הרבה שעות לא בבית או עסוקים. בלי לשים לב אנחנו אומרים כן, עד שנמאס לנו, היכולת שלנו להכיל נגמרת, ואז כמו כוס מים שעולה על גדותיה - הנוזל גולש. בסוף מרוב "כן" וקבלה, פשוט נמאס לנו להכיל ולתת ואז אנחנו מאבדים את זה מול הילדים.

אז איך כן מציבים גבולות?

בונים תשתית טובה ליחסים - זה הבסיס לכל תהליך של הצבת גבולות. ככל שהיחסים יותר טובים, כך היכולת להשפיע על הילד ולהציב גבולות קלה יותר. יותר מזה, ביחסים טובים אין צורך כל הזמן להציב גבולות, וקל יותר לקבל שיתוף פעולה והקשבה מהילד. אחת הדרכים הכי טובות לבניית יחסים היא זמן איכות, כזה שעושים עם הילד פעמיים בשבוע, 15-20 דקות ושם מעניקים לו 100 אחוז תשומת לב, בלי מסכים ובלי שיחות חינוך, אלא רק נהנים מחברתו.

בוחרים על מה מתעקשים ועל מה מוותרים - בהורות אי אפשר להתעקש על הכל, ולכן חשוב להחליט מה באמת חשוב לכם, ועליו אתם מוכנים להתעקש, ואיפה אתם מוכנים לנהל משא ומתן או פשוט לשחרר וזהו. אחת הסוגיות ששווה לשקול אם נכון להתעקש עליה היא סוגיית המקלחות שמעסיקה הורים ערבים שלמים. מניסיון ילדים לא נהיים חולים בלי מקלחת ואפילו לא ממש מסריחים בטח לא אחרי יום-יומיים. ברגע שאנחנו מפסיקים לריב על זה, ילדים נכנסים להתקלח הרבה יותר בקלות.

גבולות יעילים מתחילים ביחסים טובים. אבא ובת מתחבקים(צילום: ShutterStock)

מבינים שהגבול יישמר רק אם אנחנו נשמור עליו, ושחשובה הנוכחות ההורית כדי לשמור על הגבול. אי אפשר לשמור על גבולות בשלט רחוק או לדאוג שהמסכים ייסגרו בצעקות מהצד השני של הבית. אתם רוצים שהוא יכבה את המחשב? גשו אליו כמה דקות קודם, תזכירו לו את הסיכום, תאפשרו לו לסיים את המשחק, ואם הוא לא סוגר לבד - ייתכן שאתם תצטרכו לכבות לו.

מבינים שמותר לילד להיות מתוסכל, כועס ולא מרוצה, ולכן מאפשרים לו להביע את רגשות הכעס שלו והתסכול, בלי לכעוס על זה שהוא לא מרוצה. אם יש התקף זעם, אפשר להביע אמפתיה לקושי של הילד, להגיד לו שאנחנו מבינים שהוא כועס, מתוסכל וזהו. אפשר להציע חיבוק אם זה מרגיע ואם לא פשוט לעזוב אותו בשקט. אם קשה לכם להכיל את הבכי והצעקות, צאו מהסיטואציה - לכו לחדר אחר ותחזרו אחרי כמה דקות. לפעמים דווקא כשאנחנו משחררים את הלחץ מהילד ועוזבים אותו הוא נרגע הרבה יותר מהר.

ולסיום, מבינים שכדי להציב את הגבול נהיה חייבים לשלם מחיר של זמן ואנרגיות שלא יאפשרו לנו לעשות אולי את כל מה שרצינו ואפילו ישבשו לנו את הערב או את הבילוי. כשאנחנו מבינים שיהיה מחיר ומוכנים לשלם אותו, יש בנו נחישות שתאפשר לנו להעביר את המסר בדרך הרבה יותר בטוחה.

דורית חרמון היא מנחה להורים מאותגרי מערכת החינוך, מלווה צוותי חינוך ומחברת הספר "בשביל הסמכות - הדרך להורות מאושרת, בטוחה ורגועה"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully