אחרי 15 חודשים מאתגרים ומורכבים, בחסות משבר הקורונה, פגיעה במרקם החברתי העדין בארץ, לחימה, אזעקות וריצות למקלטים ולממ"דים - נראה שגם אם לא בחרנו בכך במודע, התבוננו יותר בעצמנו ובילדים, ועשינו קפיצת מדרגה בהורות שלנו.
בין העבודה לבית, בין הזום לרכיבה על אופניים, בין המקלחות לטיול ב-1,000 המטרים הקרובים, בין חיבוק בזמן הבום לשהייה משותפת במרחבים המוגנים - ריכזנו בכמעט שנה וחצי הרבה תשומת לב, תובנות ומחשבות לגבי דרכי החינוך שלנו והיכולת שלנו לשנות לטובה את איכות החיים של הדור הבא.
עכשיו, כשהמצב הביטחוני רגוע, יש סימנים של אחדות, והמגיפה נראית בדעיכה, עצרנו רגע כדי לרכז מתוך הדברים שלמדנו השנה, את הדברים שילדים באמת צריכים כדי לגדול להיות מבוגרים עצמאיים ובטוחים בעצמם, כדי שביחד ניצור פה מקום שיותר טוב לחיות בו:
1. אהבה ללא תנאים
רוב ההורים יעידו שהם אוהבים את הילדים שלהם, אבל לפעמים, בלי להתכוון, הם משתמשים בביקורת כדרך חינוך, משדרים שיפוטיות או מציבים ציפיות גבוהות מדי או לא מותאמות. כל אלה, מייצרים אצל הילדים שלנו תחושה שיש תנאי לאהבה, ורק אם הם יעמדו בציפיות ובדרישות המשפחתיות הם יתקבלו ויהיו חלק ממנה. הידיעה שאני אהוב היא חלק בלתי נפרד מתחושת השייכות שלי, תחילה למשפחה ואחר כך לקהילה ולחברה, והיא קריטית להמשך ההתפתחות.
2. בחירה
קל לנו יותר לעשות בחירות עבור הילדים שלנו ו"להחליט עליהם", אבל כדי לאמן אותם לקבל החלטות בעצמם ולמקם אותם בנקודת הזינוק במסע לעבר עצמאות, כדאי שכבר מהגילאים הצעירים ניתן להם את זכות הבחירה (איזה ספר נקריא היום, לאיזה חבר תלכי, איזה חוג יותר מתאים לך ואיזו חולצה תלבש מחר). לא תמיד יש בחירה נכונה, אבל אם תתנו לילד לבחור בעצמו ולהתמודד גם עם ההשלכות - הוא ידע לשכלל את המיומנות הזאת ולקחת אחריות על התוצאה.
עוד בוואלה!
3. גבולות
הילדים שלנו בהחלט זקוקים לסמכות שתדע להוביל, להנהיג ולאמן אותם. עם זאת, הרבה פעמים מתוך הרצון להראות להם את הדרך, אנחנו בוחרים בגישה סמכותנית, המבוססת על כוחו ומעמדו הבלתי מעורער של ההורה. כדי למצוא את שביל הזהב, מציעה הגישה האדלריאנית לגבש סמכות הורית, להיות עבור ילדינו דוגמא ומודל, לאמן אותם בשלבי ההתפתחות השונים, לתת מקום לביטוי האישי של הילד, אך בד בבד להציב גבולות.
על הגבולות להיות מעטים, ברורים וידועים מראש, ומבוססים על הערכים המשפחתיים שבחרנו להטמיע ובהתאם להיגיון החברתי הכללי. אחרי שהילד יבין מה ההיגיון שעומד מאחורי כל גבול שאתם מציבים, הוא יתרגל אותו אתכם בעקביות, וידע מראש מה קורה אם חוצים אותו - הוא יפנים אותו והוא יהיה חלק מהמצפן הערכי שלו.
4. דרכי חינוך מקדמות
יש פער גדול בין הדרך שבה רובנו גודלנו לבין האופן השוויוני יותר שבו אנחנו רוצים לגדל את ילדינו, והפער הזה מתערבב עם שפע הדעות והזרמים בתחום ההורות. כך יוצא שלא מעט הורים מוצאים את עצמם עומדים חסרי אונים מול הילדים שלהם. כדי למצוא מבין כל אפשרויות החינוך שמונחות על המדף את זו שתעצים אתכם, תקנה לכם יחסים טובים עם הילדים שלכם ותגדל אותם להיות מסוגלים, בעלי יכולת ותחושת ערך טובה - אני ממליצה לכוון לשיתוף פעולה. עצם התחושה שרואים אותי (אבל לא כל הזמן ולא יותר מדי), מתייעצים איתי, משתפים אותי ומבקשים ממני עזרה - תגרום לילד להרגיש תורם, מועיל, משמעותי ושייך.
5. התמודדות עם תסכול
כולנו מתאכזבים, נפגעים ומתמודדים עם פערים בין הרצוי למצוי. זה לא פשוט, ולפעמים, כהורים, מתחשק לנו להסיט את האבנים הללו מדרכם של הילדים שלנו ולסלול עבורם דרך חלקה ונוחה יותר מזו שאנחנו הולכים בה. מה גם שכאשר הילד שלנו מתוסכל, ובעיקר אם הוא לא מורגל בכך, זה מאוד לא נוח ומורגש בכל הבית (או הקניון / המסעדה / המכונית).
כדי ללמד את הילד שלנו להתמודד עם תסכולים מותאמי גיל, עלינו להאמין שהם מסייעים להתפתחות הדימוי העצמי שלו, להיות מסוגלים להכיל את הרגש שלו, גם אם הוא לא נעים, וללמד אותו שגם אם כל רגש מקובל במשפחה שלנו, לא כל התנהגות מקובלת עלינו. אם אתם רוצים לעזור לילד לגדול ולא רק להשקיט את הרגע, תנו לו רשת ביטחון והניחו עבורו סולם, אם צריך, אבל תסמכו עליו היכן שכבר אפשר ותנו לו לטפס לבד. התסכול כנראה יגיע אבל אחריו תבוא תחושה גדולה יותר של הצלחה.
6. ויסות עצמי
הגישה האדלריאנית רואה בעידוד בכלל, ובעידוד של הילדים בפרט, מזון פסיכולוגי בסיסי החיוני להתפתחות הערך והביטחון העצמי שלנו. בסופו של דבר, הרעיון הוא שהילד יגיע למצב של ויסות עצמי, בו הוא לא יזדקק לתדלוק החיצוני שלנו אלא ידע לבחון את ההתנהגות שלו לפי הערכים והחיזוקים שקיבל בבית ולשפוט אותה לפי הדמיון בין ההיגיון החברתי לבין ההיגיון הפרטי שגיבש.
'אם בילדות המוקדמת, תטמיעו בי את הערכים שחשובים לכם, תתנו לי מודל ודוגמה, תעזרו לי להבין את הפרשנות האישית שלי ותעבירו אלי לאט ובהדרגה אחריות על כל מיני תחומים - אוכל להכיר את המסוגלויות שלי ולקחת אותה במלוא העוצמה. כמו גם לדעת לבד מתי עשיתי טעות או בחירה לא נכונה מבלי שתעירו לי על כך'.
7. זווית ראייה
למרות שילדים מתבוננים בנו, המבוגרים, ולומדים בעיקר מתוך המעשים שלנו (ולאו דווקא מהמילים שנגיד להם), יש להם גם זווית ראייה משלהם על העולם. היא מתגבשת עד גיל 10 לכל היותר ובשלהי גיל ההתבגרות עוברת סוג של בדיקה נוספת וליטוש לקראת גיבוש הזהות. התפיסה הזו היא אישית וחשוב שנקח אותה בחשבון כשאנחנו מנהלים דיאלוג או ויכוח, משתאים אל מול החלטה כזו או אחרת שלהם או מנסים ללא הצלחה להבין את התגובה שלהם לאירוע מסוים.
זכרו שלמרות שמדובר בילד שלכם, שדומה לכם במובנים מסוימים, פועל על פי הערכים שחשובים לכם (בדרך כלל) - הוא רואה את העולם קצת אחרת מכל אחד מכם, ויש לו העדפות שונות בכל מיני תחומים. אם נדבר על התפיסה הסובייקטיבית באופן פתוח, ניתן לכל אחד מקום לביטוי וננהל שיחה מכבדת - נוכל להבין יותר טוב האחד את השנייה.
8. חיברות
משימות החיים שלנו וההגשמה שלהן הן לא רק חלק מההתפתחות האישית שלנו, אלא כרוכות בהדדיות ובזיקה שלנו עם החברה, והיא זו שמאפשרת לנו להתגבר דרך שותפות על אסונות טבע, מלחמות ואפילו מגיפה. כדי שהילדים שלנו יוכלו להשתלב באופן מיטב בעולם, כל מה שאנחנו מלמדים אותם בשדה החברתי הראשון, כלומר, בבית - כדאי שישתלב עם הקודים והנורמות של החברה ותוך איכפתיות מהזולת. אם תהיו אתם מעורבים, תעזרו לשכנה או לסבא, תדאגו לחתול הרחוב הרעב או לגוזל שנפל מהקן, תרימו שקית שמישהו זרק ותעצרו לשאול את השכנה מה שלומה, גם הילד שלהם יגדל להיות מחובר לסביבה שלו, להרגיש שייך לחברה ומעורב בחיי הקהילה.
קרן ארצי היא מנחת הורים ומשפחה מוסמכת של מכון אדלר