מולי ישבה נועה (שם בדוי) בת ה-14, ילדה יפה עם תלתלים ועיניים עצובות שמטופלת אצלי כבר כחצי שנה. ההורים של נועה התגרשו לפני שמונה חודשים בשלהי הקורונה, כשמשפחות רבות בחרו להפסיק קשר זוגי לא בריא. היא ישבה דומעת ואמרה שהנורא מכל קרה: "לאמא יש חבר חדש" מיררה בבכי. "איך היא יכולה לעשות לנו את זה"? אמרה, "עוד לא התאוששנו מהגירושים. וגם, אני בחיים לא אסכים שהוא יהיה בחיי".
אחד הפחדים הגדולים ביותר של משפחה שעוברת תהליך פרידה ופירוק הוא "איך נמשיך להיות משפחה, כשאדם נוסף ייכנס למארג שלנו". בני זוג חוששים שבן/ת הזוג החדשים לא יוכלו לתת מענה לילדיהם כפי שנתן ההורה הביולוגי. אך בעיקר, הילדים מאוד חוששים מכניסת אדם זר שינסה להפוך להורה, ויש ילדים שאף מסבירים שפחד זה גדול עבורם מפחד הפרידה.
בשלב הראשון, מיד לאחר הפרידה ופירוק המשפחה הראשונית, קיים תהליך של היצמדות הילדים להורים וניסיון להפוך ממשפחה אחת לשתיים. מנסים לייצר אט אט שתי משפחות כמעט זהות של הורה וילד/ים, רק בבתים נפרדים. פעמים רבות גם ההורים עצמם מנסים להפחית את עוצמת הכאב הכרוך בפרידה ונפגשים כולם יחד "ממש כמו פעם".
בשלב השני, כאשר מתבצע עיבוד של המצב החדש בנפרדות - ממשיכה המשפחה במבנה החדש שלה תוך קבלת הקיים. הילדים מתרגלים לנווט בין הבתים, בין החפצים, הארוחות השונות, הבגדים הארוזים בתיקים ובמעברים בין שני הבתים. בזמן זה, מדווחים ילדים רבים כי מרחפת "עננת פחד" מהפוטנציאל לכניסת בני זוג חדשים לחיי ההורים.
ההורים שנפרדו, מנסים לפתוח דף חדש בחייהם הזוגיים, פוגשים אחרים ולפעמים אף מוצאים את אותו אדם נכסף. חולף זמן עד שאותו אדם מקבל אישור להיכנס לחיי המשפחה החדשה שנוצרה עקב הפרידה, וכשזה קורה סוף סוף, חלה מעין רעידת אדמה קטנה אצל הילדים. חלקם אף מסרבים להכיר את האדם החדש בחיי ההורה שלהם. הילדים לרוב מביעים חשדנות, בוחנים ומצפים מהזר לסבלנות בתהליכי הקליטה שלו בחייהם.
94% מהישראלים חושבים שזה יכול לעבוד. הילדים עדיין מבוהלים
לקראת חנוכה, חברת דיסני יצאה בקמפיין בינלאומי המתמקד במשפחה משולבת בה אחד ההורים אינו האב הביולוגי של הילדים. לרגל עליית הקמפיין, ערכה דיסני סקר לבדיקת עמדת הישראלים בנוגע למשפחות בכלל ולמשפחות משולבות בפרט. מהסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של 500 נשים וגברים בני 18 ומעלה, באמצעות מכון מחקר get wise, עולה כי 94 מהנשאלים הסכימו שזה אפשרי שהורה חדש שנכנס למשפחה יהיה בקשר טוב עם הילדים שאינם שלו.
אבל במקום ובזמן בו נועה נמצאת כרגע, היא אינה מסוגלת לראות את ההיתכנות הזו. סביר להניח כי גם האמא ובן הזוג החדש יתקשו לראות כיצד תיפתר התסבוכת, אבל לאלו הסבלנים, המתקרבים לאט לאט לילדים, צפוי שכר ראוי, שכן הם בדרך ליצירת משפחה חדשה.
איך עושים את זה נכון?
זה מתחיל בהיכרות בסיסית ובביקורים קצרים וחטופים מחוץ לבית הילדים - בפארקים, במסעדות או בחוף הים וכדומה. ואז מתקדמים לפגישות קצת יותר ארוכות לעיתים בבית הילדים יחד עם ההורה - ארוחת ערב שבת או צפיה יחד בסרט או תכנית טלוויזיה, במשחק קופסא/ דמיון או יצירת פרויקט משותף.
ככל שהילדים והאדם החדש בחייהם מרבים להיפגש, כך מתפוגגים ההתנגדויות והחסמים. ואז מגיע שלב חשוב של יצירת חוויות משותפות. משפחה חדשה כמו בקבוצת חברים חדשה שנוצרת, מתחזקת על בסיס חוויות משותפות. חוויות אלו יוצרות שפה המיוחדת רק להם, יוצרות קרבה ומגדילות את תחושת השייכות והנוחות של השהות יחד.
עוד בוואלה!
לאחר עבודה קשה ותהליך סבלני לכל השותפים, נוצרת משפחה חדשה. משפחה שמורכבת מווריאציה המתאימה רק להם ואולי לא לאף אחד אחר. ואין נכון או לא נכון, אלא מתאים ונח לכולם. והם מתחילים לבלות יחד, ואז להפוך את הבילוי לחוויה ומשם לקשר שיכול להתחזק עם הזמן. וברגע שמתקיימת המשפחה החדשה חוזר השקט לחיי כולם. עם שיגרה המיוחדת להם, דאגה ואכפתיות, בדיוק כפי שקורה במשפחה הראשונית.
זהו התהליך שנועה הולכת לעבור איתי בטיפול. האמא ובן הזוג יצטרכו גם הם להגיע ולקבל הדרכה, כשכוונת כולם היא כזו הנתמכת בסקר שצוין לעיל, לפיו 81 מהישראלים מהישראלים מאמינים שמה שחשוב במשפחה אלו החוויות שצוברים יחד ולאו דווקא קשר הדם.
ד"ר סוזי קגן היא מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים