אמרו לכם שהילד שלכם "רגיש מדי"? כדאי שתקראו את זה

מכירים את זה שההורים של החבר מהגן, השכן מלמטה או המחנכת אומרים לכם שהילד שלכם "רגיש מדי"? כאילו זו אשמתו, כאילו רגישות היתה מילת גנאי? לפעמים נדמה לי שממש כמו שבעבר כל ילד שהתקשה בהבנת החומר הלימודי או לא הצליח להתרכז בשיעור - נחשב למופרע, ככה גם היום חסרה לנו המודעות לרגישות, ואנחנו ממהרים לקטלג את הילדים שנולדו עם טמפרמנט (מזג) רגיש כ"בעייתיים" או גרוע מכך - כבלתי נראים. ואולי בעצם הם גיבורי על?

ילדים שנולדו עם רגישות גבוהה מאוד הם כמו רדיו עתיק שצריך לכוון ידנית כי הצליל ממלא את החדר וכאילו משתלט על פעימות הלב. הם קולטים כל מילה, מרגישים בעוצמה כל נגיעה, מפענחים במהירות כל הבעה, סוחבים זמן ארוך יותר כל עלבון או פגיעה (גם אלה שאינם מופנים כלפיהם), נמנעים מהפתעות ושינויים, ממעטים לקחת סיכונים, מוצפים במידע כי כל האנטנות שלהם פתוחות, כל הזמן, והם נאלצים להשקיע המון אנרגיה רק בכמה שעות במסגרת החינוכית או באירוע חברתי. לי זה נשמע שהם גיבורי על.

כנכדה לסבים ברלינאיים חשבתי שחלק מהמאפיינים שלי, וגם של הבן שלי, כמו הקפה של חמש כמו שעון או היישור הקפדני של השטיח בסלון, קשורים קשר הדוק לתרבות היקית, אבל כשצללתי לתוך המרכיבים של הילדים הרגישים מאוד - הבנתי שלפני שפגשנו תרבות וסביבה, הבאנו איתנו גם לא מעט תורשה.

ע"פ ההסבר של ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "ילד רגיש מאוד", המוח של בעלי הרגישות הגבוהה מעבד את המידע שנקלט באופן יסודי בהרבה מאשר המוחות של בעלי טמפרמנט שאינו רגיש יתר על המידה. זו הסיבה שהם נהנים מרפלקסים מהירים יותר אבל גם סובלים מתחושת כאב מוגברת, מתגובה עוצמתית לשינוי או לתרופה, וחלקם אפילו מתגלים כבעלי מערכת חיסונית מבולבלת ומתמודדים עם אלרגיות. משהו באינטראקציה עם העולם לא מדויק להם.

אני נוטה לחשוב על הרגישים מאוד כעל מי שמערכת העצבים שלהם חשופה, ממש כמו חוטי חשמל בלי הכבל ששומר אותם ביחד או כמו אדם שיעמוד בבגד ים במערת קרח - הקור חודר לעצמות. כך, הגירויים החיצוניים מתבלבלים עם מה שקורה בפנים ומעוררים סערה רגשית. מי שהרגישות שלו נמוכה יותר ואינו מודע לצורת העיבוד של הילדים הרגישים - יתקשה לתת להם מענה מותאם, וכנראה יפספס אותם לגמרי. או אז נמצא את עצמנו מתמודדים עם תלונות פריפרייאליות כמו בחילות או כאבי בטן שאולי יגרמו לנו לצאת לחקירת בעיית השורש ואם לא נדע לדבר בשפה המתאימה - יתכן שיעבור זמן רב מדי עד שנעלה על האבחנה.

לצד המאפיינים שנתפסים כחסרונות כמו התחושה שהמכנסיים צמודים מדי, הגרב קצרה מדי והתחתונים לוחצים על הבטן, הקטשופ נגע בשניצל תירס, המסיבה של השכנים רועשת והחדר מלון מעוצב "ירוק מדי" - לילדים הרגישים מאוד יש המון מתנות מופלאות. הם בדך כלל נבונים מאוד, דייקנים, זהירים, מתעניינים במתמטיקה, רגישים לסביבה ובעלי אינטואיציה מופלאה.

הורים וילדים עם הרגישות הגבוהה נתקלים לא אחת בכתף קרה מהסביבה. בדיוק מתוך הכאב הזה והצורך בחיזוק תחושת השייכות של הרגישים, נולד, לאחרונה, "חיבוק רגשי" - מיזם למען ילדים עם רגישות גבוהה שייסדה עדי אלגרט, יזמית בקורס יזמות חברתית של עיריית רמת גן ושותפים נוספים, ופעילה חברתית בעיר, ושהסתיים השבוע בהצלחה.

עדי אלגרט, אימא לילד רגיש מאוד, פותחת צוהר לעולם הזה ויש לה בדיוק מה שצריך כדי להפוך עולמות בשבילו ולמען רבים אחרים: "בעידן הפייסבוק ושאר הירקות החברתיות - קל יותר למצוא אנשים כמוך ולקבל חיבוק. להבין שמה שחשבנו שרק לנו יש בבית, קיים אצל לא מעט משפחות. כשגיליתי שבין 15 ל-20 אחוזים מהילדים מוגדרים היום כרגישים מאוד ועשיתי את החישוב כמה ילדים כאלה יש בכל כיתה - הבנתי שזו לא בעיה וגם לא פתולוגיה שאנחנו צריכים לפתור לבד אלא שזה אתגר שדורש הכרה, הבנה ומציאת חיבור ואיזון בחברה".

אם שמתם לב שהילד שלכם נמנע משהייה במקומות הומים, מזהה בקלות את מצב הרוח שלכם, מספר סיפורים מורכבים, מוטרד בקלות ומחפש צדק בעולם, מגיב בעוצמה לכאב או לבדיקה, מבחין בדקויות, מוותר על ג'ינסים או חולצה עם פייטים, שואף לשלמות ובעל ציפיות גבוהות מעצמו ומעביר הילוך רגשי מאפס ל-100 - יכול להיות שיש לכם עסק עם ילד רגיש מאוד. מה עושים?

• נזכרים שכל אחד הוא מיוחד והתיאוריה - ככל שהיא יפה על הנייר או אצל השכנה - תיבחן שנית על הילד הספציפי שלנו. כדאי להתחיל באיבחון עצמי שנמצא בספר "ילד רגיש מאוד", להצטרף לקהילת ההורים של מיזם "חיבוק רגשי" ולהיעזר בגורמי טיפול וייעוץ.

• לומדים להגן ממבטים ואמרות מיותרות של הסביבה ומשיבים ל"נשמות הטובות" שהוא רגיש ושזו תכונה לא פחות ממופלאה, וכמובן, גם בפנים, באמת מאמינים בזה.

• מכבדים את הצרכים השונים שעלו ובודקים היכן ניתן לבצע התאמות. לדאוג שהקצפת לא תיגע בפירות, שלא נפריע לו בדיוק כשהוא צופה בפרק האהוב עליו ושלא נשנה באופן מפתיע את סדר היום או את שגרת חיים. אם יש שינוי נדרש - נדאג לתווכו ולהכיל את התגובה שתבוא.

• מדייקים את ההורות שלנו לילד הזה. מדברים איתו רגשות, מפרקים סיטואציות, מכילים אותו ומניחים לו להירגע לפחות רבע שעה כשהוא נמצא במצב של גרייה מוגברת, התרגשות או תסכול.

• לוקחים בחשבון את הרגישות ומבררים איך למנוע רעשים שמפריעים, מתארגנים זמן רב יותר מהרגיל לפני טיול או כל יציאה מהבית, מונעים ממנו לצפות יום יום בסבלם של אנשים ואם מתוודעים לכך כי הרי זה חלק מתפקידנו בעולם - מחפשים יחד את הפתרונות והדרך לעזור.

• מעודדים את הילד על מכלול התכונות, היכולות והמסוגלויות שלו, כולל היתרונות של הרגישות.

• בזמן רגוע חושבים ביחד היכן ניתן להגמיש את התנאי הצר ולצמוח - לאט, לאט, כל פעם בעניין אחר.

• נמנעים מדיבור בעל טונציה קשוחה ומילים קוצניות, ובכלל מוציאים את הביקורתיות מהבית. הילדים הרגישים מאוד מטמיעים את ערכים שההורים ומחנכים מבקשים להעביר להם במהירות גבוהה מהרגיל, חשוב להם מאוד לעמוד בציפיות ויעדים של כולם, והם ידעו לבדם להבחין היכן שגו, סטו מהדרך, לא עמדו בציפייה במדויק, יבקרו את עצמם, ויש סיכוי טוב שאף יענישו את עצמם.

• משתפים את בני המשפחה וצוותי החינוך שמדובר בילד בעל רגישות גבוהה. מספרים תחילה על כל הצדדים החיוביים שיש לו בזכות התכונה המולדת הזו, ולאחר מכן, מדייקים את המקומות שדורשים תשומת לב מותאמת מצדם.

קרן ארצי היא מנחת הורים ומשפחה, מכון אדלר