בעזרת קרטון ומגבת: בת 9 הוכיחה שאין דבר כזה "טיפול אנרגטי"

זה התחיל כפרוייקט ליריד המדע של כיתה ד' בבית הספר, והסתיים במאמר בירחון מדעי נחשב. כך הצליחה הילדה אמילי רוזה להפריך את טענתם של המטפלים האנרגטיים וההילרים למיניהם

30/09/2021

בשנת 1996 הצליחה תלמידת כיתה ד' אמילי רוזה בת ה-9 לעשות משהו שרבים וטובים לפניה כשלו בו - היא הצליחה לשכנע מטפלים אלטרנטיביים והילרים למיניהם להעמיד את היכולות שלהם במבחן מדעי. וההצלחה שלה הפכה מהר מאוד לכישלון שלהם.

אמה של אמילי רוזה היתה אחות בבית חולים שהתנדבה בין השאר בארגון שמטרתו למנוע הונאות בריאות על ידי מיני מטפלים בשיטות לא מבוססות. הנושא של טיפולים אלטרנטיביים היה משהו שדובר עליו רבות בביתם, ובמיוחד "מגע תרפויטי" - שיטת טיפול שלמרות שמה, אינה כוללת מגע ישיר בין המטפל למטופל, אלא, על פי הטענה, מרפאת אנשים על ידי מניפולציה של השדה האנרגטי שמקיף את גופם. מטפלים במגע או 'הילרים' כפי שהם לעתים מכנים את עצמם, מניחים ומניעים את ידיהם מעל לגופו של המטופל מבלי לגעת בו, ועל ידי כך "מרפאים" בעיות שונות.

עוד בוואלה!

נער עשה ניסוי במהלכו לא ישן 11 ימים. אלה התוצאות שלו

לכתבה המלאה

שיטות הריפוי האנרגטיות הללו זכו לפופולריות גדולה בשנות ה-80 וה-90 בארה"ב, ואמילי הצעירה החליטה שהיא רוצה לבדוק את העניין הזה בעצמה. העובדה שהיא היתה בת 9 ומטרת המחקר שלה היתה פרוייקט ליריד המדע הבית ספרי בלאבלנד קולורדו, הצליחה לחדור את חומות ההגנה של המטפלים האלטרנטיביים, שעד אז חוקרים מבוגרים לא ממש הצליחו לשכנע אותם להשתתף בניסויים מדעיים שיוכיחו או יפריכו את יכולתם הטיפולית.

גילה הצעיר שיחק לטובתה. אמילי רוזה בת ה-11 בשנת 1998 שבה המאמר שלה התפרסם בכתב העת JAMA(צילום: אתר רשמי, Linda Rosa RN, Wikimedia Commons)

הטענה של המטפלים האנרגטיים היא שהם מסוגלים לחוש בידיהם בשדה האנרגטי שנפלט מגוף המטופל, והניסוי של אמילי התמקד בטענה זו בלבד (ולא למשל באופן שבו משפיע הטיפול על המטופל. באופן זה היא הוציאה מהמשוואה לחלוטין את אפקט הפלצבו). תנאי הניסוי היו פשוטים למדי וכך גם תקציבו שהסתכם בפחות מ-10 דולרים.

אמילי ביקשה מהמטפלים לשבת מאחורי פרגוד מקרטון, עם מגבת מעל לראש (כדי להבטיח שהם ממש לא יכולים להציץ) ולהושיט את ידיהם דרך שני חורים בפרגוד. בכל פעם אמילי הטילה מטבע ועל פי התוצאה (עץ/פלי) היא החזיקה את ידה כמה סנטימטרים מעל ידו הימנית/השמאלית של המטפל. כל מה שהמטפלים נדרשו לעשות זה לומר מעל איזו יד הם מרגישים את השדה האנרגטי. לכאורה, משימה פשוטה עבור מי שמשוכנעים שיש להם כוחות שיכולים לא רק להרגיש בשדה אנרגטי, אלא גם לאבחן דרכו מחלות ואף לרפא אותן.

21 מטפלים נעתרו לבקשתה של אמילי והסכימו להשתתף בניסוי - 14 מהם קיבלו 10 ניסיונות להוכיח את היכולות שלהם, ו-7 נוספים קיבלו 20 ניסיונות לכך. הייתם מצפים שהם יצליחו לקלוע נכון לפחות במחצית מהניסיונות, לא? מבחינה סטטיסטית לפחות, יש בזה היגיון. בפועל הם צדקו ב-44 אחוזים מהפעמים, קצת פחות מחצי.

אחוזי ההצלחה של ההילרים בניסוי עמדו על 44 אחוזים בלבד. טיפול הילינג(צילום: ShutterStock)

"אם הם פותחים קליניקה ומרפאים אנשים כמו שהם טוענים, הייתי מצפה שהם יוכלו להרגיש את השדה האנרגטי הזה כל הזמן. אבל הם ענו נכון רק בערך בחצי מהניסיונות, שזה בערך מה שהייתם מצפים לראות במקרה של ניחושים", אמרה אמילי בכמה ראיונות לתקשורת לאחר שהניסוי שלה התפרסם. "כמובן שהיו להם תירוצים בשפע. אחד מהם אמר שהחדר שבו נערך הניסוי היה קר מדי, ואחר טען שהמזגן שפעל בחדר פיזר את השדה האנרגטי ברחבי החדר".

קהילת המטפלים האנרגטיים וההילרים לא אהבה את המחקר של אמילי, כצפוי, ואמרה בתגובה שאין בכוחו של הניסוי הזה להפריך שנים של תרפיה שהועילה למטופלים רבים. אבל זה לא ממש עזר להם. אף שהוא התחיל בתור פרוייקט ליריד בית הספר, הניסוי של אמילי הפך להרבה יותר מזה - העובדה שהיא הצליחה לגייס אליו מטפלים שישתתפו בו והטכניקה הפשוטה והנקייה שבה ביצעה אותו הובילו לפרסומו כעבור שנתיים כמאמר בכתב העת הנחשב של איגוד הרפואה האמריקאי ואמילי רוזה הפכה בגיל 11 לאדם הצעיר ביותר שחתום על מאמר שהתפרסם בכתב עת של ביקורת עמיתים (היא היתה חתומה עליו לצד הוריה ולצד חוקר נוסף שסייע בכתיבת המאמר).

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully