כל היום בעבודה? כך תהפכו את הזמן עם הילדים למשמעותי

בחודש שעבר פורסם כאן בוואלה! הורות סקר לפיו הורים רבים מבלים עם ילדיהם פחות משעתיים ביום. הנתון הזה נשמע קיצוני, אבל הוא לא מפתיע. החיים המודרנים הולכים ונעשים אינטנסיביים ותובעניים יותר. עולם העבודה תחרותי יותר במרבית המקצועות, דורש השקעה רבה יותר, שעות רבות יותר וזמינות גבוהה יותר. במקביל, יוקר המחייה עולה והצרכים הכלכליים רבים יותר, מה שגורם לנו לעבוד יותר.

לכן, באופן טבעי, היות ועל מגבלת ה-24 שעות ביממה עוד לא הצלחנו להתגבר, השעות שלנו עם הילדים שלנו מצטמצמות בהתאמה. האם זה בהכרח בעיה? התשובה לכך מורכבת.

קודם כל, קיימים מחקרים, די ותיקים, שטוענים שלא הכמות קובעת אלא האיכות. כלומר, מה שאנחנו עושים בזמן שאנחנו נמצאים עם הילדים חשוב הרבה יותר מכמה אנחנו נמצאים איתם. מה שזה אומר קודם כל זה שכשאנחנו חוזרים מהעבודה, גם אם מאוחר, וגם אם היה קשה ומעייף ומעצבן, אנחנו צריכים לנסות ולשים הכל בצד ולזכור שעבור הילדים שלנו זו תחילה של הזמן המשותף ולא המשך של היום שהיה לנו בעבודה. זה לא קל בכלל, אבל אפשרי.

אחד הטיפים הוא לנסות לעשות ריסטרט בנסיעה, או לעצור כמה דקות מחוץ לבית לפני שנכנסים כדי ליצור הפרדה בין התחומים, לנשום עמוק, אולי לעצום רגע עיניים ובעיקר להזכיר לעצמנו שאנחנו הולכים עכשיו למקום ולאנשים (הקטנים) שהכי חשובים לנו ושהזמן הזה מוגבל (עד שילכו לישון...) וחשוב מאין כמוהו לרווחתם והתפתחותם.

מעבר לכך, בגלל שהזמן המצומצם הזה שלנו עם הילדים הוא בדרך כלל בשעות הערב, הוא כולל הרבה "עבודה מנהלית": ארוחת ערב, מקלחות, צחצוח שיניים, סידור ילקוט ובדיקה שכל השעורים נעשו. שלא לדבר על כל העבודה שהצטברה מכל היום (כלים, כביסות וכל השאר) שמחכים לנו. קל מאוד שהשעות שלנו עם הילדים יתמלאו בדברים האלה. ואם נחזור למחקר שמדבר על האיכות למול הכמות, הזמן שלנו עם הילדים יהיה משמעותי בהקשר למה שנעשה איתו ויותר מכך איך שנעשה אותו.

זה אומר שאנחנו צריכים לחשוב על מה חשוב לנו לתת לילדים שלנו ולשהדברים האלה יהיו שזורים בשעות שיש לנו איתם: להספיק לעשות משהו קטן ומשמעותי, ללמוד ביחד משהו חדש, ליצור משהו או לשחק או להכין ביחד ארוחת ערב. לא צריך הרבה זמן לזה. בארוחת הערב לשבת יחד ולשוחח על מה שהיה היום, ולהעלות שאלות כמו משהו טוב שהיה (הכרת תודה), משהו שלמדתם היום (למידה לאורך החיים), שאלה שמענינת אתכם במיוחד (סקרנות) ולמי עזרתם היום (אמפתיה). לסיים יום בקריאת סיפור יחד, להקריא גם למי שכבר קורא משהו ברמה קצת יותר גבוהה ממה שהוא יכול לבד, לקרוא ערך אחד בספר מדע או המצאות, או לראות סרטון קצר ומלמד ביוטיוב (למשל כאלה של Ted-Ed ) .

מה שהכי חשוב זה לשמור על אווירה טובה. צריך לזכור שלעיתים זה שיש לנו זמן מוגדר לזמן איכות אינו בהכרח מתאים לילדים שלנו. הם יכולים להיות עייפים, עסוקים במשהו אחר או שפשוט לא בראש שלהם. חשוב לא להלחם בזה ולהתעקש כי זה יעשה את האפקט ההפוך. צריך לגלות גמישות ולהתאים את עצמנו אליהם ואל היום המסויים, אבל עדיין, עם כל הקושי, לשים אותם ואת הצרכים שלהם בראש כי זה הזמן שלהם (כן, יודעת שתשאלו ואיפה הזמן שלנו? אבל כהורים יש לנו אחריות ובגלל הזמן הקצר שנותר לנו לפני שהם הולכים לישון, היא באה קודם).

מעבר לכך, אין ספק שיותר זמן עם הילדים מאפשר לנו יותר מגע, יותר הזדמנויות לקשר, ויותר זמינות ברגעים שהם צריכים אותנו (ולא בחלון הזמן שיש לנו). לכן שווה לבדוק גם בלוזים הצפופים שלנו אם יש הזדמנויות, אפילו קטנות להיות יותר ביחד. לבוא יום בשבוע מוקדם יותר (יש יותר פתיחות היום), לעבוד יום מהבית אם המקצוע מאפשר (בחסות הזום) להשאיר כל פעם ילד אחר ביום שישי ליום כיף (ואם תספרו בבית ספר שזו אני שאמרתי - אכחיש בתוקף) וליצור טקסים משותפים עם כל ילד וילדה סביב דברים שמעניינים אותם.

כמובן שחשוב גם לבחון במידת האפשר שהחלופות בזמן שאנחנו לא נמצאים הן איכותיות מספיק, ולא לקחת "את מה שיש" או הכי זמין. נשמע טריוויאלי אבל הכי לא. אבל גם לזכור שהקשר עם ההורים, וההתקשרות הבטוחה שנבנית על זה שכשאנחנו שם אנחנו זמינים וקשובים ועקביים לא ניתנת להחלפה בשום אופן. זה חשוב כי לעיתים אנחנו לוקחים את ההתמודדות עם הריחוק מהילדים ביום יום למקום פחות אפקטיבי.

בסקר של מכון אדלר איתו פתחנו נמצא כי ההורים חווים דאגה רבה, ובשל כך מפעילים יותר אמצעי בקרה על ילדיהם. אם כי חשוב לבדוק ולהיות עם יד על הדופק, אלה באים לעיתים באופן של שליטה ולא של קידום יכולת ניהול עצמי. מעבר לכך הורים מפנים טענות כלפי בית הספר או מסגרת אחר הצהריים, שלפחות באופן חלקי באה לבטא מעורבות ולהגביר תחושת שליטה וביטחון כפיצוי על הזמן הפיזי הקצר.

אם כי זה חשוב, צריך לבחון את המינונים והאופן בו אנחנו עושים זאת, שכן הם עלולים להשפיע על הילדים שלנו ותחושת הביטחון שלהם, על המערכות בהם הם נמצאים ועלינו כהורים, ובחלק מהמקרים להדגים תקשורת לא מקדמת. חשוב לפקח אבל גם במקביל לחנך את ילדינו לניהול עצמי, חשיבה עצמאית ואחראית, קבלת החלטות נכונה ויכולת בחירה, אכפתיות ומצפוניות. אלה יעמדו לימינם לאורך כל הדרך וישמשו אותם גם בעתיד ולאורך כל הדרך.

ד"ר ניבה דולב היא דיקנית הסטודנטים וראש המחלקה לחינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת