"הסיוט הכי גדול שלי זה שהבת שלי תהיה בזוגיות פוגענית", אמרה לי לאחרונה חברה טובה. דיברנו על הפחד שלא נוכל לסייע, שאנחנו כהורים נעמוד מהצד ונראה את הסכנה, אבל לא נוכל להושיע. שבן הזוג ירחיק אותה מחברות, ממשפחה, יבודד, יפגע כלכלית, יאיים ואף יפגע בה גופנית. אכן חלום בלהות של כל הורה, וזה תקף גם לגבי בנים. אז מה אפשר לעשות כדי להוריד את הסיכון שהילדים שלנו יכנסו לזוגיות פוגענית?
לפני שנגיע לדרכים לחנך ילדים שיבחרו במערכות יחסים בריאות, חשוב לבהיר: אם אתם הורים למישהו שכבר נמצא בזוגיות פוגענית, או נמצאים בה בעצמכם, מומלץ מאוד לעזוב זוגיות פוגענית עם ליווי של איש מקצוע המתמחה בתחום. כמו כן, יש לציין כי דרכי החינוך שלנו מעלות את הסבירות שהילד יגדל למבוגר בכיוון שרצינו וקיווינו. אך חשוב להבין כי אין כאן תעודת ביטוח, גם לילד יש את הבחירה היצירתית שלו, ויש עוד גורמים משפיעים.
ועכשיו לחלק האופטימי - איך מגדלים ילדים שלא יכנסו לזוגיות פוגענית כבוגרים?
תחושת ערך
בשביל להיות מסוגלת לשים גבול להתנהגות שלא מתאימה לי, אני צריכה להיות מחוברת לתחושת הערך שלי. אדם עם תחושת ערך מבוססת, שמאמין שהוא ראוי ושווה, לא מוכן לקבל התנהגות פוגענית. הוא לא יישאר עם מישהו שפוגע בו. לכן, התפקיד החשוב של ההורים, הוא חיזוק תחושת הערך והדימוי העצמי של הילדים. לחזק את התפישה שלהם את עצמם כאנשים ראויים לכבוד, ראויים לאושר ושמחה, וראויים לזכות לסרב.
זה לא קל, כי לפעמים זה מתנגש עם הרצון שלנו שהם יצליחו, יממשו את הפוטנציאל, יעשו מה שאנחנו רוצים. לפעמים מתוך כוונות ממש טובות - להמריץ אותם, לדחוף, לתקן, אנחנו בעצם מורידים אותם. זה דורש הרבה מודעות, לשאול את עצמי כל הזמן - איך להגיב בצורה שתחזק תחושת ערך?
טיפ מעשי: נסו לסגל הרגלים של חיזוק ערך. להיכנס לחדר ולחייך אליהם, להגיד "אני רק רוצה לראות אותך", לחבק, ללטף, לתת נשיקה, להגיד "אני אוהב.ת אותך, אני מעריכ.ה אותך... שמתי לב ש... היה לי נעים שישבת איתנו", וכיוצא בזה. גם כשאין תגובה מהצד השני, אל תוותרו על טפטוף יומי של "את.ה שווה כפי שאת.ה".
עוד בוואלה!
ובמקביל, נסו להפסיק לבקר. להפסיק לשאול "למה את.ה לא?", או להגיד משפטים כמו "את.ה תמיד... או אף פעם...". אנחנו רוצים שהם יחושו בעלי ערך, גם כשהם מסרבים לנו. יש דרך ביניים בין לוותר לחלוטין, לבין להתעקש על הכל ולתבוע ציות. בדיוק כמו בזוגיות.
מודלינג
ילדים לומדים מהדוגמא האישית שלנו. הם מסתכלים איך אנחנו חיים, ולומדים איך לחיות. חשוב להדגים להם הצבת גבולות לאחרים. הם מסתכלים איך אני מגיבה לפוגענות, וחשוב להדגים להם שאני לא מוכנה לקבל יחס פוגעני. לא מקולגות, לא מהמנהל שלי, לא מבן זוגי וגם לא מהם.
חשוב גם להדגים להם כבוד הדדי - כבוד לאחר וכבוד לעצמי. אני אחראית לשמור על הכבוד שלי. כשאנחנו מכבדים את עצמנו הם לומדים לכבד את עצמם, ומבינים שזכותם לשים גבולות לאחרים. זה החלק היותר קשה ליישום, כי הוא דורש שינוי שלי עצמי. לא פשוט. ולפעמים דרוש טיפול. אבל מניסיוני עם מטופלים, זה אפשרי.
תקשורת
חשוב מאוד ללמד ילדים איך לשמור על תקשורת, ולשמור על הקשר. לא להתנתק. תמיד לשמור על ערוץ פתוח. בגיל ההתבגרות זה קריטי לייצר מערכת יחסים שבה הקשר שלנו איתם נשמר תמיד, גם כשקשה. גם בתקופות שאנחנו "חוטפים אש". לשים את מערכת היחסים בעדיפות ראשונה. לשדר מסר של "אנחנו תמיד כאן. אנחנו כתובת עבורכם. תמיד תפנו אלינו כשאתם בצרה".
כמובן שאם אפשר, נרצה מערכת יחסים טובה ופתוחה, אבל זה לא תמיד המצב. לפעמים זה נראה כאילו הם התנתקו מאיתנו, ולא מתכוונים לחזור לקשר פתוח וחם. לא להתייאש. להמשיך להיות שם בשבילם ולשדר רצון לקשר. ואם המצב קשה, ללכת לקבל הדרכה.
הנושא של זוגיות פוגענית הוא כאוב. אין לנו שליטה על הבחירות של ילדינו. ועם זאת, כדאי לצייד אותם בתפישות וכלים שיעזרו להם לשמור על עצמם. ואת זה מתחילים כבר כשהם ילדים.
יעל כרם היא פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים, התמחות במתבגרים ובוגרים צעירים, במכון אדלר